הגדרה של חינוך:
תהליך לאורך כל החיים המאפשר התפתחות המשכית של יכולות האדם כפרט וכחלק מחברה.
מטרת החינוך:
לתרום לפיתוח המושלם של אדם אוטונומי, תומך אחראי ומחויב.
אוטונומי: מסוגל להחליט החלטות אישיות ולנהל חיים אישיים.
תומך: מסוגל בצורה פעילה להיות אכפתי כלפי אחרים ובשביל אחרים.
אחראי: מסוגל לקבל על עצמו את ההשלכות של ההחלטות האישיות שלו, לקיים את ההתחייבויות שלו ולסיים את מה שהתחיל.
מחויב: מסוגל לחיות לפי הערכים האישיים שלו ולתמוך במטרות או באידיאלים שהוא
מוצא כחשובים.
אז מה זה חינוך פורמאלי וחינוך בלתי-פורמאלי?
במשך השנים, מטרת החינוך השתנתה. בעצם, מה שנקרא "חינוך" וכלל בתוכו גם לימודים מקצועיים וידע כללי וגם פיתוח של כישורים חברתיים שונים, הפך להיות "חינוך" שכולל בתוכו אך ורק לימודים מקצועיים וידע כללי.
החינוך של היום (ה"פורמאלי") כבר לא מסוגל לפתח אדם אוטונומי, תומך, אחראי ומחויב. הוא אמנם עוזר למטרה זו אבל אין סיכוי שהוא באמת יגיע אליה - מכיוון שהוא עובד רק על מיומנויות מסוימות (מקצועיות בעיקר: מתמטיקה, שפה, היסטוריה, ספרות, ספורט וכו'). בגלל הבעיה הזו - הוקמו גופים בלתי-פורמאליים שעובדים על פיתוח שאר המיומנויות שאינן בולטות בחינוך הפורמאלי.
תנועות נוער, חוגים, עמותות וארגונים נפתחו כדי לענות על הצורך שנוצר - "חינוך בלתי-פורמאלי", פיתוח כישורים חברתיים באדם ועבודה על מיומנויות שאינן "חשובות" מספיק בשביל להכניסן לחינוך הפורמאלי.
אז מה זה הגשמה?
המושג "הגשמה" במובן החינוכי נוצר בעקבות הבעיה שהחינוך הפורמאלי בזמננו מתקיים בזמן מוגבל (עד שהאדם מגיע לגיל מסוים - בגרות?) בעוד ש"חינוך" הוא תהליך לאורח כל החיים! לכן הוחלט שהדרך להמשיך עם החינוך היא "הגשמה" - יישום, הלכה למעשה, את כל מה שהתפתח עד עכשיו אצל האדם.
בתנועות הנוער בישראל אותה הגשמה מתחילה ביציאה לשנת שירות. בשנת שירות האדם יכול לשים דגש על יישום כל מה שקיבל ב"מערכת החינוך" ולהתפתח לפי הדרך שהוא חושב לנכונה. במקום להגיע מייד לצבא ולהיכנס למסגרת מגבילה ומחייבת ישנה הזדמנות לדחות את השירות הצבאי בשנה למען שנה שכולההגשמה, שנה בה האדם נותן את כל כולו למען יישום המיומנויות שהתפתחו אצלו, פיתוח מיומנויות חדשות ובעיקר - נתינה.
החברה שלנו זקוקה לאותם מתנדבים, לאותם אנשים שמחויבים אך ורק לעשייה חברתית והתנדבות בכל מקום בו יש צורך לכך. אנשים ש"התחנכו" במובן הנכון של המילה ועכשיו הגיע הזמן שלהם לתת בחזרה. אותם מתנדבים יוצאים לשנת שירות עם רצון רב, בלי שאף אחד יחייב אותם ולא למטרת רווח כספי, כל מה שהם זקוקים לו הם תנאים בסיסיים למחייה, ליווי נכון ובעיקר תמיכה של המדינה המקבלת אותם כמתנדבים. על אותם תנאים בסיסיים
צריכים המתנדבים להלחם כל שנה מחדש - להיאבק על הנתינה שלהם! זה פשוט לא הגיוני! המדינה צריכה לעודד את אותה עשייה ולתת את כל הדרוש כדי שהמתנדבים יוכלו לתת.
תהליך לאורך כל החיים המאפשר התפתחות המשכית של יכולות האדם כפרט וכחלק מחברה.
מטרת החינוך:
לתרום לפיתוח המושלם של אדם אוטונומי, תומך אחראי ומחויב.
