ע"א 5138/04, הוועדה המקומית לתכנון ובניה מטה יהודה נ' ישוב נווה שלום חברה מוגבלת בערבות
כבוד השופט א' גרוניס, כבוד השופטת מ' נאור, כבוד השופטת א' חיות
30.08.2007
העובדות:
1. היישוב נווה שלום נוסד לפני כשלושים שנים באזור לטרון במתכונת של כפר שיתופי אשר בו מתגוררת אוכלוסיה מעורבת של יהודים וערבים ומקיימת חיי קהילה משותפים. היישוב הוקם על ידי המשיבה. בשנת 1997 קיבלה המשיבה היתרי בנייה להקמת שמונה יחידות מגורים ומבנה ציבור אחד. אין מחלוקת כי תוכניות המתאר מ.י. 200 ומ.י. 192 א' השביחו את המקרקעין וכי בשל השבחה זו קמה ביום אישורן של תוכניות אלה חבות לשלם היטל השבחה. כמו כן, אין חולק כי קבלת היתרי הבנייה מהווה "מימוש זכויות" במקרקעין על פי סעיף 1(א) שלתוספת ולפיכך על החייב בהיטל לשלמו לא יאוחר ממועד זה, כהוראת סעיף 7(א) לתוספת. בהתאם לכך, דרשה המערערת מן המשיבה לשלם היטל השבחה על פי שומות שהכינה. המשיבה חלקה על חבותה זו מטעמים שונים וביניהם הטענה הרלוונטית לדיון שבפנינו לפיה יש לפטרה מתשלום ההיטל מכוח הוראות התוספת בסעיף 19(ב)(4) (לעניין מבנה הציבור) ובסעיף 19(ג)(1) (לעניין מבני המגורים).
החלטה:
2. היטל השבחה מוטל על בעלים של מקרקעין ששווים עלה "עקב אישור תוכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג" והוא מעוגן בעקרונות של צדק חברתי. בית משפט זה ציין לא אחת כי "כשם שבעל מקרקעין זכאי לפיצוי מקום שתכנית פגעה במקרקעין שבבעלותו... כן חייב בעל מקרקעין לשאת בהיטל השבחה אם תכנית השביחה את המקרקעין שבבעלותו" (ע"א 1341/93 סי אנד סאן ביץ' הוטלס בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, תל-אביב-יפו, פ"ד נב(5) 715, 719 (1999). בכך משתף בעל המקרקעין את הציבור בהתעשרותו הנובעת מפעולה תכנונית כאמור וההיטל משמש את רשות התכנון להכנת תכניות ולביצוען. יחד עם זאת, ראה המחוקק לקבוע בסעיף 19 שלתוספת שורה של הוראות פטור אשר המכנה המשותף לרובן הוא שיקולי מדיניות להקלה עם נישומים מטעמים סוציאליים.
3. סעיף 19(ג) לתוספת קובע: (ג) (1) בניה או הרחבה של דירת מגורים לא ייראו כמימוש זכויות אם המחזיק במקרקעין או קרובו הגיש בקשה להיתר בניה על אותם מקרקעין שישמשו למגוריו או למגורי קרובו ובלבד שהשטח הכולל של דירת המגורים האמורה לאחר בנייתה או הרחבתה אינו עולה על 140 מ"ר; עם כל בניה או הרחבה נוספת מעל השטח האמור ישולם היטל, בשיעור יחסי לגודל הבניה או ההרחבה הנוספת. (2) העברת הבעלות או החזקה בדירה שנבנתה או שהורחבה כאמור בפסקה (1) או שניתן להרחיבה לפי תכנית, לא יראו כמימוש זכויות ולא תחול בגינה חובת תשלום ההיטל, אם המחזיק במקרקעין או קרובו השתמשו בדירה למגוריהם או למגורי בני משפחתם הקרובים מגמר הבניה ועד מכירתה משך זמן שאינו פחות מארבע שנים..".
4. בע"א (ת"א) 3202/99 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה-גבעתיים נ' צרי (לא פורסם, 31.8.2001) (להלן: פרשת צרי)), עמד בית המשפט על כך שלעניין ההטבה הקבועה בסעיף 19(ג) צריכה להתקיים זהות בין החייב בהיטל בגין ההשבחה ובין המחזיק במקרקעין המושבחים המגיש (הוא או קרובו) את הבקשה להיתר והעתיד (הוא או קרובו) לגור בדירה שנבנתה או הורחבה. על פי פרשנות זו, מוענק הפטור בשני מסלולים בלבד: "מסלול המחזיק" ו"מסלול קרובו של המחזיק" ובתנאי שהמחזיק הוא גם החייב בהיטל על פי סעיף 2(א) לתוספת, דהיינו בעל המקרקעין או החוכר אותם לדורות. ובמלים אחרות, על פי פירוש זה נכללת בגדרי הפטור קבוצה צרה בלבד של חייבים בהיטל המחזיקים במקרקעין שהבנייה או ההרחבה נועדה למגוריהם או למגורי קרובם.
5. הלכה זו, אשר זה מקרוב נפסקה, מוליכה אל המסקנה כי הוראת הפטור שבסעיף 19(ג)(1) אינה חלה במקרה שלפנינו וזאת מן הטעם הפשוט שאין זהות בין המשיבה החייבת בהיטל כמי שחכרה את המקרקעין מן המנזר ובין המחזיקים במקרקעין שהינם חברי היישוב המתגוררים במקרקעין כבני רשות. בהעדר זהות בין המחזיקים ביחידות המגורים ובין החייבת בהיטל ההשבחה במקרה דנן, לא מתקיים אחד התנאים הבסיסיים הקבועים בסעיף 19(ג)(1) לתוספת כפי שפורש בפרשת צרי, ולפיכך דין הערעור בעניין זה להתקבל.
