בר"ם 268/07, מרים היינריך נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
כבוד השופטת מ' נאור
עו"ד צ' יפה למבקשת, עו"ד ל' גרנות למשיב
14.05.2007
העובדות:
1. המבקשת הינה הבעלים והמחזיקה בדירת מגורים הנמצאת בבניין הידוע כבניין "מגדלות" בתל-אביב המשמש בחלקו כבית מלון, בקומות 7 עד 15, ובקומות 16 עד 26 מצויות דירות מגורים פרטיות, בהן גם דירת המבקשת.
2. המבקשת קיבלה דרישה לתשלום ארנונה לשנת 2004, בה סווגה הדירה כ"דירה במלון", המוגדרת בצו הארנונה לשנת 2003 כ"יחידת מגורים הממוקמת בבנין המשמש כמלון..". המבקשת הגישה השגה על דרישת התשלום. לטענתה מדובר בדירת מגורים רגילה. ההשגה נדחתה וגך גם הערר שהגישה המבקשת.
3. ועדת הערר התבססה על עדות מר חזון, אשר שימש כמנהל חברת הניהול של הבניין, ואשר ממנה עולה שהבניין משמש באופן מהותי כמלון, ואף על הפסיקה שצירף המשיב שלפיה דירה במלון היא דירה הנהנית ממכלול המתקנים שקיימים במלון. ועדת הערר הגיעה למסקנה זו גם על יסוד אי צירוף אישור זכויותיה של המבקשת בחברה המשכנת.
4. המשיבה הגישה ערעור על ההחלטה אשר נדחה אף הוא. מכאן בקשת רשות ערעור זו.
הבקשה נדחתה.
החלטה:
1. כאמור בצו הארנונה, "דירה במלון" מוגדרת כ"יחידת מגורים הממוקמת בבנין המשמש כמלון...". אין חולק כי דירתה של המבקשת נכללת בגדר הגדרה זו, שכן דירתה היא יחידת מגורים, הממוקמת בבניין המשמש כמלון.
2. העובדה שמדובר בדירת מגורים שאינה חלק מבית המלון לא מבטלת את ייחודיותה של הדירה כדירה הממוקמת בבית מלון, ולא מצדיקה הפחתה בתשלום ארנונה. במקרה דומה קבע ביהמ"ש המחוזי כי יש שוני בין דירות המצויות בבנין שהוא מלון דירות לבין דירות בבנין מגורים רגיל, וסיווג נפרד ושונה של דירות אלה איננו לוקה בחוסר סבירות או באפליה. עוד נקבע כי המתקנים הנמצאים במלון כגון בית כנסת, מכבסה, חנויות ומיזוג אויר מרכזי אינם נמצאים בבנין מגורים רגיל וניתן לראות גם בהם בסיס להטלת ארנונה בתעריף גבוה יותר (ראו ה"פ 233/98; ע"ש 5024/99 ).
3. גם במקרה שלפנינו נהנית המבקשת מחלק מהשירותים הניתנים במלון. אכן, לטענת המבקשת, שירותי הקבלה, ממומנים בחלקם על ידי הדיירים, אולם אין בכך כדי לשלול את עצם מתן השירות שאינו ניתן בבית מגורים רגיל.
4. לאור האמור, טענת המבקשת לפיה יש להפריד בין הדירות בבניין, דינה להידחות. הלכה פסוקה היא כי כאשר מדובר במתקן רב תכליתי בעל שימושים מגוונים שניתן להפריד בין מתקניו השונים, יש לסווג כל חלק בנפרד בהתאם לשימוש בו ולתכליתו. עם זאת, הלכה זו סויגה כאשר מדובר בנכס הומוגני מעיקרו. אין מחלוקת כי לבניין הנדון, בו קיים בית מלון, יש ייחוד מבחינת אופיו, מיקומו והשירותים הניתנים בו, ערכה הכלכלי של דירת המבקשת שונה מערכה הכלכלי של דירת מגורים בבניין מגורים רגיל, יש הצדקה להטיל על המבקשת ארנונה בהתאם לסיווג של "דירה במלון".
