האם יש להטיל ריבית מיוחדת על חברת הביטוח אשר האשימה האשמות שווא? 

בני הזוג דליה ומשה הרפז, יצאו לשמח את ליבם ולענג את קיבתם במנגל בפארק ימית 2000 בחולון.

שלוש הטבעות שעטרו את אצבעותיה של הרפז, הפריעו להכנת וללישת בשר המנגל. הרפז הסירה את הטבעות מאצבעותיה והניחה אותן בשקית.

למחרת גילתה הרפז שהשקית עם הטבעות איננה.

כל החיפושים אחר הטבעות העלו חרס. גם פניות הרפז אל מבטחת התכשיטים בביטוח כל הסיכונים תכשיטים לא העלו דבר. הרפז נאלצו לפנות לעזרת בית משפט השלום בתל-אביב.

השופט ד"ר קובי ורדי מזכיר כי בביטוח כל הסיכונים עול ההוכחה המוטל על המבוטח קל יותר. עליו להוכיח כי הנכס המבוטח נעלם ולא נמצא תוך זמן סביר, על אף חיפוש רציני. המבוטח אינו חייב להוכיח כיצד אבד ומדוע.

לאחר שהמבוטח מוכיח כי הנכס אבד בתקופת הביטוח, עובר עול ההוכחה למבטח להצביע על כך שהוא פטור מחבות.

אלא שבמקרה זה - קובע השופט - אין בפוליסה כל חריג היכול לפטור את ציון מחבות.

ציון גבתה מבני הזוג הרפז פרמיה גבוהה, תמורת ביטוח כל הסיכונים. ביטוח מסוג זה אמור להעמיד לרשות המבוטח הליך פשוט ומהיר לקבלת תגמולי ביטוח עבור נזקו.

ציון לעומת זאת, רק סרבלה והקשתה על מבוטחיה. היא גררה אותם לבית המשפט תוך הטחת האשמות שונות ומגוונות במבוטחיה.

ציון הסתמכה על דו"ח חוקר מטעמה, שמעון אנג'ל, והאשימה את הרפז במעשה מרמה. חוקר זה תלה הררים בשערה, כלומר בנה דברים ללא כל יסוד ובסיס.

ציון גם נתלתה באי הסכמת המבוטח להיבדק בפוליגרף. אלא שסירוב זה אינו יכול לשמש כנגדו. מבטח אינו יכול להתנות את תשלום תגמולי הביטוח בבדיקת פוליגרף. מה גם שבמהלך המשפט התברר כי הרפז דווקא נתנה את הסכמתה להיבדק בפוליגרף.

לאור כל זאת, קובע השופט, זכאים בני הזוג הרפז למלוא תגמולי הביטוח, בהתאם להערכת התכשיטים שבפוליסה.

בסופו של משפט, מתלבט השופט אם להטיל על ציון סנקציה של ריבית מיוחדת.

סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח קובע כי "מבטח בביטוחים אישיים שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב... רשאי בית המשפט לחייבו בתשלום ריבית מיוחדת...".

מטרתו של סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח - מבהיר השופט - להקנות לבית המשפט סמכות לפסוק פיצויים מוגדלים לטובת המבוטח, כאשר התגמולים המגיעים לו כדין מעוכבים מעבר למותר.

הסעיף נועד להרתיע את חברות הביטוח מלהשהות את חיוביהן שאינם שנויים במחלוקת.

אלא שהסעיף דורש חוסר תום לב מצד המבטח.

במקרה זה, ציון נאחזה בחשדות שעלו מדו"ח החקירה. ייתכן וסברה שיעלה בידה להוכיח אף מעשה מרמה מצד המבוטחים.

לדעת השופט, מדובר במקרה די גבולי, אך לא ניתן לקבוע שציון התנהגה בחוסר תום לב.

יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון את התנהגותה של ציון לאורך הזמן ואת הדרך בה ניהלה את המשפט. גם לאחר החקירות הארוכות והמפרכות דרכן העבירה את בני הזוג, לא נסוגה ציון מעמדתה.

"קשה לקבל את התנהגותה של ציון...מדובר במבוטחים ותיקים ללא תביעות ממשיות כנגד חברות הביטוח בעבר, ששילמו פרמיה שנתית גבוהה כדי לקנות סיכון בפוליסת "כל הסיכונים" ונענו בשלילה, תוך היגררות להליכים משפטיים, הטחת האשמות וחשדות לא מבוססים והעלאת טענות רבות ומגוונות כמעט ללא הבחנה ותוך "ירי לכל הכיוונים" בניסיון למנוע מהמבוטח את תגמולי הביטוח להם הוא זכאי". את כל אלה, קבע השופט, יש לקחת בחשבון פסיקת הוצאות המשפט.

לאחר שקבע זאת, פסק השופט, כי על ציון לשלם לבני הזוג הרפז את מלוא תגמולי הביטוח. בנוסף חייב השופט את ציון להוסיף ולשלם למבוטחיה הוצאות משפט בשיעור 50 אחוז מסך כל תגמולי הביטוח.

מסמך 224