כבוד השופט א' גרוניס, כבוד השופטת מ' נאור, כבוד השופטת א' חיות
30.08.2007
העובדות:
1. היישוב נווה שלום נוסד לפני כשלושים שנים באזור לטרון במתכונת של כפר שיתופי אשר בו מתגוררת אוכלוסיה מעורבת של יהודים וערבים ומקיימת חיי קהילה משותפים. היישוב הוקם על ידי המשיבה. בשנת 1997 קיבלה המשיבה היתרי בנייה להקמת שמונה יחידות מגורים ומבנה ציבור אחד. אין מחלוקת כי תוכניות המתאר מ.י. 200 ומ.י. 192 א' השביחו את המקרקעין וכי בשל השבחה זו קמה ביום אישורן של תוכניות אלה חבות לשלם היטל השבחה. כמו כן, אין חולק כי קבלת היתרי הבנייה מהווה "מימוש זכויות" במקרקעין על פי סעיף 1(א) שלתוספת ולפיכך על החייב בהיטל לשלמו לא יאוחר ממועד זה, כהוראת סעיף 7(א) לתוספת. בהתאם לכך, דרשה המערערת מן המשיבה לשלם היטל השבחה על פי שומות שהכינה. המשיבה חלקה על חבותה זו מטעמים שונים וביניהם הטענה הרלוונטית לדיון שבפנינו לפיה יש לפטרה מתשלום ההיטל מכוח הוראות התוספת בסעיף 19(ב)(4) (לעניין מבנה הציבור) ובסעיף 19(ג)(1) (לעניין מבני המגורים).
החלטה:
2. היטל השבחה מוטל על בעלים של מקרקעין ששווים עלה "עקב אישור תוכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג" והוא מעוגן בעקרונות של צדק חברתי. בית משפט זה ציין לא אחת כי "כשם שבעל מקרקעין זכאי לפיצוי מקום שתכנית פגעה במקרקעין שבבעלותו... כן חייב בעל מקרקעין לשאת בהיטל השבחה אם תכנית השביחה את המקרקעין שבבעלותו" (ע"א 1341/93 סי אנד סאן ביץ' הוטלס בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, תל-אביב-יפו, פ"ד נב(5) 715, 719 (1999). בכך משתף בעל המקרקעין את הציבור בהתעשרותו הנובעת מפעולה תכנונית כאמור וההיטל משמש את רשות התכנון להכנת תכניות ולביצוען. יחד עם זאת, ראה המחוקק לקבוע בסעיף 19 שלתוספת שורה של הוראות פטור אשר המכנה המשותף לרובן הוא שיקולי מדיניות להקלה עם נישומים מטעמים סוציאליים.
3. סעיף 19(ג) לתוספת קובע: (ג) (1) בניה או הרחבה של דירת מגורים לא ייראו כמימוש זכויות אם המחזיק במקרקעין או קרובו הגיש בקשה להיתר בניה על אותם מקרקעין שישמשו למגוריו או למגורי קרובו ובלבד שהשטח הכולל של דירת המגורים האמורה לאחר בנייתה או הרחבתה אינו עולה על 140 מ"ר; עם כל בניה או הרחבה נוספת מעל השטח האמור ישולם היטל, בשיעור יחסי לגודל הבניה או ההרחבה הנוספת. (2) העברת הבעלות או החזקה בדירה שנבנתה או שהורחבה כאמור בפסקה (1) או שניתן להרחיבה לפי תכנית, לא יראו כמימוש זכויות ולא תחול בגינה חובת תשלום ההיטל, אם המחזיק במקרקעין או קרובו השתמשו בדירה למגוריהם או למגורי בני משפחתם הקרובים מגמר הבניה ועד מכירתה משך זמן שאינו פחות מארבע שנים..".
4. בע"א (ת"א) 3202/99 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה-גבעתיים נ' צרי (לא פורסם, 31.8.2001) (להלן: פרשת צרי)), עמד בית המשפט על כך שלעניין ההטבה הקבועה בסעיף 19(ג) צריכה להתקיים זהות בין החייב בהיטל בגין ההשבחה ובין המחזיק במקרקעין המושבחים המגיש (הוא או קרובו) את הבקשה להיתר והעתיד (הוא או קרובו) לגור בדירה שנבנתה או הורחבה. על פי פרשנות זו, מוענק הפטור בשני מסלולים בלבד: "מסלול המחזיק" ו"מסלול קרובו של המחזיק" ובתנאי שהמחזיק הוא גם החייב בהיטל על פי סעיף 2(א) לתוספת, דהיינו בעל המקרקעין או החוכר אותם לדורות. ובמלים אחרות, על פי פירוש זה נכללת בגדרי הפטור קבוצה צרה בלבד של חייבים בהיטל המחזיקים במקרקעין שהבנייה או ההרחבה נועדה למגוריהם או למגורי קרובם.
5. הלכה זו, אשר זה מקרוב נפסקה, מוליכה אל המסקנה כי הוראת הפטור שבסעיף 19(ג)(1) אינה חלה במקרה שלפנינו וזאת מן הטעם הפשוט שאין זהות בין המשיבה החייבת בהיטל כמי שחכרה את המקרקעין מן המנזר ובין המחזיקים במקרקעין שהינם חברי היישוב המתגוררים במקרקעין כבני רשות. בהעדר זהות בין המחזיקים ביחידות המגורים ובין החייבת בהיטל ההשבחה במקרה דנן, לא מתקיים אחד התנאים הבסיסיים הקבועים בסעיף 19(ג)(1) לתוספת כפי שפורש בפרשת צרי, ולפיכך דין הערעור בעניין זה להתקבל.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
