סקוברוניק יצחק נ' עיריית פתח תקוה 

בתי משפט
תק 002984/06
בית משפט לתביעות קטנות נתניה

19/06/2007
תאריך:
כב' השופטת טלמור אביבה
בפני:

תובע
סקוברוניק יצחק
בעניין:

נ ג ד

נתבעים
1 . עיריית פתח תקוה
2 . הדס חברת עורכי דין


מיני-רציו:
* רשויות מקומיות - גבייה - עיקול
* נזיקין - אחריות - רשות מקומית
לתובע נרשם דו"ח חניה ע"ס 250 ש"ח. הנתבעות לא שעו להסבריו של התובע לפיהם הרכב אינו בבעלותו ואינו בשימושו ונקטו הליכי הוצל"פ. על רכבו (האחר) של התובע הוטל עיקול במסגרת הליכי ההוצל"פ. לאחר מכן הוטל עיקול על אופנוע שבבעלות התובע בבית המשפט לעניינים מקומיים. נקבע כי לאחר תשלום 250 ש"ח, ייסגר התיק. התובע טען כי שילם את הסך של 250 ש"ח ופנה לנתבעות בבקשה להסרת העיקולים. הנתבעות הודיעו לתובע כי הן מאשרות קבלת התשלום בסך של 250 ש"ח אך דרשו ממנו לשלם סך של 518.50 ש"ח בגין הוצאות הגביה.
התובע טען כי כתוצאה ממעשיהן ומחדליהן של הנתבעות נגרמו לו נזקים שכן הוטלו עיקולים על קנינו השווה מאות אלפי שקלים לגביית חוב של 250 ש"ח. תוך ניסיון הנתבעות לגבות כספים שלא נפסקו לטובתן, היה עליו לשאת בעלויות יעוץ משפטי, אובדן ימי עבודה לניהול הליכים לביטול העיקולים וכך גם נפגע שמו הטוב ונגרם לו נזק ממוני.
.
בית המשפט דחה את התביעה, מן הטעמים הבאים:
החל ממועד ביצוע עבירת החניה ועד להטלת העיקול ברישום בלבד על רכב בבעלות התובע, נשלחו למענו הרשום במשרד התחבורה של התובע מכתבי התראה רבים בנוגע לקנס אשר צבר בינתיים ריבית פיגורים על פי דין. התובע לא עשה דבר.
התובע בחר "להתעורר" רק לאחר זמן רב, כשנה לאחר ביצוע העבירה ולאחר משלוח התראות לסילוק חובו. התובע גם לא מצא לנכון לשלם או להפקיד בבית המשפט את סכום הודעת תשלום הקנס שצברה בינתיים ריבית פיגורים והוצאות גביה כדין. משקבע בית המשפט כי דוחה הוא בקשת התובע, הרי שבכך נדחתה גם עתירת התובע למניעת נקיטת הליכי הגביה נגדו.
ההחלטה המתייחסת אך ורק לעניין סכום הודעת ברירת הקנס כאמור בה, נושא שבסמכותו של בית משפט לעניינים מקומיים, היה לדון בו בלבד. כדין פעלה נתבעת 1 לגביית הוצאותיה שהוצאו לצרכי גביית תשלום סכום ברירת הקנס ואשר עמדו ע"ס 518 ש"ח. הליכי העיקול ברישום בלבד, על רכב התובע, בדין ננקטו. עיקול שהוטל על האופנוע כלל אינו קשור לעניין, שכן הוטל בגין דו"חות אחרים של התובע.
פסק דין

בפני תביעה כספית.
