בג"ץ 7574/06, הסוללים קבוצת מכבי צעיר להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל
כב' השופטים: א' ריבלין, ע' ארבל, ד' חשין
22.01.2007
העובדות:
1. העותר 1 הוא קיבוץ המאוגד כאגודה שיתופית. בשנת 1999 החל הקיבוץ בהקמת שכונה קהילתית בשם "נוף אלונים". העותרת 2 היא אגודה שיתופית המאגדת בתוכה את כלל תושבי היישוב "הסוללים" -תושבי הקיבוץ ותושבי שכונת ההרחבה הקהילתית כאחד. המשיב 1, מינהל מקרקעי ישראל, הינו בעל הסמכות על פי דין להחליט בדבר הקצאת הקרקעות בהרחבה הקהילתית. המשיבים 2 ו-3 הינם בני זוג, ערבים ישראליים, אשר ביקשו לרכוש קרקע בשכונת ההרחבה. בקשתם נדחתה על הסף על ידי ועדת הקבלה של היישוב, לנוכח אי עמידתם בחלק מתנאי הסף להצטרפות שנקבעו בתקנון האגודה השיתופית: שירות צבאי על פי חוק שירות הביטחון וכשירות לחברות בהסתדרות הציונית העולמית. בעקבות החלטה זו הודיע המינהל לבני הזוג כי יפעל על פי המלצת ועדת הקבלה.
2. בעקבות הודעת המינהל, הגישו בני הזוג עתירה לבית משפט זה. בעתירתם טענו, בין היתר, נגד הסירוב להקצות להם מגרש בשכונת ההרחבה. במהלך דיון בעתירה, הסכימו הצדדים כי שני הצדדים "יניחו בצד" את טענותיהם העקרוניות בעניין חוקיותם של תנאי הסף וכי בני הזוג יופנו להליכי קבלה רגילים. לאחר מסכת רבת שנים של הליכים, בקשתם של בני הזוג נדחתה על ידי ועדת הקבלה של היישוב לאור חוות דעת פסיכולוגית שלילית שהוגשה לה בעניין המשיב 2.
ועדת ערר שנייה, שהוקמה על פי החלטת מועצת מקרקעי ישראל המליצה לקבל את הערר, על בסיס חוות דעת פסיכולוגית בלתי תלויה שהוגשה לה, ולהקצות לבני הזוג מגרש בשכונת ההרחבה. ביום 2.3.06 ראה המינהל לאמץ המלצה זו. עם קבלת ההחלטה, הגיש הקיבוץ לבית משפט זה בקשה דחופה כי יינתן לו להשמיע את טענותיו לגבי תנאי הסף שקבע. ביום 17.7.06, בטרם הדיון, הודיעו בני הזוג על חזרה מן העתירה. ענייננו בעתירה שהוגשה בידי הקיבוץ והיישוב הקהילתי. העותרים מבקשים כי ביהמ"ש יאשר את תקפותם של תנאי הסף, וכפועל יוצא מכך יבטל את החלטת המינהל שהתקבלה תוך התעלמות מהם.
המינהל דוחה את כל טענותיהם הדיוניות של העותרים. כמו כן, בני הזוג, בתשובתם, תוקפים בעיקר את חוקיותם של תנאי הסף.
החלטה:
1. לאחר שמיעת טענות הצדדים, ועיון בטענותיהם, ביהמ"ש קובע כי לא מצא טעם להתערב בהחלטתו של מינהל מקרקעי ישראל. העותרים טוענים כי אין המינהל מוסמך להתערב בתנאי הסף. דין טענה זו להידחות. מינהל מקרקעי ישראל הוא המוסמך על פי דין "לנהל את מקרקעי ישראל", ומועצת מקרקעי ישראל היא בעלת הסמכות לקבוע את "המדיניות הקרקעית" על פיה יפעל המינהל ולפקח על ביצועה. בית משפט זה קבע כי במסגרת סמכויות אלו, כוח ההכרעה בעניין הקצאת קרקעות מדינה חייב להישאר בידי המינהל, אף שרשאי הוא לקבוע כי יישובים מסוגים שונים יוכלו להמליץ על זהות המתקבלים אליהם. משכך, אין המינהל כפוף לתנאי הסף.
