ו"ע 6067/06, שירותי בריאות כללית נ' מנהל מיסוי מקרקעין
כב' הנשיא בדימוס מ.סלוצקי, ד"ר ב. ברזילי, עו"ד א. שניאור
עו"ד פ. מיכאל למערערת
06.09.2007
העובדות:
1. בתאריך 11.1.05 התקשרה העוררת שהיא מוסד ציבורי לפי סעיף 61(ד) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח מכירה ורכישה) תשנ"ג 1963 (להלן: החוק), בהסכם למכירת הבעלות שלה בחלקות, עליהן בנויים מספר מבנים המהווים חלק ממתחם בית הבראה (להלן: הנכס).
2. סעיף 61 (ב) (2) (ב) לחוק קובע לעניין מכירת זכות במקרקעין בידי מוסד ציבורי: "(ב) כשהזכות במקרקעין היתה בידי המוסד במשך תקופה עולה על ארבע שנים - יינתן פטור של מחצית הנכס, ואם המקרקעין שמשו במישרין את המוסד - יינתן בנוסף לפטור האמור, גם פטור של חלק יחסי מהמחצית השניה של המס, שהוא כיחס שבין התקופה שבה שימשו המקרקעין במישרין את המוסד לבין כל התקופה שהזכות היתה בידיו".
3. ב - 1.3.05 הגישה העוררת למשיב הצהרה על מכירת הנכס הנ"ל בצירוף שומה עצמית וחישוב מס השבח וכן בקשה לפטור נוסף בשעור של 50%, בהסתמך על סעיף 61 (ב) (2) (ב) לחוק הנ"ל.
4. המשיב הוציא לעוררת שומת מס שבח זמנית לתשלום בסך 808,289 ש"ח המהווה את מחצית המס בלא לזכות את העוררת בפטור החלקי הנוסף על המחצית הנותרת.
5. העוררת הגישה השגה על שומת המשיב ולפי הערכתה, לאחר תיקון טעות, סכום המס שיש לחייבה בו הוא 250,496 ש"ח בלבד.
6. בהחלטתו הכיר המשיב בפטור של מחצית המס בהיות העוררת מוסד ציבורי בהתאם לסעיף (61) (ב) (2) (ב) לחוק, אך דחה את בקשת העוררים לפטור נוסף על פי הסיפא של הסעיף מהטעם שהעוררת לא הוכיחה כי הנכס הנ"ל שימשה במישרין את המוסד כנדרש בסעיף. על מחלוקת זו נסב הערר שבפני ביהמ"ש.
הערר נתקבל.
החלטה:
1. אין מחלוקת כי העוררת היא מוסד ציבורי כאמור בסעיף 61 (ד) לחוק הנ"ל. מעדותו של מר מטוס אשר שימש בתפקידים שונים הקשורים ברשת בתי ההבראה, עולה כי העוררת ניהלה את בית ההבראה שפעל בנכס הנ"ל בשנים 1956-1993. משך כל התקופה הזו שימש המקום אך ורק את עובדיה וחבריה לצרכי הבראה ונופש. העד ציין כי בחוזר שהוציאה העוררת לכל בתי ההבראה נקבע שבמקרים חריגים יוכלו אלה לארח גם שלא את חברי העוררת ומספר המבקרים האלה הוא מועט.
2. הגב' פיגורה, רכזת שומת מקרקעין במשרד המשיב, העידה כי בתחילת שנת 1984 נותחה אמה ובשל מצבה פנה אביה לבית ההבראה שנוהל על ידי העוררת בנכס הנ"ל ושכר לאמה ולעצמו חדר בבית ההבראה בו שהו תקופה, אף ששניהם לא היו חברי העוררת.
3. לטענת ב"כ העוררת היה זה אחד המקרים החריגים שנסיבותיו לא הובהרו. המשיב ראה בכך שימוש בנכס הנ"ל לצורך יצירת הכנסה.
