ע"פ 3359/08, מאור בר בוזגלו נ' מדינת ישראל
כב' השופט: כ' סעב
08.07.2008
העובדות:
1. ענייננו בערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, [נוסח חדש] תשכ"א-1961, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה בניגוד לסעיף 10 לפקודה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה על סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.
2. בימ"ש קמא הטיל על המערער 8 חודשי פסילה בפועל בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית, קנס בסך 3,500 ש"ח, 180 שעות שירות לתועלת הציבור, מאסר ופסילה על תנאי כמפורט בגזר הדין.
3. המערער מלין על כך שבימ"ש קמא החמיר איתו יתר על המידה ובעיקר בעונש הפסילה הממשית, כאשר קיבל את בקשת המשיבה והטיל את העונש המקסימלי לו היא עתרה.
החלטה:
1. המערער הורשע בשתי עבירות חמורות שבוצעו תוך פרק זמן קצר ביותר. כעולה מהחומר שהונח בפני ביהמ"ש המערער נתפס נוהג במהירות של 138 קמ"ש במקום שבו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש, ויש להניח שעקב זאת, הובא לשימוע בפני קצין ורישיונו נשלל מנהלית למשך 30 יום. כאמור, לא חלפו שבועיים מיום פסילתו מלנהוג ע"י קצין משטרה, שב המערער וביצע עבירה נוספת של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון תקף וללא פוליסת ביטוח.
2. סדר האירועים כמתואר לעיל מעיד על כך שהמערער פורק כל עוול ומתעלם מרשויות האכיפה עד למידה של זלזול. התנהלות שכזו, מחייבת את בית המשפט לנהוג ביד קשה ובעיקר כאשר מדובר בדמות חיובית וציבורית המשמשת מודל לחיקוי בתחום הספורט ושממנה ניתן לצפות התנהלות אחרת, התנהגות שומר חוק כשכיבוד החוק והמנעות מהפרתו הם נר לרגליו. בענייננו, התנהלות המערער בעטה בכללי הנהיגה ברגל גסה וברשויות האכיפה בצורה בוטה.
3. נהיגה בפסילה הנה עבירה חמורה ובית המשפט העליון חזר והדגיש את הצורך בענישה מחמירה במלחמה בעבירה זו.
4. ביהמ"ש לא שוכנע כי העונש שהושת עליו חורג במידה המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור ולו מן הטעם שהוא נמצא במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. אין להתעלם מכך שהעונש הכולל שהושת על המערער התייחס לשתי עבירות חמורות שכל אחת מהן הצדיקה ענישה הולמת לזו שהוטלה עליו, על ידי בימ"ש קמא.
5. במסגרת הטיעון ביקש הסנגור מבית המשפט לסייג את שעות הנהיגה, קרי, לאפשר למערער לנהוג בשעות מסויימות כדי לאפשר לו להתייצב לאימונים ולתחרויות. על סוגיית הסיוג חולש סעיף 36 א לפקודה. מלשון החוק ברי כי הסיוג לא חל ביחס לשעות הנהיגה, אלא הוא רלבאנטי לעניין סוג הרכב. הפרשנות אותה מציע ב"כ המבקש תרוקן מכל תוכן את משמעות הפסילה. עוד יש לומר שהעבירות בהן הורשע המערער חמורות ואל כל אלה נלוות הנסיבות החמורות האחרות שבביצוען כפי שפורטו לעיל. לאור האמור, לא שוכנע ביהמ"ש כי יש הצדקה להתערבות בית משפט זה הן בעניין חומרת העונש והן ביחס לסיוג. הערעור נדחה.
כב' השופט: כ' סעב
08.07.2008
העובדות:
1. ענייננו בערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, [נוסח חדש] תשכ"א-1961, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה בניגוד לסעיף 10 לפקודה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה על סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.
2. בימ"ש קמא הטיל על המערער 8 חודשי פסילה בפועל בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית, קנס בסך 3,500 ש"ח, 180 שעות שירות לתועלת הציבור, מאסר ופסילה על תנאי כמפורט בגזר הדין.
3. המערער מלין על כך שבימ"ש קמא החמיר איתו יתר על המידה ובעיקר בעונש הפסילה הממשית, כאשר קיבל את בקשת המשיבה והטיל את העונש המקסימלי לו היא עתרה.
החלטה:
1. המערער הורשע בשתי עבירות חמורות שבוצעו תוך פרק זמן קצר ביותר. כעולה מהחומר שהונח בפני ביהמ"ש המערער נתפס נוהג במהירות של 138 קמ"ש במקום שבו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש, ויש להניח שעקב זאת, הובא לשימוע בפני קצין ורישיונו נשלל מנהלית למשך 30 יום. כאמור, לא חלפו שבועיים מיום פסילתו מלנהוג ע"י קצין משטרה, שב המערער וביצע עבירה נוספת של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון תקף וללא פוליסת ביטוח.
2. סדר האירועים כמתואר לעיל מעיד על כך שהמערער פורק כל עוול ומתעלם מרשויות האכיפה עד למידה של זלזול. התנהלות שכזו, מחייבת את בית המשפט לנהוג ביד קשה ובעיקר כאשר מדובר בדמות חיובית וציבורית המשמשת מודל לחיקוי בתחום הספורט ושממנה ניתן לצפות התנהלות אחרת, התנהגות שומר חוק כשכיבוד החוק והמנעות מהפרתו הם נר לרגליו. בענייננו, התנהלות המערער בעטה בכללי הנהיגה ברגל גסה וברשויות האכיפה בצורה בוטה.
3. נהיגה בפסילה הנה עבירה חמורה ובית המשפט העליון חזר והדגיש את הצורך בענישה מחמירה במלחמה בעבירה זו.
4. ביהמ"ש לא שוכנע כי העונש שהושת עליו חורג במידה המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור ולו מן הטעם שהוא נמצא במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. אין להתעלם מכך שהעונש הכולל שהושת על המערער התייחס לשתי עבירות חמורות שכל אחת מהן הצדיקה ענישה הולמת לזו שהוטלה עליו, על ידי בימ"ש קמא.
5. במסגרת הטיעון ביקש הסנגור מבית המשפט לסייג את שעות הנהיגה, קרי, לאפשר למערער לנהוג בשעות מסויימות כדי לאפשר לו להתייצב לאימונים ולתחרויות. על סוגיית הסיוג חולש סעיף 36 א לפקודה. מלשון החוק ברי כי הסיוג לא חל ביחס לשעות הנהיגה, אלא הוא רלבאנטי לעניין סוג הרכב. הפרשנות אותה מציע ב"כ המבקש תרוקן מכל תוכן את משמעות הפסילה. עוד יש לומר שהעבירות בהן הורשע המערער חמורות ואל כל אלה נלוות הנסיבות החמורות האחרות שבביצוען כפי שפורטו לעיל. לאור האמור, לא שוכנע ביהמ"ש כי יש הצדקה להתערבות בית משפט זה הן בעניין חומרת העונש והן ביחס לסיוג. הערעור נדחה.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