התובע, כבעלים של רכב פיג'ו מס' רישוי 15-747-46 (להלן "רכב התובע") במועדים הרלבנטים לתביעתו, טען כי ביום 12.1.05 חנה רכב התובע בתחום שיפוטה של עיריית פתח תקוה (להלן "נתבעת 1") ונרשם דו"ח חניה מס' 19033448 ע"ס 250 ש"ח (להלן "דו"ח החניה"). החל מחודש פב' 2006 החלו נתבעת 1 ונתבעת 2, משרד עורכי דין (להלן "נתבעת 2") לפנות אליו בדרישות בכתב לשלם את דו"ח החניה והסכומים שהצטברו לטענתן בגינו, וכך נדרש הוא לשלם עד ליום 19.2.06 סך של 430 ש"ח ובדרישה נוספת נדרש לשלם עד ליום 2.4.06 סך של 538.50 ש"ח. הוסיף התובע כי פנה לנתבעות, הסביר להם כי רכב התובע אינו בשימושו ואינו בבעלותו אף כי רשום רכב התובע בבעלותו ולא בוצעה העברת בעלות עקב בעיה טכנית אלא שהנתבעות לא שעו להסבריו והמשיכו לנקוט בהליכי הוצל"פ לגביית סכום החוב.
התובע ציין כי פנה ביום 12.3.06 לבית משפט לענינים מקומיים בפתח תקוה וביקש לאפשר לו להאריך את המועד להישפט על דו"ח החניה האמור (ר' נספח ב' שצורף לתביעת התובע), אולם אף שעשה כן המשיכו הנתבעות בנקיטת הליכי גבייה.
במסגרת הליכי גביית סכום דוח החניה הטילה, נתבעת 1 באמצעות נתבעת 2 ביום 4.4.06 עיקול על רכב מסוג מיצובישי פג'רו מס' 9266959 שבבעלותו ששוויו של רכב זה הינו כי 200,000 ש"ח.
ביום 23.4.06, כך ציין התובע, הורה בימ"ש לענינים מקומיים בפתח תקוה לנתבעת 1 להשיב לבקשת התובע מיום 12.3.06, כשבינתיים הנתבעות המשיכו בהליכי גביה וביום 1.6.06 הוטל עיקול על אופנוע מסוג יאמאהה מס' רישוי 11-669-13 שבבעלות התובע וששוויו כ- 100,000 ש"ח (להלן "האופנוע"), ביום 6.7.06 הגיבה נתבעת 1 לבקשת התובע (זאת עפ"י החלטת ביהמ"ש מיום 23.4.06) וביום 6.7.06 ניתנה החלטת ביהמ"ש לבקשתו בה ציין כב' השופט, לטענתו, כי "לפנים משורת הדין, בכפוף לתשלום סך של 250 ש"ח עד 31.7.06 - יסגר התיק". התובע טען כי ביום 26.7.06 שילם את הסך של 250 ש"ח, פנה לנתבעות פעמים אין ספור בבקשה להסרת העיקולים מרכב התובע ומהאופנוע. ביום 4.9.06 הודיעו הנתבעות לתובע כי הן מאשרות קבלת התשלום בסך של 250 ש"ח אך מאחר והחלטת ביהמ"ש לענינים מקומיים אינה מתייחסת לגובה ההוצאות שננקטו בהליכי הגביה דרשו ממנו לשלם סך של 518.50 ש"ח בגין הוצאות הגביה שאם לא כן ימשיכו בהליכי הגביה. פניותיו להסרת העיקולים לא נענו.
התובע טען בתביעתו כי כתוצאה ממעשיהן ומחדליהן של הנתבעות נגרמו לו נזקים שכן הוטלו עיקולים על קנינו השווה מאות אלפי שקלים לגביית חוב של 250 ש"ח תוך נסיון הנתבעות לגבות כספים שלא נפסקו לטובתן, היה עליו לשאת בעלויות יעוץ משפטי, אובדן ימי עבודה לניהול הליכים שונים נגד הנתבעות לבטול העיקולים וכך גם נפגע שמו הטוב ונגרם לו נזק ממוני. בנסיבות אלו עתר התובע לחיוב הנתבעות בסכום תביעתו בצרוף הוצאות משפט ראויות.
