הזוגיות מבחינתי פתוחה "מדיי". עמיחי נוטה לומר את כל מה שהוא מרגיש, כולל מה עובר עליו בעבודה, מה הוא מרגיש כלפי ההורים שלו, מה הוא מרגיש כלפי החתונה, והכל בעיקר נושאים דיי קשים להתמודדות, ולי קשה להכיל אותו, בעיקר בתקופה שלפני חתונה, זה חדש מאוד גם לי ואני רוצה בעיקר לשמוח.
עמיחי גם מאוד מתבטא כלפי החיצוניות שלי. יש לו מה לומר בהקשר לקילו או שניים עודפים שיש לי, ושוב הכל החוצה, מעצמו לתוך הזוגיות. אני בן אדם שמרגיש שנראה טוב, תמיד החמיאו לי על איך שאני נראית, סקסית זו מחמאה דיי שכיחה לי, אבל בכל זאת אני מאוד נעלבת מכל מילה שעמיחי אומר לא במקום, הוא לרוב ציני מאוד, ואני בבדיקה כיצד הוא מגיב, ואז שוב נעלבת...
אני אוהבת אותו מאוד, ומאמינה בו מאוד. אני מאוד עובדת על עצמי להביא הרבה שמחה לזוגיות ומשתדלת להתמודד, עם דברים שקשים לי, גם לבד ולא לשים לב לכל ציוץ שהוא מדבר ולשפוט את מערכת היחסים שלנו. אני לא יודעת כיצד לעשות זאת. כיצד להירגע...
עמיחי מסביר שהוא מתבגר יחד איתי ולומד מה לומר ומה לא, הוא מבחינתו גם אומר שהוא מאוד מודע לזה שיש לו חוסר טאקט והוא מציף הרבה בעיות, וזו הדרך שלו להתקדם. הוא דיי הבטיח בשיחה האחרונה שלנו היום שהוא ישתדל לעבוד על עצמו, מה לומר ומה לא, וישתדל להביא יותר ריגושים לזוגיות. לי זה עושה קצת פחות מדיי אוויר בקשר, ואני גם דיי חושבת שכל אחד בזוגיות צריך לקחת את האוויר שלו ולהתמודד לאט לאט עם הדברים, כמובן תוך עצירה ורצון לקבל חיזוק וחיבוק טוב מבן הזוג.
אנחנו בתוך הזוגיות יותר מגיבים אחד לשני, פחות חווים אחד עם השני, דבר גורר דבר, זה כמו כדור שלג. שוב, יש אהבה גדולה אחד כלפי השנייה, אני רוצה שהיא תפרח ולא תהיה זוגיות שיפוטית, ביקורתית, וצודקת (אפרופו)..."
עינב יקרה
הבעיה שאת מציגה במכתבך מוכרת בצורה כזו או אחרת לזוגות רבים שנמצאים בשלב בו אתם נמצאים. כן, גם זוגיות מתפתחת לפי שלבים, ממש כמו ילדים ואנשים. לכל זוגיות יש את גיל הינקות שלה, שלב הילדות, גיל ההתבגרות, גיל העמידה....
עינב ועמיחי, אתם ביחד כבר שנתיים וחצי. זמן לא קצר. בתקופה הזו התאהבתם, התקרבתם, הכרתם אחד את השני יותר ויותר, ובסופו של דבר החלטתם אפילו להתחתן. יש להניח שעברתם זה מכבר את שלב ההתאהבות. בשלב זה בני הזוג לא לגמרי רואים אחד את השני באור מציאותי, כי פרפרי ההתאהבות, קולות הכינורות באוזניים, והצבע הורוד מסביב מקשים על תפיסת התמונה המדויקת. במקום זה הם רואים זה בזו בעיקר את מה שהם משליכים אחד על השני - את הפנטזיות, המשאלות והצרכים הראשוניים שלהם מהקשר.
בהמשך, ככל שהקשר מתהדק והולך, לומדים בני הזוג להכיר זה את זה בצורה יותר מציאותית ומדויקת. בשלב הבא הם מתמודדים עם ההבדלים ביניהם. כל אחד מבני הזוג מגיע ממשפחה אחרת, עם הרגלים, תפיסות עולם ומסורות שונות מאד. גם אם כל ילדותכם חשבתם שכשתהיו גדולים תהיו אחרים מאבא ואמא שלכם, כשאתם מגיעים לתוך הזוגיות, אתם מגלים הרבה פעמים שדפוסים ישנים שהכרתם בבית ההורים משתחזרים וחוזרים גם בקשר הזוגי.
השלב הזה, בו אתם ככל הנראה נמצאים כעת, עמיחי ועינב, הוא כלל לא פשוט. לאט לאט אתם צריכים להיות מודעים יותר ויותר למטענים שאתם סוחבים איתכם מהעבר, מבית ההורים, מהיסטורית היחסים הקודמים שהיו לכם, מהזיכרונות הטובים וגם הטראומות שאספתם פה ושם בדרך. יחד, אתם צריכים ליצור מהשונות הזו מסגרת חדשה, ייחודית וחד פעמית, שתכיל את שניכם ותענה על הצרכים שלכם.
