ע"א 3224/02, פ' פ' נ' אתי רשתי-דנינו ואח'
כב' השופטים: ה' גרסטל, ע' פוגלמן, א' ש' שילה
17.09.2006
העובדות:
1. בין המערער לגרושתו התנהלו מזה מספר שנים הליכים משפטיים בבית הדין הרבני בקשר לבנם הקטין, לרבות הסדר משמורת, ביקור וראייה. במסגרת ההליכים עברו בני הזוג אבחון, ובין היתר ניתנה חוות דעת פסיכיאטרית הממליצה שגרושתו של המערער תקבל "טיפול פסיכותרפויטי". בית הדין הרבני אימץ את ההמלצה שבחוות הדעת. הגרושה הגיעה לראיון ראשוני אצל משיבה 3, והחלה טיפול אצל משיבה 1, מטפלת משפחתית מוסמכת ובעלת תואר שני במדעי ההתנהגות. המשיבה נפגשה עם המערער, גרושתו ובנם הקטין, והטיפול נמשך עד קיץ 1998, שאז חל נתק בין הצדדים. המערער הגיש תלונה לוועדת התלונות שלפי חוק הפסיכולוגים בטענה שהמשיבה אינה רשאית לתת טיפול פסיכותרפי. הוועדה דחתה את תלונתו. המערער הגיש לבית משפט לתביעות קטנות בתל אביב תביעה קטנה נגד המשיבים להשבת סכומי כסף ששילם להם בגין הטיפול שקיבל מהמשיבה, מאחר שלטענתו אין היא מוסמכת לתת טיפול פסיכותרפי. בית המשפט לתביעות קטנות העביר את הדיון בתביעה לבית משפט השלום בתל אביב, ובהסכמת הצדדים הפלוגתה היחידה שעמדה להכרעה היא זו: האם על פי המצב החוקי הקיים במדינת ישראל, מוסמכת בעלת תואר ראשון ושני במחלקה למדעי ההתנהגות ובעלת הסמכה כמטפלת משפחתית מוסמכת, ליתן טיפול פסיכותרפויטי כפי שנקבע בהחלטת בית הדין הרבני. בפסק הדין דחה בית משפט השלום את תביעת המערער ומכאן הערעור.
2. טענתו של המערער לעניין האיסור הקבוע בחוק הפסיכולוגים מתמצית בכך שלשיטתו טיפול פסיכותרפי הוא סוג של טיפול פסיכולוגי, אשר סעיף 9(ב) אוסר מפורשות על פסיכולוגים שאינם פסיכולוגים קליניים לתתו, ומקל וחומר אסור לאדם שאינו פסיכולוג לתתו כלל.
החלטה:
1. נוכח לשונו של החוק, מקובלת על ביהמ"ש מסקנתו של בית משפט השלום בדבר משמעותו של סעיף 9(ב) לחוק הפסיכולוגים. הסעיף עוסק בפסיכולוגים בלבד, ואוסר עליהם לתת טיפול פסיכותרפי אלא אם כן הם פסיכולוגים קליניים. אין ללמוד מן הסעיף על שמותר או אסור למי שאינו פסיכולוג. פרשנות זו גם עולה בקנה אחד עם חוק יסוד: חופש העיסוק הקובע "כל אזרח או תושב זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד", כל עוד לא נקבע אחרת בחוק. בהעדר הגבלה מפורשת בחוק אין לקבוע כי העיסוק בפסיכותרפיה אסור על כל מי שאינו פסיכולוג קליני. נוסף על כך, יש להדגיש כי ההגנה על חופש העיסוק היא יחסית ומושתתת על איזון בין אינטרסים שונים הראויים אף הם להגנה, ביניהם הצורך להגן על הציבור הרחב הנזקק לשירותי העוסקים.
