החלת חזקת השיתוף על ידועים בציבור 

בע"מ 4589/05, פלוני נ' פלונית ואח'

כב' השופט א' רובינשטיין

עו"ד א' הכהן למבקש; עו"ד ש' דרורי-סאלם למשיבים

21.11.2005

העובדות:
במשך מספר שנים חיו המבקש והמשיבה 1 (להלן: המשיבה) כידועים בציבור. במהלך קשר זה נולדו להם שני ילדים, בן ובת, שהם המשיבים 2, 3 בבקשה הנוכחית. לאחר שבני הזוג נפרדו הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, ועניינה משמורת הילדים, מזונות לילדים ושיתוף בנכסי המבקש מכוח חזקת השיתוף. במקביל תבעה מזונות זמניים לילדים. ביום 21.12.00 פסק בית המשפט מזונות זמניים בסך 6,500 ש"ח לחודש. ביום 14.3.04 נתן בית המשפט לענייני משפחה פסק דין מקיף בכל שלוש התביעות. ביהמ"ש קבע, כי עד להגשת אבחון פסיכולוגי בעניינם של הילדים ומתן החלטה סופית בעניין יישארו הילדים במשמורת זמנית אצל אמם. ביחס לתביעת המזונות, קבע בית המשפט כי המבקש ישלם את מזונות הבת בגובה 2500 ש"ח לחודש, את עלות הפנימיה של הבן ובנוסף 750 ש"ח עבור הוצאות שוטפות שאינן מכוסות על ידי הפנימיה. ביחס לתביעת הרכוש פסק בית המשפט כי אמנם הוכח שבני הזוג חיו כידועים בציבור, אך לא הוכחה כוונת שיתוף, ומסיבה זו יש לדחות את התביעה. ביהמ"ש המחוזי הגדיל את שיעור המזונות הזמניים וביחס לתביעת הרכוש קבע בית המשפט כי הוכחה כוונת שיתוף בנכסים הכלכליים של המבקש לתקופה שבה נתקיימו ביניהם יחסי ידועים בציבור. על כך הוגשה הבקשה הנוכחית.

החלטה:
א. אשר לסוגיית גובה המזונות, חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, קבע (בסעיף 9) כי "לבית המשפט הדן בערעור על פסק דין או החלטה של בית משפט לענייני משפחה יהיו הסמכויות הנתונות לפי חוק זה לבית המשפט לענייני משפחה...". אכן, התערבות בגובה מזונות תהא במשורה, ואולם, משנבחנה הסוגיה בפרטנות בשתי ערכאות אין נימוק המצדיק ערעור בגלגול שלישי בשאלת המזונות הקונקרטיים, שאינה חורגת ממחלוקת הצדדים לעבר סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה יותר. כמו כן, ביהמ"ש סירב להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להורות על עריכת קיזוז והשבת דמי מזונות ששולמו ביתר.
ב. ביהמ"ש סירב להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי הנוגעת לתחול הלכת השיתוף במקרה דנן. נקבע כי הנטל להוכחת השיתוף המוטל על הצד התובע בין בני זוג שאין זה קשרם הזוגי הראשון הוא כבד יותר. יחד עם זאת, במקרה דנן, המדובר בשש-שמונה שנות מגורים משותפים, ובראש וראשונה- שני ילדים נולדו לצדדים; מקבץ הראיות תומך לכאורה בגירסת המשיבה ולכן הורם הנטל הנדרש, נוכח חיי המשפחה המשותפים, שהיו מי שסברו לגבי בני הזוג כי הם נשואים, כעולה מפסקי הדין הקודמים. היתה למשיבה 1 תלות כלכלית במבקש בעת החיים המשותפים ועם הולדת הילדים, כפי שקבעו בתי המשפט הקודמים, וניתן להלום זאת גם על רקע הצרכים הקשורים בגידול הילדים בקטנותם.

הבקשה נדחתה