האם סגירת דלתות תא המטען היא פעילות טעינה? 

פועלים עסקו בהעמסת סחורה על משאית. נהג המשאית, רפי וקנין, ישב במשאית וקרא עיתון. כאשר הפועלים סיימו את מלאכתם, ניגש וקנין למשרד כדי לקבל תעודת משלוח והתעכב שם כחצי שעה.

כששב למשאית, עלה וקנין על סולם כדי לסגור את הדלתות עם הפלומבה. לפתע החליק מהסולם ונפגע.

חברת הביטוח הפניקס, מבטחת המשאית בביטוח חובה, סירבה לפצות את וקנין עבור נזקיו.

הפניקס טענה כי האירוע שעבר וקנין אינו מקנה לו זכות לפיצויים. בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 כתוב במפורש כי "טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד" אינו מהווה שימוש ברכב מנועי ולכן אינו מכוסה בפוליסת ביטוח החובה.

המחלוקת בין הצדדים הובאה להכרעתו של השופט דן גבאי מבית משפט השלום בתל-אביב.

אכן, קבע השופט גבאי, נראה כי פעולת סגירת הדלת האחורית של המשאית בסיום ההעמסה מהווה חלק בלתי נפרד מפעילות הטעינה.

בית המשפט העליון כבר פסק, הזכיר השופט גבאי (רע"א 7617/97 קרנית נ' פדל אלסעאר), כי פתיחת דופן אחורית של משאית לצורך טעינתה, כמו גם סגירתה עם סיום הטעינה, מהווה פעילות לוואי אינטגרלית של הטעינה.

סגירת הדלתות וחיזוקן בפלומבה באים להבטיח את שלמות המטען שהועמס ויציבותו, מבהיר השופט גבאי.

השופט גבאי שקל את העובדה שוקנין לא נטל חלק בפעולות הטעינה, אלא ישב בתוך המשאית וקרא עיתון. כמו כן חלף זמן בין סיום פעולת הטעינה לבין עלייתו של וקנין על הסולם ונפילתו.

השופט הודה כי התלבט לא מעט, אם בכך לא נותק הקשר הסיבתי בין הטעינה לנפילת וקנין אך לבסוף שוכנע על ידי פסיקת בית המשפט העליון כי יש לראות באירוע תאונה, שהתרחשה בעת טעינה.

התאונה אינה מהווה לפיכך "תאונת דרכים" ולכן דחה השופט את תביעת וקנין.

מסמך 170