וע 132/05, צרפתי יוסף וקרן ואח' נ' ועדת הזכאות לפי חוק יישום תוכנית ההתנתקות, תשס"ה-2005
כב' השופט משה סובל
16.05.2008
העובדות:
1. לפנינו ערעורים על 23 החלטות של ועדת הזכאות לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות. בכל הערעורים מתעוררת אותה שאלה: האם השטחים המקורים (המכונים בערעורים "מרפסות") שהיו צמודים לבתי המערערים ביישובים מפונים בחבל עזה נחשבים לחלק מ"שטח הבית" כהגדרתו של מונח זה בסעיף 1 לתוספת השניה של החוק, ולפיכך מזכים גם הם את המערערים בפיצוי בשל בית המגורים בהתאם לסעיף 2 לאותה תוספת.
החלטה:
1. קריאה לשונית של תקנות חישוב שטחים אינה מקנה עדיפות לעמדת המערערים על פני העמדה של ועדת הזכאות. אם כבר, ההיפך הוא הנכון. ההבחנה בין שני סוגי שטחים אלו מצויה בתקנה 9 ולא בתקנה 4; והדיבור "השטח הכולל המותר לבניה" בתקנה 4(א) מקיף את שני הסוגים.
2. טענתם של המערערים היא שהשטחים המקורים נועדו למטרת מגורים או למטרה הדומה למגורים, ולפיכך שטחים אלו עונים על 3 מתוך 12 המטרות המפורטות בתקנה 9(ב). טענה זו יש לדחות הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי. במישור העובדתי, לא ניתן לגור או לבצע שימוש הדומה למגורים בשטח שהנו אמנם מקורה אך סגור בלא יותר משני קירות. שטח הפרוץ לחלוטין בשתיים מצלעותיו איננו שטח שניתן להתגורר בו.
3. גם אם תאמר כי ניתן היה לקיים בשטחים אלו מגורים או דבר הדומה למגורים, עדיין קיים טעם משפטי המונע את הפיכת השטחים לעיקריים. סיווגו של שטח המותר לבניה כשטח למטרה עיקרית או כשטח שירות נעשה בתכניות ובהיתרים לצורך תחימת השימושים בחלקי הבנין "הרגילים", קרי: חלקי הבנין שאין לגביהם הסדר פרטני בתקנות חישוב שטחים. לעומת זאת, כאשר קיימת בתקנות התייחסות ספציפית למעמדו של שטח מסוים בבנין כשטח למטרה עיקרית או כשטח שירות, התייחסות זאת היא הקובעת ולא השימוש שנעשה באותו שטח בפועל.
4. מטרת התקנתן של תקנות חישוב שטחים בשנת תשנ"ב-1992 הייתה להכניס סדר בניסוחים השונים, וליצור אחידות בניסוחים, וממילא בפירושם. התקנות לא נועדו לצמצם את אפשרות ניצול הקרקע על ידי בעליה החפץ לבנות עליה. יש להעמיד את מתקין התקנות בחזקתו שלא התכוון לנגוס בהיקף הניצול של זכות הקנין באמצעות הכללת שטח משטחי הבנין בשטחים העיקריים או בשטחי השירות, אלא אם כן נתן לכוונה זו ביטוי מפורש וחד-משמעי בלשון התקנות. לפיכך, כל אימת שלשון התקנות סובלת סיווגו של שטח בבנין כשטח שירות, יש להעדיף תוצאה זו על פני סיווג השטח כשטח למטרה עיקרית. נקודת מבט זו תומכת בעליל בפרשנות ועדת הזכאות, הרואה בשטחים המקורים החיצוניים שטחי שירות ולא שטחים למטרות עיקריות.
5. תשלום פיצויים בעד שטח בית שאיננו נחשב לשטח למטרה עיקרית במסגרת היתר הבניה, אף אינו עולה בקנה אחד עם התכלית של חוק יישום תכנית ההתנתקות. תשלום פיצויים לאזרח בעד שטח של בית ממנו פונה, על יסוד ההנחה שמדובר בשטח עיקרי, בעוד אותו שטח לא היה נמנה בחשבון השטחים העיקריים המותרים בבניה אילו האזרח היה מבקש עבורו היתר בניה, מפר את עקרון ההדדיות בין האזרח לבין המדינה ואינו יכול להיחשב לתשלום הוגן וראוי.