4. המבחן להענקת הפטור לפי סעיף 61(ב)(2)(ב) לחוק הנ"ל הוא "אם המקרקעין שימשו במישרין את המוסד" לאמור אם המקרקעין שימשו את המוסד הציבורי במישרין לקידום מטרותיו הציבוריות.
5. ביהמ"ש סבור כי לא יכול להיות ספק, כי הנכס הנ"ל שימש את מטרת העוררת במישרין. בית ההבראה שנוהל בנכס הנ"ל היה בגדר הושטת עזרה לחברי העוררת, לעובדיה ו"לכל אדם אחר" הזכאי לעזרה רפואית. "כל אדם אחר" משמע גם אדם שאינו נמנה על חבריה או עובדיה של העוררת.
6. סביר להניח שאמה של הרכזת שהיתה אחר ניתוח נצרכה לעזרה הרפואית הנ"ל ונענתה. העובדה שעזרה כזאת ניתנה כמקרה חריג אינה מוציאה אותה ממסגרת תקנות האגודה. המסקנה היא כי הנכס הנ"ל הוקם ונוהל לצרכיה וליעדיה של העוררת בלבד והשימוש בו נעשה במישרין לשם המטרה הציבורית של העוררת.
7. . העובדה כי העוררת גובה כספים עבור שירותיה כבית הבראה אין בה כדי להפקיע ממנה את האופי של מוסד ציבורי. גביית הכספים על ידי בית האבות אינה כשהיא לעצמה סיבה שלא להכיר במערערת כמוסד ציבורי, גם אוניברסיטאות ובתי חולים גובים כספים עבור השירותים שהם נותנים מבלי שהדבר גורע ממעמדם כמוסדות ציבור. מכאן שגביית כספים מהמבריאים למיניהם היא כשרה ונועדה להגשמה ולמימוש המטרה הציבורית של העוררת כפי שצויינו לעיל.
8. ביהמ"ש מקבל הערר וקובע כי על המשיב לזכות את העוררת בתוספת פטור ממס שבח לפי סעיף 61(ב)(2)(ב) סיפא לחוק הנ"ל.
כב' הנשיא בדימוס מ.סלוצקי, ד"ר ב. ברזילי, עו"ד א. שניאור
עו"ד פ. מיכאל למערערת
06.09.2007
העובדות:
1. בתאריך 11.1.05 התקשרה העוררת שהיא מוסד ציבורי לפי סעיף 61(ד) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח מכירה ורכישה) תשנ"ג 1963 (להלן: החוק), בהסכם למכירת הבעלות שלה בחלקות, עליהן בנויים מספר מבנים המהווים חלק ממתחם בית הבראה (להלן: הנכס).
2. סעיף 61 (ב) (2) (ב) לחוק קובע לעניין מכירת זכות במקרקעין בידי מוסד ציבורי: "(ב) כשהזכות במקרקעין היתה בידי המוסד במשך תקופה עולה על ארבע שנים - יינתן פטור של מחצית הנכס, ואם המקרקעין שמשו במישרין את המוסד - יינתן בנוסף לפטור האמור, גם פטור של חלק יחסי מהמחצית השניה של המס, שהוא כיחס שבין התקופה שבה שימשו המקרקעין במישרין את המוסד לבין כל התקופה שהזכות היתה בידיו".
3. ב - 1.3.05 הגישה העוררת למשיב הצהרה על מכירת הנכס הנ"ל בצירוף שומה עצמית וחישוב מס השבח וכן בקשה לפטור נוסף בשעור של 50%, בהסתמך על סעיף 61 (ב) (2) (ב) לחוק הנ"ל.
4. המשיב הוציא לעוררת שומת מס שבח זמנית לתשלום בסך 808,289 ש"ח המהווה את מחצית המס בלא לזכות את העוררת בפטור החלקי הנוסף על המחצית הנותרת.
5. העוררת הגישה השגה על שומת המשיב ולפי הערכתה, לאחר תיקון טעות, סכום המס שיש לחייבה בו הוא 250,496 ש"ח בלבד.