בעדותו ציין התובע הדברים הבאים:
"אני חוזר על האמור בתביעה. מציג את כל המסמכים שצרפתי. ביום 12.1.05 הרכב שלי מסוג פג'ו שמספרו 4674715 חנה בתחום שיפוטה של נתבעת 1 ונרשם לי דוח חניה על סך 250 ש"ח שמספרו 19033448. בהמשך החלו הנתבעות לפנות אלי בדרישות בכתב לשלם את דוח החניה, הסכומים הצטברו ונדרשתי לשלם סכומים כפי שמופיעים בסעיף 6 לכתב תביעתי. בהמשך פניתי ביום 12.3.06 לבית משפט לענינים מקומיים בפתח תקוה וביקשתי להשפט על דוח החניה. ביום 23.4.06 בית המשפט לענינים מקומיים בפתח תקוה הורה לנתבעת 1 להשיב לבקשתי. ביום 6.7.06 בית המשפט לענינים מקומיים דחה את בקשתי אולם לפנים משורת הדין הוא קבע שהקנס יעמוד על סכומו המקורי בסך של 250 ש"ח והתיק יסגר וזאת אם אשלם את הסכום של 250 ש"ח עד ליום 31.6.06 ואני מפנה באמת להחלטת בית המשפט כפי שצורפה לכתב ההגנה של נתבעת 2. שילמתי את הסך של 250 ש"ח וציפיתי שבכך יסתיים ההליך, אלא שהנתבעים לא הסירו עיקול שהוטל על רכבי מס' 9266959 שזה רכב מסוג ג'יפ פג'רו ששוויו מעל 200,000 ש"ח ושלחו לי דרישות לתשלום סך של כ-500 ש"ח בגין הוצאות גביה לגבי אותו קנס של 250 ש"ח ששילמתי. למרות שהודעתי להם שהם צריכים להסיר את העיקול ולרדת מהדרישה בגלל שהתיק נסגר הם המשיכו לשלוח דרישות והעיקול לא הוסר. למיטב ידיעתי גם עירית פתח תקוה נתנה לנתבעת 2 הורה לסגור את התיק וזה גם בא לידי ביטוי בכתב ההגנה של נתבעת 1 בנספח א' בשורה שניה ששם כתוב הסרת עיקול רכב מס' 9266959. מגיש את כל המסמכים שצפרתי לתביעתי לאימות כל טענותי. לכן אני מבקש שבית המשפט יחייב את הנתבעות לפצות אותי בסכום הפיצוי כפי שתבעתי בתביעתי. העיקול הוסר, את זה למדתי מנספח א' שורה שניה ששם עירית פתח תקוה נתנה הוראה על הסרת העיקול לגבי הרכב שלי אבל ההוראה הזו ניתנה רק ביום 18.12.06 כלומר לאחר הגשת תביעתי. כך גם מפנה לתאריך 4.9.06 ששם כתוב בתאור הפעולה החלטת היועץ המשפטי הפחתה לקנס מקורי שאני מסמן באיקס על גבי נספח א' שזה ניתן עוד ב-4.9.06 ע"י נתבעת 1, כך שלא היתה שום סיבה להמשיך בהליכים נגדי ואני תובע את הפיצוי. אני קיימתי את פסק הדין כפי שהשופט נתן אותו וזה עוד במועד כפי שהשופט קבע ולפני ה-4.9.06."