כב' השופט משה סובל
16.05.2008
העובדות:
1. לפנינו ערעורים על 23 החלטות של ועדת הזכאות לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות. בכל הערעורים מתעוררת אותה שאלה: האם השטחים המקורים (המכונים בערעורים "מרפסות") שהיו צמודים לבתי המערערים ביישובים מפונים בחבל עזה נחשבים לחלק מ"שטח הבית" כהגדרתו של מונח זה בסעיף 1 לתוספת השניה של החוק, ולפיכך מזכים גם הם את המערערים בפיצוי בשל בית המגורים בהתאם לסעיף 2 לאותה תוספת.
החלטה:
1. קריאה לשונית של תקנות חישוב שטחים אינה מקנה עדיפות לעמדת המערערים על פני העמדה של ועדת הזכאות. אם כבר, ההיפך הוא הנכון. ההבחנה בין שני סוגי שטחים אלו מצויה בתקנה 9 ולא בתקנה 4; והדיבור "השטח הכולל המותר לבניה" בתקנה 4(א) מקיף את שני הסוגים.
2. טענתם של המערערים היא שהשטחים המקורים נועדו למטרת מגורים או למטרה הדומה למגורים, ולפיכך שטחים אלו עונים על 3 מתוך 12 המטרות המפורטות בתקנה 9(ב). טענה זו יש לדחות הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי. במישור העובדתי, לא ניתן לגור או לבצע שימוש הדומה למגורים בשטח שהנו אמנם מקורה אך סגור בלא יותר משני קירות. שטח הפרוץ לחלוטין בשתיים מצלעותיו איננו שטח שניתן להתגורר בו.
3. גם אם תאמר כי ניתן היה לקיים בשטחים אלו מגורים או דבר הדומה למגורים, עדיין קיים טעם משפטי המונע את הפיכת השטחים לעיקריים. סיווגו של שטח המותר לבניה כשטח למטרה עיקרית או כשטח שירות נעשה בתכניות ובהיתרים לצורך תחימת השימושים בחלקי הבנין "הרגילים", קרי: חלקי הבנין שאין לגביהם הסדר פרטני בתקנות חישוב שטחים. לעומת זאת, כאשר קיימת בתקנות התייחסות ספציפית למעמדו של שטח מסוים בבנין כשטח למטרה עיקרית או כשטח שירות, התייחסות זאת היא הקובעת ולא השימוש שנעשה באותו שטח בפועל.
4. מטרת התקנתן של תקנות חישוב שטחים בשנת תשנ"ב-1992 הייתה להכניס סדר בניסוחים השונים, וליצור אחידות בניסוחים, וממילא בפירושם. התקנות לא נועדו לצמצם את אפשרות ניצול הקרקע על ידי בעליה החפץ לבנות עליה. יש להעמיד את מתקין התקנות בחזקתו שלא התכוון לנגוס בהיקף הניצול של זכות הקנין באמצעות הכללת שטח משטחי הבנין בשטחים העיקריים או בשטחי השירות, אלא אם כן נתן לכוונה זו ביטוי מפורש וחד-משמעי בלשון התקנות. לפיכך, כל אימת שלשון התקנות סובלת סיווגו של שטח בבנין כשטח שירות, יש להעדיף תוצאה זו על פני סיווג השטח כשטח למטרה עיקרית. נקודת מבט זו תומכת בעליל בפרשנות ועדת הזכאות, הרואה בשטחים המקורים החיצוניים שטחי שירות ולא שטחים למטרות עיקריות.
5. תשלום פיצויים בעד שטח בית שאיננו נחשב לשטח למטרה עיקרית במסגרת היתר הבניה, אף אינו עולה בקנה אחד עם התכלית של חוק יישום תכנית ההתנתקות. תשלום פיצויים לאזרח בעד שטח של בית ממנו פונה, על יסוד ההנחה שמדובר בשטח עיקרי, בעוד אותו שטח לא היה נמנה בחשבון השטחים העיקריים המותרים בבניה אילו האזרח היה מבקש עבורו היתר בניה, מפר את עקרון ההדדיות בין האזרח לבין המדינה ואינו יכול להיחשב לתשלום הוגן וראוי.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
