גוב-ארי יוסף נ' עיריית תל אביב 

בתי המשפט
 
תק 005571/05
בית משפט לתביעות קטנות ת"א
 
01/08/2005
תאריך:
כב' השופט פרידלנדר שלמה
בפני:




 
 
 
 
גוב-ארי יוסף
בעניין:
תובע
 
 
 
 
נ ג ד
 
 
עיריית ת"א
 
נתבעת
 
 
 
 
 
 
 
פסק דין
 
1.1.       המדובר בתביעה שהסעד העיקרי המבוקש בה עניינו, למעשה, קביעה כי התובע אינו אשם בעבירת החניה שיוחסה לו, או כי לא היה ראוי להשית עליו את עונש הקנס שהושת עליו, או כי העונש האמור התיישן ועל כן לא היה מקום לבצעו, או שאין לבצעו, ואם בוצע - יש להורות על השבתו, לרבות הוצאות גבייה, ככל שהיו כאלה והושתו אף הם על התובע.
2.2.       המדובר, אפוא, בסוגיה של עונשים על עבירות שבית המשפט לעניינים מקומיים דן בהן, דבר שאינו בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות.
3.3.       חוסר הסמכות נובע, להשקפתי, הן מכך שמדובר, למעשה, בתביעה לסעד הצהרתי, בדבר חפותו של התובע או בדבר התיישנותו של העונש, דבר שאינו בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות בכל מקרה, והן מן האפיון של התביעה כערעור על הכרעת דין, או גזר דין, או ביצוע עונש, המתייחסים לעבירה מן העבירות שבית המשפט לעניינים מקומיים דן בהם.
4.4.       ענייני עבירות ועונשים, שדנה בהם התחיקה העוסקת בדיני עונשין ובסדר הדין הפלילי, לרבות עבירות על פקודת העיריות ועל חוקי-עזר עירוניים, אינם ראויים להתברר בבית המשפט האזרחי הדן בתביעות קטנות. לעניינים אלו נועד בית המשפט לעניינים מקומיים.
5.5.       אציין כי גם הליכי הגבייה של קנסות לפי פקודת המסים (גבייה) אינם כהליכי הוצאה לפועל אזרחיים, שבמסגרתם ניתן להגיש התנגדויות להליכי הביצוע בטענות מן הדין המהותי האזרחי. המדובר בהליכים לגבייה מיידית, ללא שיקול דעת, של קנסות; קרי: הליכים לביצוע מיידי, ללא שיקול דעת, של עונשים שהוטלו על מי שהורשעו בדין ונידונו לאותם עונשים.
6.6.       ערעור על ההרשעה, או על העונש, או על חוקיות ביצועו של העונש מטעמי התיישנות, אינו מתאים לבירור בבית המשפט לתביעות קטנות, אפוא, אפילו אם הוא מתכסה באיצטלה של תביעה כספית להשבת הקנס ששולם, כשם שאדם המרצה עונש מאסר שהוטל עליו בהליך פלילי אינו רשאי לתקוף את חוקיותו באמצעות תביעת נזיקין בגין כליאת-שווא.
7.7.       לאור המקובץ - דין התביעה להימחק על הסף, נוכח חוסר סמכותו של בית המשפט שאליו הוגשה. אף שהסעד הקבוע בתקנה 101 בתקנות סדר הדין האזרחי, בגין חוסר סמכות, הוא דחיית התביעה - אני מעדיף סעד פחות קיצוני. סעד של מחיקה הולם יותר תובענה המוגשת לבית המשפט הלא-מתאים, באשר עניין זה דומה למחיקת תביעה על הסף באשר כתב התביעה אינו מגלה עילה. הצד השווה שביניהם הוא שהתביעה אינה יכולה להתברר כמות שהוגשה, אולם היא יכולה להתברר במתכונת אחרת, לאחר תיקונים, ואין זה ברור כי התובע אינו ראוי לסעד המבוקש עד כי יש לדחות את תביעתו באופן בלתי-הפיך, תוך יצירתו של מעשה-בית-דין.
במקרה זה אף איני רואה מקום לרפא את הפגם על ידי העברה לבית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט לעניינים מקומיים, באשר התביעה כמות שהיא אינה מתאימה להליכים פליליים בפני בית המשפט האמור, ויש להמירה בהליך מתאים אחר.
8.8.       נוכח האמור בכתב התביעה, הנתבעת תשקול אם אין ממש בתביעה לגופה, ותבחן את צעדיה בהתאם. אולי תקבל הנתבעת את טענותיו של התובע ותחסוך בכך את ההתדיינות הכרוכה בהליך נוסף בבית המשפט לעניינים מקומיים.
9.9.       הנתבעת לא הגישה בקשה מתאימה מראש לסילוק התביעה על הסף מטעמי חוסר סמכות. כמו כן, פסקי דין מסויימים של בית המשפט הזה, בהרכבים אחרים, היו עשויים לתמוך בהגשת התביעה כפי שהוגשה. לפיכך איני עושה צו להוצאות.
10.10.   הדיון הקבוע ליום 3.8.05 - מבוטל.
11.11.   ניתן לבקש בבית המשפט המחוזי, בתוך 15 יום, רשות לערער על פסק דין זה.
 
ניתנה היום, כ"ה בתמוז תשס"ה (1 באוגוסט 2005), בלשכתי.

שלמה פרידלנדר, שופט