תאונת דרכים, או תאונת עבודה? 

בבית הקברות גבעת שמואל בירושלים, התמוטט קיר על מחפרון ומחץ למוות את מפעילו, מעמר דרויש.

ביום התאונה לא היה למחפרון ביטוח חובה.

יורשיו של המנוח, הגישו תביעת פיצויים לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד קרנית, הגוף הסטטוטורי המקנה כיסוי ביטוחי לנפגעי תאונות דרכים, כאשר השימוש ברכב נעשה ללא ביטוח.

קרנית טענה, כי הקיר התמוטט ללא כל קשר לעבודות שביצע המנוח במחפרון. בעת התאונה המנוח לא עבד על הכלי ולא היה מגע פיזי בין המחפרון לבין הקיר.

מפקח העבודה אישר, כי ההתמוטטות ארעה לאחר שהמנוח סיים את עבודתו על המחפרון. אולם, הוסיף המפקח, עבודות המחפרון שבוצעו במקום קודם להתמוטטות, הוו את אחד הגורמים לאובדן יציבות הקיר, אם כי לא היוו אלא סיבה משנית.

אכן, מסכימה השופטת רעיה חפרי וינוגרדוב, מתוך חומר הראיות עולה כי היו מספר סיבות אפשריות, בין ביחד או בין בנפרד, שגרמו להתמוטטות הקיר. אולם על פי ההלכה הפסוקה, "השימוש ברכב אינו צריך להיות הגורם היחיד או המרכזי בגרימת האירוע. די בכך אם הוא אחד הגורמים שגרמו לו..."

לפיכך קבעה השופטת, מתקיים הקשר הסיבתי העובדתי בין ניצול הכוח המכאני של המחפרון לבין מות המנוח.

גם קשר סיבתי משפטי מתקיים כאן, קבעה השופטת. לשם קיומו של קשר סיבתי משפטי בתחום תאונות הדרכים, די בכך שהנזק מצוי בתחום הסיכון שניצול הכוח המכני של הרכב יוצר. הסיכון יכול להיות גם לא תעבורתי.

במקרה זה, קבעה השופטת, התמוטטות הקיר על המחפרון מצויה בגדר מתחם הסיכון שיצר ניצול הכוח המכאני של המחפרון. כך גם אם לא היה מגע פיזי בין יסודות הקיר לבין הכלי שעליו עבד המנוח.

מכאן, פסקה השופטת, המדובר בתאונת דרכים ועל קרנית לפצות את יורשי המנוח על מלוא נזקיהם.

מסמך 501