2. ביהמ"ש מסכים כי ניכר חוסר סדר מסוים בהתנהלות המינהל בפרשה זו, אשר נבע, כהסברו של המינהל, מטיפול בבקשת בני הזוג "תוך כדי תנועה", ותוך עבודה לגיבוש נהלים מסודרים בעניין טיפול בבקשות להצטרף ליישובים קהילתיים וחקלאיים. ביהמ"ש משיב בשלילה לשאלה האם התנהלות זו מביאה לבטלות ההחלטה. המשמעותית מבין טענותיהם של העותרים, בהקשר הדיוני, היא שלא ניתנה להם זכות טיעון עובר לקבלת החלטתו של המינהל לחדש את הדיון בעניין בני הזוג, לאחר שוועדת השופט אילן דחתה את עררם. אכן, זכות הטיעון בפני הרשות הינה זכות יסודית, ששורשיה נטועים בכללי הצדק הטבעי, וביטויה המעשי הוא, בין היתר, בכך שמאפשרת היא לרשות לגבש תשתית עובדתית הנדרשת לשם קבלת ההחלטה המינהלית. הגם שהתנהלות המינהל בעניין זה לא הייתה חפה מכל פגם, ביהמ"ש אינו סבור כי פגם זה שלל מהעותרים את זכות הטיעון ברמה המהותית. החלטת המינהל כי בקשת בני הזוג תידון פעם נוספת, נתקבלה אמנם בלא שניתנה לעותרים זכות טיעון. עם זאת, לאחר מכן, הדיון בשאלת זכותם של בני הזוג להקצאת המגרש נעשה במעמד שני הצדדים. משכך, הפגיעה בזכותם של העותרים לא הייתה חמורה כדי להצדיק את ביטול ההחלטה.
3. אשר למישור המהותי, ביהמ"ש מציין כי לא מצא צורך להידרש לשאלות הנכבדות שמעלים העותרים בעניין זכויותיהם החברתיות-והתרבותיות של יהודים חילוניים, המבקשים לשמור על אופיו של יישובם כיהודי-חילוני, והסכנות הנשקפות, לטענתם, לחיי הקהילה שלהם אם תיפתח הדרך בפני בני הזוג להצטרף ליישוב. העותרים אמנם אינם מסווים את טענתם ומבוקשם, אלא אוחזים את השור בקרניו ומודים בפה מלא כי כוונת תנאי הסף למנוע קבלתם ליישוב של ערבים (וחרדים). ואולם, בנסיבות המקרה ה"סכנות" עליהן מצביעים העותרים הינן תיאורטיות וספקולטיביות. ככאלה, ברי שאינן יכולות לבסס הבחנה בין פרטים המתבססת על לאום (על החומרה המיוחדת הנודעת להבחנה על בסיס לאום
4. לאור האמור, קובע ביהמ"ש כי בנסיבות המקרה שלפנינו החלטת המינהל סבירה היא, ועל כן אין להתערב בה. בכפוף לכך, מובן כי במסגרת הליכי קבלתם של בני הזוג ליישוב, יהיה עליהם לחתום על כל ההסכמים המתלווים לכך.
כב' השופטים: א' ריבלין, ע' ארבל, ד' חשין
22.01.2007
העובדות:
1. העותר 1 הוא קיבוץ המאוגד כאגודה שיתופית. בשנת 1999 החל הקיבוץ בהקמת שכונה קהילתית בשם "נוף אלונים". העותרת 2 היא אגודה שיתופית המאגדת בתוכה את כלל תושבי היישוב "הסוללים" -תושבי הקיבוץ ותושבי שכונת ההרחבה הקהילתית כאחד. המשיב 1, מינהל מקרקעי ישראל, הינו בעל הסמכות על פי דין להחליט בדבר הקצאת הקרקעות בהרחבה הקהילתית. המשיבים 2 ו-3 הינם בני זוג, ערבים ישראליים, אשר ביקשו לרכוש קרקע בשכונת ההרחבה. בקשתם נדחתה על הסף על ידי ועדת הקבלה של היישוב, לנוכח אי עמידתם בחלק מתנאי הסף להצטרפות שנקבעו בתקנון האגודה השיתופית: שירות צבאי על פי חוק שירות הביטחון וכשירות לחברות בהסתדרות הציונית העולמית. בעקבות החלטה זו הודיע המינהל לבני הזוג כי יפעל על פי המלצת ועדת הקבלה.
2. בעקבות הודעת המינהל, הגישו בני הזוג עתירה לבית משפט זה. בעתירתם טענו, בין היתר, נגד הסירוב להקצות להם מגרש בשכונת ההרחבה. במהלך דיון בעתירה, הסכימו הצדדים כי שני הצדדים "יניחו בצד" את טענותיהם העקרוניות בעניין חוקיותם של תנאי הסף וכי בני הזוג יופנו להליכי קבלה רגילים. לאחר מסכת רבת שנים של הליכים, בקשתם של בני הזוג נדחתה על ידי ועדת הקבלה של היישוב לאור חוות דעת פסיכולוגית שלילית שהוגשה לה בעניין המשיב 2.