הנתבעות עתרו לדחיית תביעת התובע שהוגשה נגדן בציינן כי ביום 12.1.05 החנה התובע את רכב התובע הרשום במשרד הרשוי בבעלותו במקום חניה מוסדר בתחום שיפוטה של נתבעת 1 וזאת מבלי ששילם את אגרת החניה הנדרשת בחוק ובכך ביצע עבירת ברירת משפט כאמור בחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982 (להלן "החסד"פ") בעקבות זאת פעלה נתבעת 1 עפ"י סמכותה הקבועה בחוק ובתקנות והצמידה לרכב התובע הודעת תשלום קנס. בתם המועד לתשלום הודעת הקנס האמורה ומשלא הוגשה ע"י התובע בקשה להשפט עשתה נתבעת 1 שימוש בסמכותה והמציאה לתובע ביום 15.6.05 למענו הרשום במשרד התחבורה כנדרש בחוק הודעת תשלום קנס חדשה באמצעות דאר רשום (ר' נספחים א', ב שצורפו לכתב הגנתה). החל ממועד ביצוע עבירת החניה עובר למשלוח הודעת הקנס למענו בדאר רשום ועד להטלת העיקול ברישום על רכב התובע נשלחו לתובע מכתבי התראה. הוסיפו הנתבעות כי פעלו כדין בהתאם לפקודת המסים (גבייה) 1929 (להלן "הפקודה") בהטלת העיקולים. התובע לא עשה דבר כל אותה תקופה ממושכת לתשלום חובו על אף הליכי הגביה שננקטו כדין ובחלוף כשנה הגיש לבימ"ש לענינים מקומיים בפ"ת בקשה שכותרתה "בקשה להארכת מועד להשפט ו/או עדכון פרטי מבצע העבירה".
ביהמ"ש לענינים מקומיים בפ"ת לא עיכב הליכי הגבייה אף שהתובע בבקשתו ביקש גם לעכב את הליכי גביית חובו ונתבעת 1 המשיכה להפעיל סמכותה במסגרת הליכי הגביה והוטל עיקול ברישום על רכב מס' רישוי 59-669-92.
שלא כטענת התובע, טענו הנתבעות שביום 6.7.06 דחה ביהמ"ש את בקשת התובע תוך מתן נימוקים כשבסיפא להחלטתו ציין שרק "לפנים משורת הדין בכפוף לתשלום סך של 250 ש"ח עד ליום 31.7.06 - יסגר התיק", ובכך, כך ציינו הנתבעות, הורה ביהמ"ש כי הקנס בלבד יעמוד על סכומו המקורי בסך של 250 ש"ח, וצומצם חובו המקורי בלבד של התובע בעקבות פסיקת בימ"ש לענינים מקומיים בפ"ת לענין הקנס המקורי בלבד כשעל התובע נותר לשלם את גובה החוב בגין הוצאות הגבייה. הנתבעות הדגישו כי ביהמ"ש לא התבקש ע"י התובע בעתירתו, ואף אינו מוסמך לדון בגובה הוצאות הגביה אותן הוציאה הנתבעת 1 לצורך גביית הקנס והחלטתו מיום 6.7.06 הינה אך ורק לגבי גובה סכום ברירת הקנס בלבד ולכן פעלה נתבעת 1 כדין לגביית הוצאותיה.
עוד ציינו הנתבעות כי התובע לא פנה מעולם לנתבעת 2 בנוגע לדו"ח החניה נשוא הדיון אלא פנה אליה בגין דוחות חניה אחרים שמספרם דו"ח 32716235 ודו"ח 40849135 משנת 1999 (להלן "דוחות החניה האחרים") שבוצעו ברכב אחר לחלוטין והוא רכב מס' רישוי5863707 והעיקול ברישום בגין דוחות חניה אחרים אלו הוטל על אופנוע מס' רישוי 1366911, במסגרת הליכי הגבייה לגביית תשלומי דוחות החניה האחרים משנת 1999 האמורים, ולא בגין החוב נשוא דו"ח החניה בעניננו, שבגינו הוטל עיקול ברישום על רכב פג'רו מס' רישוי 9266959, כאמור, כדין. נתבעת 2 טענה כי פעלה כמשרד עורכי דין בנקיטת הליכים משפטיים לגביית חוב התובע לנתבעת 1 בעניניה פעלה.
