צופיות Revolution 

הכתבה הזו היא המשך ישיר לשתי הכתבות הקודמות שלי בנושא ולכן אני ממליץ לכל אחד, גם אם כבר קראתם את הכתבות הקודמות, לחזור ולקרוא אותן כדי להישאר בקו המחשבה שאנחנו מתחילים בו מעכשיו...
 
בואו נתאר לעצמנו את המצב בו כבר כל מדריכי החמישיות וקורסי המדריכים בארץ עברו הדרכה או כמה הדרכות של המרל"צ, כל השכב"ג כבר יודע בדיוק מהי צופיות (לפי ההגדרה החדשה שלה) וכרגע, לפי איך שזה נראה, לקראת פתיחת השנה כולם מתכוננים ובונים מערכי הדרכה בהם השימוש בצופיות ככלי חינוכי הוא באמת נכון.
 
כל מדריך טוב יודע שאם היום הוא רוצה לגלף בסבון כי זה מה שחשוב לו לעשות - הוא יכול לכנס את החניכים שלו, לחלק לכולם סבונים וכפיות מתכת, להוציא מהאינטרנט דף שמסביר איך לגלף בסבון ויש לו פעולה צופית מושלמת. הקבוצה - אותה קבוצה, העשייה - אותה עשייה (פעולה רגילה) והאתגר כאן שונה - אתגר חדש! משימה חדשה "גילוף בסבון".
 
הגילוף בסבון היא מיומנות שניתן לרכוש. אם אחד החניכים ממש יאהב את זה הוא ימשיך לעבוד על היצירה שלו בבית, יקנה עוד סבונים בכל מיני צבעים וריחות ויהפוך למומחה בגילוף סבון.
 
האם גילוף בסבון היא מיומנות צופית? בטח שכן, כי הרי אין כזה דבר מיומנות שאינה צופית... הכל תלוי במה שעושים באותה מיומנות ואיך משתמשים בה. המדריך הפך אותה ל"צופית" בפעולה שלו.
 
אז נחזור לקו המחשבה שלנו... כל המדריכים בארץ הם מדריכים טובים שיודעים את הדבר הזה, כל אחד יכול לקחת מיומנות שונה בכל יום ולהשתמש בה בפעולה. וזו לא תמיד צריכה להיות המשימה שמשתנה, ישנן מיומנויות שדורשות שינוי בקבוצה ועובדות יותר בתחום הפסיכולוגיה החברתית וניתוח של קבוצה, מיומנויות כמו כריזמה, ביטחון עצמי
וכו' יכולות להתפתח בצורה טובה אם השינוי יהיה בקבוצה ולא דווקא במשימה (אתגר) או בעשייה (הפעולה או הדרך).
 
אז מה חסר לנו עכשיו?
 
צריך לעבוד בשני מישורים:
 
החדרת התורה
בשלב שאנחנו נמצאים בו עכשיו (או לפחות רוב השבטים בארץ נמצאים בו, או בעצם רוב המדריכים בארץ - כי החלוקה לשבטים כבר לא כל-כך נכונה כשמדברים על רמת הדרכה...) אנחנו צריכים לעבוד על החדרה של התורה הזו ולהשתמש בה כל הזמן. אנחנו צריכים להבין שאפשר לשלב כעת בין כל נושא שבעולם דרך הצופיות. יש הרבה מדריכים שהבעיות העיקריות שלהם הם סדר העדיפויות: הם משקיעים יותר מידי זמן בצופים ופחות במשפחה או
בלימודים. הנוסחה החדשה פותרת גם את זה - לשלב בין כולם.
 
רוצים להכניס את נושא המשפחה לפעולה בצופים? למה לא? אין שום סיבה לא לפתח מיומנויות הקשורות לקבוצה המשפחתית והמדריך בצופים יכול לעזור גם לחניכים שלו להתחבר בצורה כזו למשפחות שלהם ובטח שגם הוא יתחבר למשפחה שלו. כך גם בהקשר ללימודים. יש למדריך מבחן גדול בפיזיקה וידיעת פיזיקה זו מיומנות חשובה מאוד - למה לא לשלב ולהשקיע במיומנות כזו?
 
אנחנו צריכים להמשיך ללמד ולהשתמש בשיטה הצופית יותר ויותר, ההדרכה תתפתח ואיכות הקבוצות שלנו תעלה... ההשקעה צריכה להיות ברמה קבוצתית ולא דווקא גדודית או שבטית - כל מדריך בעצמו צריך להבין את הרעיון של הצופיות לפני שהוא מעביר פעולה צופית.
 
