מתי נסיבות תאונה מצביעות על מצב נפשי של הנהג שיש בו כדי לפטור את חברת הביטוח מחבות 

ג'וני בנא נהג ברכב פרטי, סטה מנתיב נסיעתו והתנגש חזיתית במשאית שנסעה בנתיב הנגדי. כתוצאה מהתאונה נגרם לבנא נזק גוף. הוא אף נזקק לטיפול פסיכיאטרי לאחר שניסה להתאבד מספר פעמים.

בנא הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת נגד חברת הביטוח אררט ואגוד אבנ"ר אשר היו מבטחי הרכב בביטוח חובה בזמן התאונה.

אררט ואבנ"ר טענו כי הם פטורים מפיצוי בנא על הנזקים שנגרמו לו בתאונת הדרכים מאחר והתאונה ארעה עקב התנהגות מכוונת של בנא אשר ניסה לשים קץ לחייו באותו אירוע.

אררט ואבנ"ר ביססו את טענתן על דו"ח בוחן תנועה לפיו בעת התאונה שררו תנאי ראות טובים, הכביש היה יבש ותקין ולא נמצא כל פגם ברכבו של בנא שעשוי היה לגרום לסטיית הרכב מנתיבו וכן על עדות נהג המשאית והנוסע שישב לצידו בעת התאונה כי בנא כלל לא ניסה לבלום את רכבו או לחזור לנתיבו. אררט ואבנ"ר ביקשו אף ללמוד על נסיבות התאונה מניסיונות ההתאבדות שביצע בנא לאחר התאונה.

השופט מנחם בן דוד מבית המשפט המחוזי בנצרת קבע כי בנא גרם לתאונה במתכוון. לכן דחה את תביעתו מכוח סעיף 7(1) לחוק הפיצויים הקובע כי נפגע שגרם לתאונה במתכוון לא יהיה זכאי לפיצויים.

השופט בן דוד הוסיף וציין בפסק דינו:

"כל הראיות והממצאים הללו, שלא נמצא להם כל הסבר אחר, לא מותירים מקום לקביעה אחרת זולת זו שלפיה מה שנראה למתבונן מהצד כנסיעה מכוונת אל עבר המשאית אכן היתה כזו בפועל".

על פסיקה זו של בית המשפט המחוזי, הגיש בנא ערעור לבית המשפט העליון.

בנא טען כי התשתית הראייתית שהובאה בפני בית המשפט המחוזי אינה מובילה למסקנה לפיה הוא גרם לתאונה במתכוון. לטענת בנא לא ניתן ללמוד מראיות אלה על כוונה של ממש לגרום לתאונה. הא ראיה, הוסיף בנא, כי הוא הורשע בדין פלילי בנהיגה בקלות ראש וסטייה בחוסר זהירות.

ערעור זה בדין יסודו, קבעה שופטת בית המשפט העליון דליה דורנר.

הכוונה לגרום לתאונה, לפי סעיף 7(1) לחוק הפיצויים, היא כוונה של ממש העולה כדי מזימה, ואין די בהוכחת רשלנות או פזיזות כדי להחיל סעיף זה.

בנסיבות המקרה, התשתית הראייתית שהוצגה בפני בית המשפט המחוזי, אינה מוכיחה כי בנא התכוון לגרום לתאונה ברמת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי, דהיינו בעודף הסתברות.

השופטת דורנר הוסיפה וציינה:

"למרבית הצער, תאונות מסוג התאונה דנן אינן מאורע נדיר בכבישי הארץ בעת האחרונה, וזאת אף במצבים בהם נתוני הכביש והרכב אינם מספקים כל הסבר לתאונה. אין בנסיבות אלה בלבד, כדי להוכיח, כי התאונה נגרמה עקב מעשה מכוון, או כדי להעביר את הנטל לתובע הפיצויים להוכיח, כי לא גרם לתאונה במתכוון. אף מהארועים שארעו לאחר התאונה, לרבות נסיונות ההתאבדות שביצע המערער, לא ניתן ללמוד דבר על מצבו הנפשי עובר לתאונה, וודאי שלא ניתן להסיק כי התאונה עצמה הייתה נסיון התאבדות, או מעשה מכוון אחר".

על יסוד האמור לעיל, פסקה השופטת דורנר, יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת ולקבוע כי אררט ואבנ"ר חייבים בנזקו של בנא לפי חוק הפיצויים.

השופטים טובה שטרסברג-כהן ויצחק אנגלרד הצטרפו בהסכמה לפסק דינה של השופטת דורנר.
מסמך 118