ועדת ערר שנייה, שהוקמה על פי החלטת מועצת מקרקעי ישראל המליצה לקבל את הערר, על בסיס חוות דעת פסיכולוגית בלתי תלויה שהוגשה לה, ולהקצות לבני הזוג מגרש בשכונת ההרחבה. ביום 2.3.06 ראה המינהל לאמץ המלצה זו. עם קבלת ההחלטה, הגיש הקיבוץ לבית משפט זה בקשה דחופה כי יינתן לו להשמיע את טענותיו לגבי תנאי הסף שקבע. ביום 17.7.06, בטרם הדיון, הודיעו בני הזוג על חזרה מן העתירה. ענייננו בעתירה שהוגשה בידי הקיבוץ והיישוב הקהילתי. העותרים מבקשים כי ביהמ"ש יאשר את תקפותם של תנאי הסף, וכפועל יוצא מכך יבטל את החלטת המינהל שהתקבלה תוך התעלמות מהם.
המינהל דוחה את כל טענותיהם הדיוניות של העותרים. כמו כן, בני הזוג, בתשובתם, תוקפים בעיקר את חוקיותם של תנאי הסף.
החלטה:
1. לאחר שמיעת טענות הצדדים, ועיון בטענותיהם, ביהמ"ש קובע כי לא מצא טעם להתערב בהחלטתו של מינהל מקרקעי ישראל. העותרים טוענים כי אין המינהל מוסמך להתערב בתנאי הסף. דין טענה זו להידחות. מינהל מקרקעי ישראל הוא המוסמך על פי דין "לנהל את מקרקעי ישראל", ומועצת מקרקעי ישראל היא בעלת הסמכות לקבוע את "המדיניות הקרקעית" על פיה יפעל המינהל ולפקח על ביצועה. בית משפט זה קבע כי במסגרת סמכויות אלו, כוח ההכרעה בעניין הקצאת קרקעות מדינה חייב להישאר בידי המינהל, אף שרשאי הוא לקבוע כי יישובים מסוגים שונים יוכלו להמליץ על זהות המתקבלים אליהם. משכך, אין המינהל כפוף לתנאי הסף.
2. ביהמ"ש מסכים כי ניכר חוסר סדר מסוים בהתנהלות המינהל בפרשה זו, אשר נבע, כהסברו של המינהל, מטיפול בבקשת בני הזוג "תוך כדי תנועה", ותוך עבודה לגיבוש נהלים מסודרים בעניין טיפול בבקשות להצטרף ליישובים קהילתיים וחקלאיים. ביהמ"ש משיב בשלילה לשאלה האם התנהלות זו מביאה לבטלות ההחלטה. המשמעותית מבין טענותיהם של העותרים, בהקשר הדיוני, היא שלא ניתנה להם זכות טיעון עובר לקבלת החלטתו של המינהל לחדש את הדיון בעניין בני הזוג, לאחר שוועדת השופט אילן דחתה את עררם. אכן, זכות הטיעון בפני הרשות הינה זכות יסודית, ששורשיה נטועים בכללי הצדק הטבעי, וביטויה המעשי הוא, בין היתר, בכך שמאפשרת היא לרשות לגבש תשתית עובדתית הנדרשת לשם קבלת ההחלטה המינהלית. הגם שהתנהלות המינהל בעניין זה לא הייתה חפה מכל פגם, ביהמ"ש אינו סבור כי פגם זה שלל מהעותרים את זכות הטיעון ברמה המהותית. החלטת המינהל כי בקשת בני הזוג תידון פעם נוספת, נתקבלה אמנם בלא שניתנה לעותרים זכות טיעון. עם זאת, לאחר מכן, הדיון בשאלת זכותם של בני הזוג להקצאת המגרש נעשה במעמד שני הצדדים. משכך, הפגיעה בזכותם של העותרים לא הייתה חמורה כדי להצדיק את ביטול ההחלטה.
3. אשר למישור המהותי, ביהמ"ש מציין כי לא מצא צורך להידרש לשאלות הנכבדות שמעלים העותרים בעניין זכויותיהם החברתיות-והתרבותיות של יהודים חילוניים, המבקשים לשמור על אופיו של יישובם כיהודי-חילוני, והסכנות הנשקפות, לטענתם, לחיי הקהילה שלהם אם תיפתח הדרך בפני בני הזוג להצטרף ליישוב. העותרים אמנם אינם מסווים את טענתם ומבוקשם, אלא אוחזים את השור בקרניו ומודים בפה מלא כי כוונת תנאי הסף למנוע קבלתם ליישוב של ערבים (וחרדים). ואולם, בנסיבות המקרה ה"סכנות" עליהן מצביעים העותרים הינן תיאורטיות וספקולטיביות. ככאלה, ברי שאינן יכולות לבסס הבחנה בין פרטים המתבססת על לאום (על החומרה המיוחדת הנודעת להבחנה על בסיס לאום
4. לאור האמור, קובע ביהמ"ש כי בנסיבות המקרה שלפנינו החלטת המינהל סבירה היא, ועל כן אין להתערב בה. בכפוף לכך, מובן כי במסגרת הליכי קבלתם של בני הזוג ליישוב, יהיה עליהם לחתום על כל ההסכמים המתלווים לכך.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