המחנאות - הצופיות הראשונה ביותר, צריכה להישמר גם היא ולא להידחק לצד. ההדרכה צריכה לכלול את זה ולהבין שזה צופיות וגם שאר הפעולות הן צופיות כי כולן עובדות על אותו עיקרון... בכך שאנחנו מבינים מחדש מהי צופיות - היא רק תגדל! המיומנויות לא יתחלפו בחדשות - רק יתווספו עוד מיומנויות שאולי מתאימות לקהלי יעד שעד עכשיו "שמרו מרחק" מתנועת הצופים בגלל זה...
 
הצופים יוצרים סוג מסוים של אדם - צופה. הצופה יכול להסתדר בכל מקום ויש לו את הפתרון לכל בעיה. זה בגלל שהוא כבר התנסה בכל אותן "בעיות" שהוא ייתקל בהן בעתיד. ההתנסות הזו היא הפעולות והיא התקופה שהצופה היה חניך. כרגע, המיומנויות שהוא מקבל בתור חניך לא מספיקות להישרדות של התקופה שלנו. צריך יותר!
 
התנועה צריכה לקבל את זה שחמשת המיומנויות שניסינו לשמור עליהן כל-כך: מחנאות, עמלנות, שדאות, התמצאות וטבע (או חברה) הן כבר לא "חמשת המיומנויות". אלו נושאים. ויש עוד הרבה נושאים בצופיות. כעת מה שצריך לעשות הוא להתחיל ולאסוף את כל המיומנויות שאנחנו מכירים ולסדר אותן בצורה שונה, לפי נושאים (ולא דווקא חמישה נושאים) כך שכל מדריך יוכל להיכנס לספר או לאתר המכיל את המיומנויות ולבחור לעצמו איזה מיומנויות הוא ייקח, ילמד וילמד את החניכים שלו. כל אחד צריך להבין שהוא יכול ליצור מיומנויות חדשות בעצמו - אבל זה לשלב הבא.
 
אנחנו צריכים להכניס את אותן מיומנויות למפעלים שלנו - קורסי הדרכה, פתיחת שנה, סמינרים, מערכי הדרכה וכו'. אנחנו צריכים לפנות למרל"צ ולעבור הכשרות במיומנויות שמעניינות אותנו, מיומנויות שאנחנו עדיין לא שמענו עליהן מספיק כדי ללמד לבד. אנחנו צריכים לפנות לבעלי-מקצוע בתחומים שונים וללמוד מיומנויות חדשות גם מהם.
 
לכל מיומנות אנחנו צריכים לכתוב ולבנות מערכי פעילות מתאימים, להראות איך דרך אותה מיומנות אנחנו יכולים להעביר ערכים ומטרות ולבנות מתודות חדשות!
לכל מיומנות אנחנו צריכים ליצור קבוצת חניכים שאוהבים את המיומנות הספציפית הזו - מכל הארץ, לאסוף אותם יחד, לארגן אירועים ומפגשים בתחום המיומנות הספציפי, לארגן ישיבות לפיתוח המיומנות והמתודות הקשורות אליה וכך לפתח את ההדרכה בתנועה.
 
המישור השני - פיתוח מיומנויות חדשות

בזמן שאנחנו מחדירים בכל התנועה את הדרך החדשה לשימוש בצופיות, אנחנו צריכים לפתח עוד ועוד מיומנויות, לבחור נושאים ותחומים חדשים מעניינים אותנו, ללמוד אותם ולפתח אותן למיומנות צופית - לבנות ולכתוב דרכים להעברת ערכים דרך מיומנויות חדשות. אם מרכז כלשהו אוהב מכוניות הוא יכול לפתח את מיומנות הנהיגה למיומנות צופית, לבנות תוכנית פעילות לנהגים חדשים מכל התנועה, משימות קבוצתיות ואישיות תוך כדי נהיגה או כל דבר אחר (מכוניות מתנגשות, מרוץ מכוניות, חפש את המטמון, רובי לייזר...) ולהתחיל להריץ את התכנית שלו כפרויקט חדש בתנועה. זו מיומנות צופית שעדיין לא נוצלה. זו צופיות שמעולם לא נראתה בתנועה.

כל אחד יכול להמציא מיומנויות חדשות, כל אחד יכול ליצור דברים חדשים. אם נעבוד ביחד, אם ניתן לגוף מסודר כמו המרכז הארצי לצופיות לארגן את זה, אנחנו נתקדם הרבה יותר מהר. המרל"צ יכולים לארגן ולעזור לפתח מיומנויות חדשות, פרויקטים חדשים והכל בקצב מהיר מאוד כי כל אחד מחניכי התנועה יוכל להמציא עוד ועוד מיומנויות.
 
מערכי הפעילות החדשים יהיו מדהימים - כל קבוצה או גדוד יעברו מערך פעילות לפי מיומנות חדשה שמעולם לא נראתה בתנועה... המקוריות תביא לנו הרבה חניכים חדשים, חניכים שלא היו מגיעים אם לא היינו משתמשים במיומנויות שמשכו אותם.
 
