עמ"נ 204/08, סאיקלון מוצרי תעופה בע"מ נ' המועצה האזורית מטה אשר
כב' השופט בר זיו ברכה
עו"ד י. פרימס ואח' למערערות, עו"ד איתן מימוני ואח' למשיבה
19.05.2008
העובדות:
1. המערערות הגישו בקשת רשות ערעור, ולחילופין ערעור על פס"ד חלקי/החלטה של ועדת הערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962 (להלן: "החוק").
2. המערערות מנהלות מפעלים באזור התעשייה בר-לב ובסמוך לו, הנמצא בתחום המשיבה ובתחומי המועצה האזורית משגב.
3. המערערות נדרשו על ידי המשיבה לשלם היטלי ביוב, והגישו לועדת הערר השגות על כך.
4. בהחלטתה קבעה ועדת הערר כי המועצה זכאית להטלת היטל ביוב ככל שהוציאה או תוציא הוצאות בגין מערכת הביוב המשרתת את המערערות.
5. המערערות טענו בפני הועדה כי המשיבה הייתה צריכה להוכיח כתנאי לזכאותה כי התקינה או קנתה את כל אחד משלבי מערכת הביוב. לשיטתן, המשיבה לא קנתה ולא התקינה אף אחד משלבים אלה.
6. לטענה זו השיבה הועדה כי המועצה אכן לא שילמה בהקמת התשתיות באזור בר-לב עצמו, אולם הוציאה כספים רבים על חלקים אחרים של מערכת הביוב בתחומי המועצה, ויש לבחון את מערכת הביוב כולה כמקשה אחת.
7. בפנינו טוענות המערערות כי הועדה שגתה בהחלטתה זו. עוד נטען, כי עד היום טרם נשלחו להן דרישות תשלום כאמור בסעיף 28 לחוק, וכי המשיבה מעולם לא קיבלה החלטה להתקין או לקנות את מערכת הביוב בגינה היא דורשת תשלום, כנדרש בסעיף 16 לחוק.
הערעור נתקבל, הדיון הוחזר לועדת הערר.
החלטה:
1. אין חולק כי נדרשת "זיקה" בין השימוש במערכת הביוב בגינה מושת ההיטל, לבין החייבים בתשלום, כאשר ניתן לחייב בהיטל רק מי "שמשתמש במערכת".
2. מטרתם של דמי ההשתתפות והיטלי הפיתוח הינה מימון עלות תשתיות הפיתוח המוניציפאליות.
3. בעבר הייתה נהוגה שיטת החיוב בדמי השתתפות, שהתבססה על החזר ההוצאות שהוציאה הרשות בגין הוצאות תשתית בתחומה. החיוב על פי שיטת דמי השתתפות התייחס לעבודה ספציפית שבוצעה בפועל, והסכום לחיוב היה שיעור מסוים מההוצאות שהוצאו בפועל בגין סלילת הכביש, כשהן עומדות ביחס לקטע הכביש שנסלל.
4. מושא ההתייחסות החליפי של שיטת ההיטל אינו עבודת התשתית המסוימת, אלא כל ההוצאות הנוכחיות והעתידיות, ולפעמים הקודמות, של הרשות המקומית בגין עלויותיה הכוללות של מערכת תשתית מוניציפאלית מסוימת.
5. מהפסיקה עולה, כי תנאי לגביית ההיטל הינו קיומה של זיקה בין התשלום לשירות.
6. גם ועדת הערר עצמה קבעה כי "אין חולק שזכאותה של המועצה להטלת היטל ביוב קיימת רק ככל שהיא הוציאה ו/או עתידה להוציא הוצאות בגין מערכת הביוב המשרתת את העותרות", ואולם בהמשך ההחלטה לא בחנה ועדת הערר את השאלה האם היטל הביוב הנדרש הינו בגין מערכת ביוב המשרתת את המערערות, אלא הסתפקה בכך שהמשיבה נשאה בהוצאות של כלל תשתיות מערכת הביוב בתחומה.
7. ביהמ"ש סבור כי בכך לא סגי, וכי במידה ומערכת הביוב המשרתת את המערערות באזור בר-לב אינה קשורה בכל דרך למערכת הביוב בתחומה של המשיבה, אין מקום לחייבן בהיטל בגין מערכת שאינה משרתת אותן, ואין בינן כל זיקה שהיא.
8. אשר על כן, הדיון בערר מוחזר לועדת הערר על מנת שתבחן את השאלה האם מערכת הביוב בתחומי המועצה, בגינה נדרש ההיטל, משרתת את המערערות (דהיינו האם קיים קשר כלשהו בין מערכת הביוב בתחום המשיבה לבין מערכת הביוב באזור בר-לב). בהעדר זיקה שכזו- דין החיוב להתבטל.
9. במידת הצורך, תדון ועדת הערר גם בטענות האחרות של המערערות, לפיהן המשיבה לא קיבלה החלטה על התקנה ו/או קניית מערכת הביוב באזור בר-לב, וכי עד היום לא הומצאו למערערות מכתבי דרישה כדין.
10. תנאי לחיוב הינו כי מערכת הביוב תשמש את הנכס. לכן ועדת הערר נדרשת לבחון מחדש האם מערכת הביוב של המשיבה קשורה קשר כלשהו למערכת הביוב של אזור בר- לב, אחרת לא ניתן לחייב את העותרות בתשלום עבור מערכת שאינה משמשת אותן.