6. בהחלטתו הכיר המשיב בפטור של מחצית המס בהיות העוררת מוסד ציבורי בהתאם לסעיף (61) (ב) (2) (ב) לחוק, אך דחה את בקשת העוררים לפטור נוסף על פי הסיפא של הסעיף מהטעם שהעוררת לא הוכיחה כי הנכס הנ"ל שימשה במישרין את המוסד כנדרש בסעיף. על מחלוקת זו נסב הערר שבפני ביהמ"ש.
הערר נתקבל.
החלטה:
1. אין מחלוקת כי העוררת היא מוסד ציבורי כאמור בסעיף 61 (ד) לחוק הנ"ל. מעדותו של מר מטוס אשר שימש בתפקידים שונים הקשורים ברשת בתי ההבראה, עולה כי העוררת ניהלה את בית ההבראה שפעל בנכס הנ"ל בשנים 1956-1993. משך כל התקופה הזו שימש המקום אך ורק את עובדיה וחבריה לצרכי הבראה ונופש. העד ציין כי בחוזר שהוציאה העוררת לכל בתי ההבראה נקבע שבמקרים חריגים יוכלו אלה לארח גם שלא את חברי העוררת ומספר המבקרים האלה הוא מועט.
2. הגב' פיגורה, רכזת שומת מקרקעין במשרד המשיב, העידה כי בתחילת שנת 1984 נותחה אמה ובשל מצבה פנה אביה לבית ההבראה שנוהל על ידי העוררת בנכס הנ"ל ושכר לאמה ולעצמו חדר בבית ההבראה בו שהו תקופה, אף ששניהם לא היו חברי העוררת.
3. לטענת ב"כ העוררת היה זה אחד המקרים החריגים שנסיבותיו לא הובהרו. המשיב ראה בכך שימוש בנכס הנ"ל לצורך יצירת הכנסה.
4. המבחן להענקת הפטור לפי סעיף 61(ב)(2)(ב) לחוק הנ"ל הוא "אם המקרקעין שימשו במישרין את המוסד" לאמור אם המקרקעין שימשו את המוסד הציבורי במישרין לקידום מטרותיו הציבוריות.
5. ביהמ"ש סבור כי לא יכול להיות ספק, כי הנכס הנ"ל שימש את מטרת העוררת במישרין. בית ההבראה שנוהל בנכס הנ"ל היה בגדר הושטת עזרה לחברי העוררת, לעובדיה ו"לכל אדם אחר" הזכאי לעזרה רפואית. "כל אדם אחר" משמע גם אדם שאינו נמנה על חבריה או עובדיה של העוררת.
6. סביר להניח שאמה של הרכזת שהיתה אחר ניתוח נצרכה לעזרה הרפואית הנ"ל ונענתה. העובדה שעזרה כזאת ניתנה כמקרה חריג אינה מוציאה אותה ממסגרת תקנות האגודה. המסקנה היא כי הנכס הנ"ל הוקם ונוהל לצרכיה וליעדיה של העוררת בלבד והשימוש בו נעשה במישרין לשם המטרה הציבורית של העוררת.
7. . העובדה כי העוררת גובה כספים עבור שירותיה כבית הבראה אין בה כדי להפקיע ממנה את האופי של מוסד ציבורי. גביית הכספים על ידי בית האבות אינה כשהיא לעצמה סיבה שלא להכיר במערערת כמוסד ציבורי, גם אוניברסיטאות ובתי חולים גובים כספים עבור השירותים שהם נותנים מבלי שהדבר גורע ממעמדם כמוסדות ציבור. מכאן שגביית כספים מהמבריאים למיניהם היא כשרה ונועדה להגשמה ולמימוש המטרה הציבורית של העוררת כפי שצויינו לעיל.
8. ביהמ"ש מקבל הערר וקובע כי על המשיב לזכות את העוררת בתוספת פטור ממס שבח לפי סעיף 61(ב)(2)(ב) סיפא לחוק הנ"ל.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