ימי הדרגה צריכים להתעדכן לפי המיומנויות שכל אחד למד. אולי עלינו לשנות את אותו "מבחן" ישן למעבר הדרגה. אולי אנחנו צריכים לחשוב על משהו יותר כללי שיתאים לכל מיומנות שתהיה בעתיד... אולי כל אחד יוכל לבחור לעבור מבחן דרגה שונה ואולי אפילו לקבל דרגות/תגים שונים לפי המיומנויות שהוא בחר ללמוד.
 
 
מה בהמשך?
 
מחנות הקיץ יכולים להשתנות גם הם בהתאם לכך. לא עוד מחנות קיץ לפי הנהגה או שבט. כל חניך יוכל לבחור אם ללכת למחנה קיץ שעוסק במיומנויות מתחום הספורט, מתחום האומנות, מתחום המים, האוויר או היבשה... מחנה מוטוריקה, מחנה שירה, מחנה יצירה, מחנה הישרדות... בעתיד כל אחד יוכל לבחור לאן ללכת... כל אחד יכיר בכל קיץ חברים חדשים שאוהבים את אותו תחום שהוא אוהב... כל אחד ילמד להסתדר ולתקשר עם אנשים חדשים...
 
המחנות האלה לא חייבים להיות רק ליהודים או רק לישראלים. הצופים היא תנועה עולמית וכאשר ישמעו במקום אחר בעולם שצופי ישראל פותחים את מחנות הקיץ שלהם לכל המעוניין (כי עכשיו לא חייבים להיות שייכים להנהגה מסוימת בשביל להצטרף) יתחילו להגיע אנשים מכל העולם שמעוניינים ללמוד או להכיר תחום מסוים או מיומנויות חדשות
מסוימות.
 
הטקסיות, הסמלים, הפעילות, הצופיות - עדיין יישארו, הם בעצם יאחדו את כל מחנות הקיץ, הם יהיו הבסיס למחנות הקיץ... אבל לא ההנהגה או השבט. החניכים יהיו גאים בשבט שממנו הם באים ותהיה גאוות יחידה - אבל לא ברמה התחרותית הבעייתית שיש כיום. התחרות לא תהיה בין שבטים או הנהגות, הכל יהיה שונה לגמרי! דו-קיום תהיה המטרה העיקרית ולא רק יהודים וערבים, כולם יחיו ויסתדרו ביחד במחנות הקיץ.
 
תנועת הצופים תרוויח כל-כך הרבה חניכים חדשים, נוכל להשפיע על כל-כך הרבה בני-נוער ולתת לכל אחד בדיוק את מה שהוא אוהב, בדיוק את מה שהוא רוצה - בדיוק כמו שהצופים מאמינים... חניכים שלא אוהבים להיות שבוע ימים במחנה קיץ בלי לחזור הביתה יוכלו ללכת למחנה-יום, כמו מחנות שיש בארצות-הברית. כך לא נפסיד גם אותם. חניכים בוגרים יותר שמסוגלים להתמודד עם אתגרי טבע קשים יותר יוכלו לצאת למחנות הישרדות ארוכים שבצורה כזו נוכל לארגן בלי בעיה כי כמות החניכים העצומה תתפזר בין שאר המחנות...
 
אנחנו יכולים לפתוח מחנות קיץ בכל מקום, בכל שבט... מחנה קיץ כבר לא חייב להיות ביער, לא חייב להכיל מאות ואלפי חניכים... הוא יכול להיות "מחנה בדד" לקבוצות של עשרה אנשים ויכול להיות "מחנה בוגרים" להורים של החניכים ולבוגרי צופים שמתגעגעים לפעילות הזו.
 
מי שיחזיק את התנועה יהיו חברי השכב"ג. הם יהיו המדריכים במחנות האלה וכמובן - כל אחד יוכל לבחור באיזה מחנה הוא רוצה להיות, לעבוד ולהיות הצוות המתפעל. בגלל שלא כל מחנות הקיץ יהיו במשך כל הקיץ, נוכל לארגן מחנות קיץ מיוחדים רק לשכב"ג. מחנות שיתנו לשכב"ג מקום להשפיע, להכיר ולהיפגש בלי חניכים באווירה שונה...
 
בזאת אני מסיים את טרילוגיית הצופיות שלי. אני מקווה שמי שהצליח לקרוא את כל הכתבות הצליח גם להבין משהו ואולי גם להפנים. שמחתי על כל התגובות היפות שקיבלתי, בכתב, בטלפונים ובעל-פה... שמחתי לראות שמחנות הקיץ של השנה עברו בכיף, בשמחה, עם הרבה עבודה והרבה הנאה. אני מאוד מצטער שלא יכולתי להגיע למחנות שלכם כי עכשיו אני במחנה קיץ קצת אחר.