אוטונומי: מסוגל להחליט החלטות אישיות ולנהל חיים אישיים.
תומך: מסוגל בצורה פעילה להיות אכפתי כלפי אחרים ובשביל אחרים.
אחראי: מסוגל לקבל על עצמו את ההשלכות של ההחלטות האישיות שלו, לקיים את ההתחייבויות שלו ולסיים את מה שהתחיל.
מחויב: מסוגל לחיות לפי הערכים האישיים שלו ולתמוך במטרות או באידיאלים שהוא
מוצא כחשובים.
אז מה זה חינוך פורמאלי וחינוך בלתי-פורמאלי?
במשך השנים, מטרת החינוך השתנתה. בעצם, מה שנקרא "חינוך" וכלל בתוכו גם לימודים מקצועיים וידע כללי וגם פיתוח של כישורים חברתיים שונים, הפך להיות "חינוך" שכולל בתוכו אך ורק לימודים מקצועיים וידע כללי.
החינוך של היום (ה"פורמאלי") כבר לא מסוגל לפתח אדם אוטונומי, תומך, אחראי ומחויב. הוא אמנם עוזר למטרה זו אבל אין סיכוי שהוא באמת יגיע אליה - מכיוון שהוא עובד רק על מיומנויות מסוימות (מקצועיות בעיקר: מתמטיקה, שפה, היסטוריה, ספרות, ספורט וכו'). בגלל הבעיה הזו - הוקמו גופים בלתי-פורמאליים שעובדים על פיתוח שאר המיומנויות שאינן בולטות בחינוך הפורמאלי.
תנועות נוער, חוגים, עמותות וארגונים נפתחו כדי לענות על הצורך שנוצר - "חינוך בלתי-פורמאלי", פיתוח כישורים חברתיים באדם ועבודה על מיומנויות שאינן "חשובות" מספיק בשביל להכניסן לחינוך הפורמאלי.
אז מה זה הגשמה?
המושג "הגשמה" במובן החינוכי נוצר בעקבות הבעיה שהחינוך הפורמאלי בזמננו מתקיים בזמן מוגבל (עד שהאדם מגיע לגיל מסוים - בגרות?) בעוד ש"חינוך" הוא תהליך לאורח כל החיים! לכן הוחלט שהדרך להמשיך עם החינוך היא "הגשמה" - יישום, הלכה למעשה, את כל מה שהתפתח עד עכשיו אצל האדם.
בתנועות הנוער בישראל אותה הגשמה מתחילה ביציאה לשנת שירות. בשנת שירות האדם יכול לשים דגש על יישום כל מה שקיבל ב"מערכת החינוך" ולהתפתח לפי הדרך שהוא חושב לנכונה. במקום להגיע מייד לצבא ולהיכנס למסגרת מגבילה ומחייבת ישנה הזדמנות לדחות את השירות הצבאי בשנה למען שנה שכולההגשמה, שנה בה האדם נותן את כל כולו למען יישום המיומנויות שהתפתחו אצלו, פיתוח מיומנויות חדשות ובעיקר - נתינה.
החברה שלנו זקוקה לאותם מתנדבים, לאותם אנשים שמחויבים אך ורק לעשייה חברתית והתנדבות בכל מקום בו יש צורך לכך. אנשים ש"התחנכו" במובן הנכון של המילה ועכשיו הגיע הזמן שלהם לתת בחזרה. אותם מתנדבים יוצאים לשנת שירות עם רצון רב, בלי שאף אחד יחייב אותם ולא למטרת רווח כספי, כל מה שהם זקוקים לו הם תנאים בסיסיים למחייה, ליווי נכון ובעיקר תמיכה של המדינה המקבלת אותם כמתנדבים. על אותם תנאים בסיסיים
צריכים המתנדבים להלחם כל שנה מחדש - להיאבק על הנתינה שלהם! זה פשוט לא הגיוני! המדינה צריכה לעודד את אותה עשייה ולתת את כל הדרוש כדי שהמתנדבים יוכלו לתת.
דור פוזנר, בוגר תנועת הצופים ובוגר שנת שירות במרכז הארצי לצופיות.
כיום, חבר בגרעין נח"ל.
הכתבה פורסמה לראשונה באתר תנועת הצופים:
http://www.zofim.org.il/magazin_item.asp?item_id=9542163856&troop_id=319225
כיום, חבר בגרעין נח"ל.
הכתבה פורסמה לראשונה באתר תנועת הצופים:
http://www.zofim.org.il/magazin_item.asp?item_id=9542163856&troop_id=319225