זכויות על דירה מכוח צוואה 

טענות נגד רישום הדירה על שם היורשת


תמ"ש 60771/97 , ג.ק.ל.א.ר. - קטינה נ' ב.מ. ואח'

השופטת צ' צפת

עו"ד מ' לב לתובעת; עו"ד ג' שילר לנתבעת.

02.06.2003

העובדות:
א. התובעת והנתבעת הינן, בהתאמה, נכדה וסבתה. אם התובעת נפטרה והורישה לה דירת מגורים הרשומה על שמה. בתובענה זו, עותרת התובעת לפינוי הנתבעת מהדירה וכן לשכר ראוי בגין שימוש שעשתה הנתבעת בדירה והשבת תכולת הדירה.
ב. הנתבעת טוענת מנגד לפסק דין הצהרתי הקובע כי היא בעלת הזכויות בדירה ולחילופין, עותרת היא לחייב את התובעת הנכדה לשלם לה את מלוא הסכום ששולם לטענתה על ידה כתמורה לדירה וכן לחייבה בהחזר הלוואות שנתנה לטענתה לבתה, אמה של התובעת.
ג. הדירה נשוא התביעה, נרכשה ע"י אמה של התובעת ונרשמה על שמה בלשכת רישום המקרקעין. לטענת הנתבעת נרכשה הדירה על ידה ומכספיה והרישום על שם בתה נעשה בצורה פורמאלית בלבד, בהתאם לייעוץ משפטי שקיבלה ועל מנת להימנע מתשלום מס עיזבון. לטענתה, נרשמה הדירה על שם בתה כנאמנה עבור אחיה והוסכם כי הנתבעת ובנה יתגוררו בה כל ימי חייהם.

החלטה:
א. סעיף 125(א) לחוק המקרקעין קובע כי רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו. מי שטוען כנגד נכונות הרישום בפנקסי רישום המקרקעין, מוטל עליו הנטל להוכחת טיעוניו. זאת ועוד, בתביעה כנגד העיזבון נטל ההוכחה שונה מאשר בתביעה אזרחית רגילה. השוני מתבטא בכך שרמת ההוכחה הנדרשת היא גבוהה יותר בתביעה נגד העיזבון.
ב. אף אם היה ממש בטענת הנתבעת בדבר מימון הכספים לרכישת הדירה, אין בכך כדי לשנות את הבעלות בדירה. יש לראות במימון כמתנה אשר הסתיימה במסירת הכספים. מרגע שהושלמה עסקת המתנה, זכות החזרה מהעסקה פוקעת.
ג. טענתה החלופית של הנתבעת כאילו קיימת התחייבות למגוריה ולמגורי בנה בדירה עד יום מותם, לא הוכחה.
ד. הנתבעת לא הוכיחה גם כי בתה שימשה כנאמן לדירה. המשפט הישראלי מכיר אמנם בכריתת הסכם בנאמנות גם ע"י התנהגות, אולם גם בהתנהגות לא הוכחה אפשרות זו מאחר והנתבעת לא התגוררה בדירה עד למותה של בתה.
ה. בהיות התובעת בעלת הזכויות בדירה, היא זכאית לדרוש את פינויה של הנתבעת ומי מטעמה וכן זכאית לשכר ראוי בגין השימוש שעשו התובעת או מי מטעמה בדירה.

התביעה נתקבלה ונפסקו לתובעת 80,000 ש"ח שכר ראוי עבור שהותה בדירה בנוסף להוצאות ושכ"ט, התביעה שכנגד נדחתה.