הנתבעות עתרו לדחיית תביעת התובע בציינן שפעלו כדין לגביית חובו של התובע אשר בחר להתעלם מתשלום חובו, לגרור את הנתבעים להליכים משפטיים לצורך גביית החוב ואלמלא ביצע התובע את עבירת החניה, ואילו שילם את דו"ח ברירת הקנס במועד לא היה נדרש לשאת בתשלום הקנס בצרוף הפרשי ריבית והצמדה וכן הוצאות גביה.
עוד ציינו הנתבעות כי התובע, פרט לטענתו כי נגרם לו נזק, טענה שיש לדחותה לטענתן, לא הביא ראיה כלשהי להוכחת נזקיו הנטענים.
בנסיבות אלו עתרו הנתבעות לדחיית תביעת התובע תוך חיובו בהוצאות.

עיינתי בתביעת התובע ובמסמכים שצורפו לה, בכתבי ההגנה שהוגשו על ידי הנתבעות ובמסמכים שצורפו להם, שמעתי העדויות וסיכומי הצדדים.
מחומר הראיות עולה ברורות כי ביום 12.1.05 החנה התובע את רכב התובע, הרשום בבעלותו במשרד התחבורה, במקום חניה מוסדר בתחום שיפוטה של נתבעת 1, עיריית פתח תקוה, וזאת מבלי ששילם את אגרת החניה הנדרשת במקום זה ובכך, כפי שציינו הנתבעות ובצדק,ביצע עבירת ברירת משפט כאמור בחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשל"ב - 1982 (להלן "החסד"פ"). בעקבות ביצוע עבירה זו ע"י התובע, עשתה הנתבעת 1 שימוש בסמכותה הקבועה בתקנה 41 (א) לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 (להלן תקנות סד"פ) והצמידה לרכב התובע הודעת תשלום קנס. בתם המועד לתשלום קנס זה, ומשלא הוגשה על ידי התובע בקשה להישפט תוך המועד הקבוע בחוק ועל כך אין חולק, עשתה הנתבעת שימוש כדין בסמכותה קבועה בתקנה 41(א) לתקנות סד"פ והמציאה ביום 15.6.05 למענו הרשום במשרד התחבורה של התובע הודעת תשלום קנס חדשה באמצעות דואר רשום. (ר' פלטי מחשב מנתבעת 1 המאשרים את שליחת ההודעה בדאר רשום כאמור, והעתק מאישור רשות הדואר - למשלוח הדאר בדאר רשום - נספחים א' ו-ב' לכתב ההגנה מטעם נתבעת 1).
החל ממועד ביצוע עבירת החניה נשוא דו"ח החניה בענייננו, דו"ח חניה מסוג ברירת קנס שמספרו כאמור 19033448 ע"ס 250 ש"ח, עובר למשלוח הודעה לתשלום הקנס לכתובתו של התובע הרשומה במשרד התחבורה בדאר רשום כאמור, ועד להטלת העיקול ברישום בלבד על רכב פיגרו מס' רישוי 9266959 בבעלות התובע, נשלחו למענו הרשום במשרד התחבורה של התובע מכתבי התראה רבים בנוגע לקנס אשר צבר בינתיים ריבית פיגורים על פי דין - הכל כמפורט בהתראות שנשלחו לו כדין כשלנתבעת 1 נגרמות הוצאות בגין משלוח התראות אלו, והתובע אשר קיבל התראות אלו וידע היטב כי הודעת תשלום הקנס שלא שילמה, צוברת ריבית פיגורים ונגרמות הוצאות לנתבעת בגין משלוח התראות אלו אליו מספר רב של פעמים לא שילם חובו, לא פנה במועד הקבוע בחוק לביהמ"ש לענינים מקומיים בפ"ת בבקשה להשפט ולא עשה דבר.