2. אפשר לומר כי ההסדר הקבוע בחוק הפסיכולוגים נועד לאזן בין הרצון לאפשר עיסוק בפסיכולוגיה, כפי שנובע מחופש העיסוק, ובין הצורך להגן על הציבור, כדי שאדם מן הציבור לא יפקיר נפשו בידי עוסק שלא קיבל הכשרה ראויה. לתוצאה המתיישבת עם איזון ראוי זה אפשר להגיע בעזרת סעיפים 2(א) ו-2(ג) לחוק הפסיכולוגים. מסעיפים אלה עולה שאף אם יקבל ביהמ"ש את טענתו של המערער שטיפול פסיכותרפי הוא סוג של טיפול פסיכולוגי שהעיסוק בו אסור על מי שאינו פסיכולוג, עדיין עשוי אדם לעסוק בפסיכותרפיה בלי לחטוא לאיסור שבחוק, אם עושה הוא כן במסגרת מקצועו כדין ובתום לב.
למעשה, על פי המצב החוקי הקיים, העיסוק בפסיכותרפיה אינו מוגבל לפסיכולוגים קליניים, ולהם בלבד.
3. לעניין השאלה, האם על פי המצב החוקי הקיים במדינת ישראל מוסמכת בעלת תואר ראשון ושני במחלקה למדעי ההתנהגות ובעלת הסמכה כמטפלת משפחתית מוסמכת, ליתן טיפול פסיכותרפויטי כפי שנקבע בהחלטת בית הדין, מציין ביהמ"ש כי לא מצא לשאלה זו מענה מפורט בפסק הדין. בית המשפט לא קבע מהו הטיפול שאליו הופנתה גרושת המערער והאם הכשרתה המקצועית של המשיבה הכוללת תואר ראשון ושני במחלקה למדעי התנהגות נחשבת "עיסוק במקצוע כדין" על פי סעיף 2(ג) לחוק הפסיכולוגים. אשר על כן, קובע ביהמ"ש כי הערעור מתקבל במובן זה שהדיון מוחזר לבית משפט השלום כדי שיכריע בשאלות הדורשות הכרעה.
כב' השופטים: ה' גרסטל, ע' פוגלמן, א' ש' שילה
17.09.2006
העובדות:
1. בין המערער לגרושתו התנהלו מזה מספר שנים הליכים משפטיים בבית הדין הרבני בקשר לבנם הקטין, לרבות הסדר משמורת, ביקור וראייה. במסגרת ההליכים עברו בני הזוג אבחון, ובין היתר ניתנה חוות דעת פסיכיאטרית הממליצה שגרושתו של המערער תקבל "טיפול פסיכותרפויטי". בית הדין הרבני אימץ את ההמלצה שבחוות הדעת. הגרושה הגיעה לראיון ראשוני אצל משיבה 3, והחלה טיפול אצל משיבה 1, מטפלת משפחתית מוסמכת ובעלת תואר שני במדעי ההתנהגות. המשיבה נפגשה עם המערער, גרושתו ובנם הקטין, והטיפול נמשך עד קיץ 1998, שאז חל נתק בין הצדדים. המערער הגיש תלונה לוועדת התלונות שלפי חוק הפסיכולוגים בטענה שהמשיבה אינה רשאית לתת טיפול פסיכותרפי. הוועדה דחתה את תלונתו. המערער הגיש לבית משפט לתביעות קטנות בתל אביב תביעה קטנה נגד המשיבים להשבת סכומי כסף ששילם להם בגין הטיפול שקיבל מהמשיבה, מאחר שלטענתו אין היא מוסמכת לתת טיפול פסיכותרפי. בית המשפט לתביעות קטנות העביר את הדיון בתביעה לבית משפט השלום בתל אביב, ובהסכמת הצדדים הפלוגתה היחידה שעמדה להכרעה היא זו: האם על פי המצב החוקי הקיים במדינת ישראל, מוסמכת בעלת תואר ראשון ושני במחלקה למדעי ההתנהגות ובעלת הסמכה כמטפלת משפחתית מוסמכת, ליתן טיפול פסיכותרפויטי כפי שנקבע בהחלטת בית הדין הרבני. בפסק הדין דחה בית משפט השלום את תביעת המערער ומכאן הערעור.
