פציעה באולם ספורט - מי אחראי? 

מנשה יהודה שיחק "כדור נוצה" באולם הספורט של בית הלוחם. לפתע החליק בשלולית ונפגע בברך רגל שמאל. הפגיעה הותירה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 20 אחוז.

ארגון נכי צה"ל תחזק את אולם הספורט. חברה בשם כימפרן ביצעה בגג האולם איטום, סיוד וזיפות.

מיד לאחר התאונה, הזמין עובד של בית הלוחם את נציג כימפרן כדי לערוך תיקון בגג. התיקון אכן בוצע על ידי כימפרן.

הארגון וכימפרן לא כפרו בעצם קרות התאונה, אלא שכל צד הטיל את האחריות עבור קרות התאונה על כתפי האחר.

המחלוקת בין הצדדים הובאה להכרעת השופטת יהודית שיצר מבית משפט השלום בתל-אביב.

תעודת עובד ציבור של השירות המטאורולוגי הראתה שלא ירד גשם באזור בית הלוחם ביום התאונה, אולם ירד גשם יום קודם.

התברר גם כי את אולם הספורט מנקים לפחות פעם ביום, בשעות הבוקר; אולם עד לתחילת הפעילות באולם, בשעות אחר הצהרים, האולם סגור למבקרים.

עובדות אלה מותירות פתח לשתי אפשרויות.

האחת, שהשלולית נוצרה על ידי גשם שירד יום קודם. על פי אפשרות זו הניקיון לא בוצע כראוי והאחריות לתאונה נופלת על הארגון.

השניה, שמי גשמים הצטברו על גג האולם, טפטפו באיטיות במהלך היום וגרמו בהדרגה להיקוות השלולית, למרות הניקיון שבוצע בבוקר. על פי אפשרות זו האחריות נופלת על כימפרן.

בנסיבות אלה, פסקה השופטת, שני הגופים אחראים בחלקים שווים לנזק.

יחד עם זאת, הוסיפה השופטת, גם יהודה אינו נקי לגמרי מאשם. לא ברור אם טרם המשחק, דאגו יהודה וחבריו, לנגב את הרצפה במגב מיוחד, שהושאר באולם למטרה זו. כמו כן, יהודה הכיר את האולם, כיוון ששיחק בו למעלה מ- 20 שנה. בנסיבות אלה, יש להטיל עליו אשם תורם בשיעור של 10 אחוזים, בגין קרות התאונה.

כתוצאה מהפגיעה נותרה ליהודה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 20 אחוז. למרות זאת, העריכה השופטת את נכותו התפקודית של יהודה בשיעור של 10 אחוזים בלבד. יהודה, נגר במקצועו, הוא בעל נגריה עצמאי ומעסיק פועלים. התאונה לא פגעה ביכולתו הניהולית של יהודה. לאחר התאונה הוא המשיך לנהל את עסקו. היקף המחזור העסקי גדל, העסק התפתח והיקף ההכנסות עלה. לאור זאת, קבעה השופטת שיצר, אין מקום לפצות את יהודה בגין הפסד השתכרות בעבר.

עסקו של יהודה מתפתח יפה. יחד עם זאת, ציינה השופטת, אין להתעלם מהעובדה כי פוטנציאל ההשתכרות של יהודה נפגע במידה מסוימת בשל נכותו. מן הראוי לפסוק ליהודה פיצוי עבור הפסד השתכרות לעתיד על דרך האומדן בסכום של 80,000 ש"ח.

תביעתו של יהודה לפיצוי עבור התקנת מעלית מאחר והוא גר בקומה השלישית בבניין, נדחתה משנמצא כי מאז התאונה חלפו למעלה מ- 7 שנים במהלכם יהודה ממשיך להתגורר באותה דירה למרות שאילו היה מעוניין, יכול היה להחליפה.

מהראיות עלה כי כיום, יהודה אינו זקוק לעזרת הזולת. בעתיד, קבעה השופטת, יהודה יזקק לעזרת הזולת עקב מצבו הרפואי הכללי, שאינו קשור לתאונה. לכן אין מקום לפצות את יהודה עבור עזרת צד שלישי.

כמו כן פסקה השופטת ליהודה פיצויים עבור ראשי הנזק הבאים:

הוצאות נסיעה במוניות בתקופה שלאחר התאונה ושלבי ההחלמה,פיצוי גלובלי בסך של 1,500 ש"ח.

ברכישת חגורת ברך פעם, או פעמיים בעתיד סך של 2,000 ש"ח.

הוצאות רפואיות סך של 4,000 ש"ח.

כאב וסבל סך של 60,000 ש"ח.

סכום הפיצוי הכולל שהשופטת פסקה ליהודה בגין התאונה הוא 147,500 ש"ח. מתוך סכום זה נוכתה רשלנות תורמת בשיעור 10 אחוזים.הסכום הסופי עמד על סך של 132,750 ש"ח.

בהתאם להכרעת השופטת, כימפרן וארגון נכי צה"ל נושאים בסכום הפיצוי בחלקים שווים.

מסמך 152