הצלחנו לזהות במכתבך שני מוקדי בעיה אפשריים, שכדאי לטפל בהם: קושי אחד, שנמצא בעיקר אצלך, וקושי אחר, שנמצא בעיקר אצלו.
הקושי, עבורך עינב, הוא שאלת הפתיחות. אמנם לא סיפרת בכלל על המשפחה בה גדלת ולא הכברת בתיאורים עצמיים, אבל נדמה לנו שאת מגיעה ממסורת משפחתית מאד שונה מזו של עמיחי. נראה שגדלת במשפחה בה המוטו הוא "מוכרחים להיות שמח", מוטו שאת מנסה בכל כוחך להכניס ליחסים שלכם היום.
את כותבת שקשה לך עם הפתיחות של עמיחי, והנטיה שלו לדבר על כל דבר בקשר - מה עובר עליו בעבודה, במשפחה, איך הוא מרגיש לגבי החתונה וכולי וכולי. נשים רבות היו אולי מתקנאות בך, שכן הן מרבות להתלונן על הגברים שלהן, שלא מדברים מספיק, אבל איתך זה אחרת. את מרגישה שהדיבור של עמיחי הוא "יותר מדי", וכתוצאה מכך את מרגישה לחוצה וחסרת אוויר בקשר. נשמע שהיית מעדיפה שכל אחד ישמור קצת את המחשבות שלו לעצמו. כשעמיחי חולק איתך את תחושותיו את חווה אותן כעול עלייך, כאילו מדובר בבעיות שאת מחויבת מיד "לפתור".
חזרת כמה פעמים על כך שאת מנסה "להביא הרבה שמחה לזוגיות", להקשיב לו פחות ובמקום זה ללמוד להירגע. אנחנו מציעים לך להשקיע אנרגיה בכיוון לגמרי הפוך: זה באמת חשוב להיות שמחים, אבל לא על חשבון כנות בקשר, ובקשר אמיתי, ובחיים בכלל - אי אפשר כל הזמן להיות שמחים. במקום להשקיע כל כך הרבה אנרגיה בלהיות שמחה, זה מצוין לדבר על מה שקורה לכם, מה עובר עליכם, מה אתם מרגישים. יקח לך זמן להתרגל לתקשורת הפתוחה הזו, שעמיחי מתרגל איתך, אבל שווה להתאמן. זוגיות פתוחה וכנה תהיה יותר עמידה לאורך זמן, ותצלח גם תקופות קשות יותר שמגיעות תמיד בחיים.
ועכשיו הקושי של עמיחי. הקושי שלו, כמו של רבים אחרים, זו הנטיה לתקשורת צינית או "חסרת טאקט" כמו שאת מכנה את זה. נכון, בן הזוג שלנו הוא האדם הקרוב לנו ביותר, אבל זו לא סיבה שדווקא איתו, מכל בני האדם, נרשה לעצמנו לדבר בלי חשבון, להעליב ולפגוע.
הציניות היא מנגנון הגנה מתוחכם של אנשים אינטיליגנטים, שנועד לכסות על רגישות רבה. האנשים הצינים, שמצטיירים בפנינו לא פעם כמחוספסים וקשים, מצליחים להסתיר בתוכם רמות גבוהות של עדינות ופגיעות. אבל, מנגנון ההגנה הזה הוא חרב פיפיות, כי אדם ציני מרחיק מעליו את האנשים ולא מעורר בהם את האמפתיה והרוך להם הוא זקוק. היו לעמיחי שלך בודאי סיבות טובות לפתח "עור פיל פסיכולוגי" בצורת ציניות חסרת טאקט, אבל אולי הגיע הזמן לעבוד על הדברים ולעשות שינוי.
בחודש הבא אתם מתחתנים - וזו תקופה מצוינת להתקדם עוד בקשר. הזוגיות שלכם קרובה ואוהבת, ונשמע לנו שיש לכם פוטנציאל מצוין. יחד עם זאת, בעיית התקשורת שאת מתארת היא "האקדח במערכה הראשונה" בזוגיות שלכם וצריך לעשות עבודה כדי שלא ייפלט כדור באחת המערכות הבאות....
מאחלים לכם הרבה מזל טוב והצלחה בדרך הזוגית
גילי ויעל
מכון זוגות
פורסם במדור יחסים Ynet
מכון זוגות למכון זוגות ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי וזוגי, לצד אימון אישי ממוקד למציאת זוגיות ואימון למציאת קריירה. המכון משלב סינטזה של אימון ופסיכולוגיה בטיפול קבוצתי ממוקד בנושאי זוגיות, יחסים ותקשורת בין אישית. http://www.zoogot.co.il
