מה רוצים מתנגדי ''אופק חדש''? 

מתנגדי הרפורמה החדשה במערכת החינוך נחלקים לשני מחנות עיקריים : מהצד האחד, מורים ואנשי חינוך , ומהצד האחר , מתנגדי השינויים במערכת החינוך ובתוכם , מתנגדים בעלי עמדות פוליטיות . בדומה לכל הצעה ורעיון לשינוי במערכת הזו המשוועת לשינוי, נתקל יישומה של הרפורמה במסלול מכשולים סבוך , בו כל בעל עניין מושך לכיוונו .

הטענה הרווחת ביותר כנגד ההסכם החדש שנחתם סופית רק עתה, בין משרד האוצר והסתדרות המורים , היא שבמתכונת החדשה בעצם "המורה עובד יותר , ומקבל פחות שכר לשעה". כבר קראתי תגובות מתנגדים הטוענים כי בהסכם החדש המורה יקבל 20 ש"ח לשעה . אין סוף לעיוותי המציאות והעובדות המוזרמות אל התקשורת ואתרי האינטרנט. ההסכם החדש משפר את שכרו של המורה , בשיעורים שלא היו כדוגמתם מאז קום המדינה. החידוש הדרמטי הוא בשכר המורים הצעירים . על רקע בריחת הדור הצעיר מחינוך והוראה : הכפלת השכר , משכר שמתחת למינימום ועד ל 5500 ש"ח - 6000 ש"ח לחודש, עשויה להזרים כוחות חדשים אל בתי הספר. המתנגדים מתעלמים ממסלול הקידום החדש המפצה מורה משתלם ורוכש תארים אקדמיים בקפיצות שכר משמעותיות .

המתנגדים נוהגים גם לכנות את תוספת שעות המשרה , לשיעורים פרטניים ולעבודה מקצועית בבית הספר ( בהיקף 10 שעות שבועיות ) , כ" תוספת עבודה " . כאן המקום לציין כי ישראל היא המדינה המערבית היחידה בה משרת המורה כוללת רק את היקף השעות הפרונטליות בכתה. מה שמובן מאליו : עבודת צוותי מקצוע , שיחות אישיות עם הורים ותלמידים , שעות פרטניות , בכלל לא ( או כמעט ולא ) נכלל בהגדרת משרת המורה בישראל. אחת התוצאות של העיוות הזה בתפיסת תפקיד המורה, היא שרוב המורים והמורות דווקא כן ממלאים את המטלות האלה. אך להבדיל מעמיתיהם בארצות אחרות , הם אינם מתוגמלים על כך , זה לא חלק משכרם , וזה לא חלק מזכויותיהם המצטברות . " אופק חדש " עושה צדק עם המורים האלה, ובונה יום עבודה מאוזן יותר , נכון יותר .

המהפכה האמיתית ברפורמה היא הנהגת השיעור הפרטני , לתלמיד יחיד או לקבוצה קטנה. לבית ספר בגודל ממוצע מתווספות כ 80 שעות פרטניות בשבוע , עם המורים המוסמכים של בית הספר . משאב כזה לא עמד לרשות מנהלי בתי הספר ( בעיקר היסודיים ) מאז ומתמיד . אלא אם כן התארגנו ההורים לכסות שיעורים כאלה בתשלום מלא , או על חשבון קרנות ותרומות .

מתנגדים רבים נוהגים לחזור ולחזור על הקלישאה: " היה ניסוי דברת ונכשל , גם 'אופק חדש' ייכשל " . קודם כל מי קבע שניסוי דברת ב 173 בתי ספר , נכשל - הוא התנהל למשך שנתיים עד לכניסת " אופק חדש " , ונעשו עליו מחקרי הערכה. הממצאים על הניסוי הזה בהארכת יום הלימודים לא הצביעו על כישלון , אך מדובר במהלך שבקושי הוחל בהטמעה שלו . במקרה של הרפורמה החדשה , אין ספק שהמצב יהיה שונה . כל בית ספר שנכנס לרפורמה , יימצא בנקודת אל חזור . תהפוכות פוליטיות ורוחות תזזית הפוקדות את תהליכי קבלת ההחלטות בישראל , יתקשו לשבש את "אופק חדש" . תומכים ומתנגדים שטרם השתלבו לא יוכלו להרשות לעצמם לוותר על תוספת משאב כה אדיר עבור מוריהם וילדיהם . בכלל אלה : הגננות , בתי הספר לחינוך מיוחד , חטיבות הביניים .

מערכת החינוך בישראל מתאפיינת בשני דפוסי התייחסות : אין שביעות רצון מהמצב הנוכחי והמורל ירוד. כלומר , ברמת התובנות , יש קונצנזוס על כך שחייב לבוא שינוי. מצד שני : השמרנות מכרסמת בכל ניסיון לפריצת דרך . התפיסות השמרניות , למשל, אינן סובלות חיזוק מעמד מנהל בית הספר ושכרו . זאת חרף העובדה הידועה כי ללא העצמת המנהלים , לא יחול שום שינוי בחינוך שלנו. " אופק חדש" בונה סולם שכר חדש למנהל , ואף מקנה לו מרחב אחריות גדול בהרבה מזה שיש לו היום .

הרפורמה החדשה בחינוך רחוקה מלהיות מושלמת , וגם עדיין איננה נותנת מענה לשאלות רבות העומדות בפנינו . אולם ההתגייסות הטוטאלית של כל מקבלי ההחלטות והקצאת תקציבי עתק לביצועה עד 2013 , נותנים פתח של תקווה לשינוי . בריטניה ביצעה רפורמה במשך 10 שנים . גם שם התגברו על הספקנות והשמרנות לאור נתונים מדאיגים של מערכת החינוך . באירלנד ובשבדיה גם כן . נתוני מערכת החינוך בישראל הם האור האדום שחייב להבהב מול כל מי שעתיד החברה יקר לו . יש מצבים בהם הדיונים והמחלוקות המלומדות האינסופיות צריכים לפנות את המקום למעשה של ממש .