2. טענתו של המערער לעניין האיסור הקבוע בחוק הפסיכולוגים מתמצית בכך שלשיטתו טיפול פסיכותרפי הוא סוג של טיפול פסיכולוגי, אשר סעיף 9(ב) אוסר מפורשות על פסיכולוגים שאינם פסיכולוגים קליניים לתתו, ומקל וחומר אסור לאדם שאינו פסיכולוג לתתו כלל.
החלטה:
1. נוכח לשונו של החוק, מקובלת על ביהמ"ש מסקנתו של בית משפט השלום בדבר משמעותו של סעיף 9(ב) לחוק הפסיכולוגים. הסעיף עוסק בפסיכולוגים בלבד, ואוסר עליהם לתת טיפול פסיכותרפי אלא אם כן הם פסיכולוגים קליניים. אין ללמוד מן הסעיף על שמותר או אסור למי שאינו פסיכולוג. פרשנות זו גם עולה בקנה אחד עם חוק יסוד: חופש העיסוק הקובע "כל אזרח או תושב זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד", כל עוד לא נקבע אחרת בחוק. בהעדר הגבלה מפורשת בחוק אין לקבוע כי העיסוק בפסיכותרפיה אסור על כל מי שאינו פסיכולוג קליני. נוסף על כך, יש להדגיש כי ההגנה על חופש העיסוק היא יחסית ומושתתת על איזון בין אינטרסים שונים הראויים אף הם להגנה, ביניהם הצורך להגן על הציבור הרחב הנזקק לשירותי העוסקים.
2. אפשר לומר כי ההסדר הקבוע בחוק הפסיכולוגים נועד לאזן בין הרצון לאפשר עיסוק בפסיכולוגיה, כפי שנובע מחופש העיסוק, ובין הצורך להגן על הציבור, כדי שאדם מן הציבור לא יפקיר נפשו בידי עוסק שלא קיבל הכשרה ראויה. לתוצאה המתיישבת עם איזון ראוי זה אפשר להגיע בעזרת סעיפים 2(א) ו-2(ג) לחוק הפסיכולוגים. מסעיפים אלה עולה שאף אם יקבל ביהמ"ש את טענתו של המערער שטיפול פסיכותרפי הוא סוג של טיפול פסיכולוגי שהעיסוק בו אסור על מי שאינו פסיכולוג, עדיין עשוי אדם לעסוק בפסיכותרפיה בלי לחטוא לאיסור שבחוק, אם עושה הוא כן במסגרת מקצועו כדין ובתום לב.
למעשה, על פי המצב החוקי הקיים, העיסוק בפסיכותרפיה אינו מוגבל לפסיכולוגים קליניים, ולהם בלבד.
3. לעניין השאלה, האם על פי המצב החוקי הקיים במדינת ישראל מוסמכת בעלת תואר ראשון ושני במחלקה למדעי ההתנהגות ובעלת הסמכה כמטפלת משפחתית מוסמכת, ליתן טיפול פסיכותרפויטי כפי שנקבע בהחלטת בית הדין, מציין ביהמ"ש כי לא מצא לשאלה זו מענה מפורט בפסק הדין. בית המשפט לא קבע מהו הטיפול שאליו הופנתה גרושת המערער והאם הכשרתה המקצועית של המשיבה הכוללת תואר ראשון ושני במחלקה למדעי התנהגות נחשבת "עיסוק במקצוע כדין" על פי סעיף 2(ג) לחוק הפסיכולוגים. אשר על כן, קובע ביהמ"ש כי הערעור מתקבל במובן זה שהדיון מוחזר לבית משפט השלום כדי שיכריע בשאלות הדורשות הכרעה.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