כבוד השופטת מ' נאור
עו"ד צ' יפה למבקשת, עו"ד ל' גרנות למשיב
14.05.2007
העובדות:
1. המבקשת הינה הבעלים והמחזיקה בדירת מגורים הנמצאת בבניין הידוע כבניין "מגדלות" בתל-אביב המשמש בחלקו כבית מלון, בקומות 7 עד 15, ובקומות 16 עד 26 מצויות דירות מגורים פרטיות, בהן גם דירת המבקשת.
2. המבקשת קיבלה דרישה לתשלום ארנונה לשנת 2004, בה סווגה הדירה כ"דירה במלון", המוגדרת בצו הארנונה לשנת 2003 כ"יחידת מגורים הממוקמת בבנין המשמש כמלון..". המבקשת הגישה השגה על דרישת התשלום. לטענתה מדובר בדירת מגורים רגילה. ההשגה נדחתה וגך גם הערר שהגישה המבקשת.
3. ועדת הערר התבססה על עדות מר חזון, אשר שימש כמנהל חברת הניהול של הבניין, ואשר ממנה עולה שהבניין משמש באופן מהותי כמלון, ואף על הפסיקה שצירף המשיב שלפיה דירה במלון היא דירה הנהנית ממכלול המתקנים שקיימים במלון. ועדת הערר הגיעה למסקנה זו גם על יסוד אי צירוף אישור זכויותיה של המבקשת בחברה המשכנת.
4. המשיבה הגישה ערעור על ההחלטה אשר נדחה אף הוא. מכאן בקשת רשות ערעור זו.
הבקשה נדחתה.
החלטה:
1. כאמור בצו הארנונה, "דירה במלון" מוגדרת כ"יחידת מגורים הממוקמת בבנין המשמש כמלון...". אין חולק כי דירתה של המבקשת נכללת בגדר הגדרה זו, שכן דירתה היא יחידת מגורים, הממוקמת בבניין המשמש כמלון.
2. העובדה שמדובר בדירת מגורים שאינה חלק מבית המלון לא מבטלת את ייחודיותה של הדירה כדירה הממוקמת בבית מלון, ולא מצדיקה הפחתה בתשלום ארנונה. במקרה דומה קבע ביהמ"ש המחוזי כי יש שוני בין דירות המצויות בבנין שהוא מלון דירות לבין דירות בבנין מגורים רגיל, וסיווג נפרד ושונה של דירות אלה איננו לוקה בחוסר סבירות או באפליה. עוד נקבע כי המתקנים הנמצאים במלון כגון בית כנסת, מכבסה, חנויות ומיזוג אויר מרכזי אינם נמצאים בבנין מגורים רגיל וניתן לראות גם בהם בסיס להטלת ארנונה בתעריף גבוה יותר (ראו ה"פ 233/98; ע"ש 5024/99 ).
3. גם במקרה שלפנינו נהנית המבקשת מחלק מהשירותים הניתנים במלון. אכן, לטענת המבקשת, שירותי הקבלה, ממומנים בחלקם על ידי הדיירים, אולם אין בכך כדי לשלול את עצם מתן השירות שאינו ניתן בבית מגורים רגיל.
4. לאור האמור, טענת המבקשת לפיה יש להפריד בין הדירות בבניין, דינה להידחות. הלכה פסוקה היא כי כאשר מדובר במתקן רב תכליתי בעל שימושים מגוונים שניתן להפריד בין מתקניו השונים, יש לסווג כל חלק בנפרד בהתאם לשימוש בו ולתכליתו. עם זאת, הלכה זו סויגה כאשר מדובר בנכס הומוגני מעיקרו. אין מחלוקת כי לבניין הנדון, בו קיים בית מלון, יש ייחוד מבחינת אופיו, מיקומו והשירותים הניתנים בו, ערכה הכלכלי של דירת המבקשת שונה מערכה הכלכלי של דירת מגורים בבניין מגורים רגיל, יש הצדקה להטיל על המבקשת ארנונה בהתאם לסיווג של "דירה במלון".
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