כב' השופט בר זיו ברכה
עו"ד י. פרימס ואח' למערערות, עו"ד איתן מימוני ואח' למשיבה
19.05.2008
העובדות:
1. המערערות הגישו בקשת רשות ערעור, ולחילופין ערעור על פס"ד חלקי/החלטה של ועדת הערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962 (להלן: "החוק").
2. המערערות מנהלות מפעלים באזור התעשייה בר-לב ובסמוך לו, הנמצא בתחום המשיבה ובתחומי המועצה האזורית משגב.
3. המערערות נדרשו על ידי המשיבה לשלם היטלי ביוב, והגישו לועדת הערר השגות על כך.
4. בהחלטתה קבעה ועדת הערר כי המועצה זכאית להטלת היטל ביוב ככל שהוציאה או תוציא הוצאות בגין מערכת הביוב המשרתת את המערערות.
5. המערערות טענו בפני הועדה כי המשיבה הייתה צריכה להוכיח כתנאי לזכאותה כי התקינה או קנתה את כל אחד משלבי מערכת הביוב. לשיטתן, המשיבה לא קנתה ולא התקינה אף אחד משלבים אלה.
6. לטענה זו השיבה הועדה כי המועצה אכן לא שילמה בהקמת התשתיות באזור בר-לב עצמו, אולם הוציאה כספים רבים על חלקים אחרים של מערכת הביוב בתחומי המועצה, ויש לבחון את מערכת הביוב כולה כמקשה אחת.
7. בפנינו טוענות המערערות כי הועדה שגתה בהחלטתה זו. עוד נטען, כי עד היום טרם נשלחו להן דרישות תשלום כאמור בסעיף 28 לחוק, וכי המשיבה מעולם לא קיבלה החלטה להתקין או לקנות את מערכת הביוב בגינה היא דורשת תשלום, כנדרש בסעיף 16 לחוק.
הערעור נתקבל, הדיון הוחזר לועדת הערר.
החלטה:
1. אין חולק כי נדרשת "זיקה" בין השימוש במערכת הביוב בגינה מושת ההיטל, לבין החייבים בתשלום, כאשר ניתן לחייב בהיטל רק מי "שמשתמש במערכת".
2. מטרתם של דמי ההשתתפות והיטלי הפיתוח הינה מימון עלות תשתיות הפיתוח המוניציפאליות.
3. בעבר הייתה נהוגה שיטת החיוב בדמי השתתפות, שהתבססה על החזר ההוצאות שהוציאה הרשות בגין הוצאות תשתית בתחומה. החיוב על פי שיטת דמי השתתפות התייחס לעבודה ספציפית שבוצעה בפועל, והסכום לחיוב היה שיעור מסוים מההוצאות שהוצאו בפועל בגין סלילת הכביש, כשהן עומדות ביחס לקטע הכביש שנסלל.
4. מושא ההתייחסות החליפי של שיטת ההיטל אינו עבודת התשתית המסוימת, אלא כל ההוצאות הנוכחיות והעתידיות, ולפעמים הקודמות, של הרשות המקומית בגין עלויותיה הכוללות של מערכת תשתית מוניציפאלית מסוימת.
5. מהפסיקה עולה, כי תנאי לגביית ההיטל הינו קיומה של זיקה בין התשלום לשירות.
6. גם ועדת הערר עצמה קבעה כי "אין חולק שזכאותה של המועצה להטלת היטל ביוב קיימת רק ככל שהיא הוציאה ו/או עתידה להוציא הוצאות בגין מערכת הביוב המשרתת את העותרות", ואולם בהמשך ההחלטה לא בחנה ועדת הערר את השאלה האם היטל הביוב הנדרש הינו בגין מערכת ביוב המשרתת את המערערות, אלא הסתפקה בכך שהמשיבה נשאה בהוצאות של כלל תשתיות מערכת הביוב בתחומה.
7. ביהמ"ש סבור כי בכך לא סגי, וכי במידה ומערכת הביוב המשרתת את המערערות באזור בר-לב אינה קשורה בכל דרך למערכת הביוב בתחומה של המשיבה, אין מקום לחייבן בהיטל בגין מערכת שאינה משרתת אותן, ואין בינן כל זיקה שהיא.
8. אשר על כן, הדיון בערר מוחזר לועדת הערר על מנת שתבחן את השאלה האם מערכת הביוב בתחומי המועצה, בגינה נדרש ההיטל, משרתת את המערערות (דהיינו האם קיים קשר כלשהו בין מערכת הביוב בתחום המשיבה לבין מערכת הביוב באזור בר-לב). בהעדר זיקה שכזו- דין החיוב להתבטל.
9. במידת הצורך, תדון ועדת הערר גם בטענות האחרות של המערערות, לפיהן המשיבה לא קיבלה החלטה על התקנה ו/או קניית מערכת הביוב באזור בר-לב, וכי עד היום לא הומצאו למערערות מכתבי דרישה כדין.
10. תנאי לחיוב הינו כי מערכת הביוב תשמש את הנכס. לכן ועדת הערר נדרשת לבחון מחדש האם מערכת הביוב של המשיבה קשורה קשר כלשהו למערכת הביוב של אזור בר- לב, אחרת לא ניתן לחייב את העותרות בתשלום עבור מערכת שאינה משמשת אותן.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