נתבעת 1, המשיכה לפעול על פי סמכותה כדין, כפי שפועלת היא עפ"י סמכותה זו כדין אף לגבי אחרים אשר נמנעים מלשלם תשלומי הודעות קנס במועד, לגביית סכום הודעת תשלום הקנס שהיה על התובע לשלמה כשסכום ברירת קנס זו כבר צבר ריבית פיגורים והוצאות גבייה. בהתאם לפקודת המסים (גבייה) 1929 (להלן "הפקודה") נשלחה לתובע הודעה, טרם ביצוע עיקול ברישום על מיטלטליו בגין אי תשלום הקנס (ביום 6.2.06 וביום 8.3.06 נשלחו למענו הרשום במשרד התחבורה של התובע מכתבי ההתראה לפני נקיטת הליכי גבייה מנהליים - נספחים ג1 ו-ג2).
יודגש כי התובע מאשר כי קבל את מכתבי התראה שנשלחו לו ובהם דרישות לתשלום הקנס בתוספת ריבית פיגורים הכל כמפורט במכתבי התראה שנשלחו לו ובהם דרישות אלו וידע לכן תוכנם במפורש.
התובע מסיבותיו הוא לא פנה לביהמ"ש במועד הקבוע בחוק בבקשה להישפט אף שקיבל את הודעת תשלום הקנס בגין עבירת החניה מיום 12.1.05 כדין, ואף שקיבל את מכתבי ההתראה בנוגע להודעת תשלום קנס זו אשר צברה בינתיים ריבית פיגורים כדין והוצאות גביה וכפי שצויין ע"י הנתבעים בחר "להתעורר" רק לאחר זמן רב, כשנה לאחר ביצוע העבירה ולאחר משלוח התראות לסלוק חובו על פי פקודת המסים (גבייה) 1929, ובחלוף כשנה בקירוב ממועד המצאת דרישת התשלום אליו כדין כאמור, הגיש לביהמ"ש לענינים מקומיים בפתח תקוה וזאת ביום 12.3.06 בקשה שכותרתה "בקשה בהולה ביותר להארכת מועד להישפט ו/או לעדכון פרטי מבצע העבירה". כאן המקום לציין שאף שבבקשתו לביהמ"ש לעניינים מקומיים בפ"ת זו שהוגשה רק ביום 12.3.06 כאמור ביקש התובע לעכב את הליכי הגבייה הננקטים בענין גביית חובו (ראה סעיף ב' לבקשתו - מוצג ג' שצרף לתביעתו זו) ביהמ"ש לא נעתר לכך ולא עיכב את המשך הליכי הגבייה האמורים שעה שהוגשה בקשת התובע ביום 12.3.06.
התובע גם לא מצא לנכון לשלם ו/או להפקיד בביהמ"ש את סכום הודעת תשלום הקנס שצברה בינתיים ריבית פיגורים והוצאות גביה כדין, ולכן נמשכו הליכי הגביה כדין והוטל עיקול ברישום על רכב פג'רו מס' רישוי 9266959. במקביל הגיבה נתבעת 1 בכתב עפ"י החלטת ביהמ"ש לבקשת התובע שהוגשה ביום 12.3.06 לבימ"ש לענינים מקומיים בפ"ת, תגובה שנתקבלה בביהמ"ש לענינים מקומיים בפ"ת ביום 6.7.06.
ביום 6.7.06 נתן כב' סגן הנשיא השופט א. גולדס בימ"ש לענינים מקומיים פ"ת החלטתו בבקשת התובע שענינה כאמור "בקשה בהולה ביותר להארכת מועד להשפט ו/או לעדכון פרטי מבצע העבירה" החלטה שזו לשונה: מנימוקי התגובה אני דוחה הבקשה. לא זו בלבד אלא שהמבקש לא צירף כל אסמכתא ממשרד הרישוי כי במועד הקבוע הרכב לא היה רשום על שמו. לפנים משורת הדין, בכפוף לתשלום סך של 250 ש"ח עד 31.7.06 - יסגר התיק" (ההדגשה שלי - א.ט.) .
משלא עיכב בימ"ש לענינים מקומיים בפ"ת את הליכי הגבייה בהם נקטה נתבעת 1 בעצמה ו/או באמצעות עורכי דין מטעמה שעה שהתובע הגיש בקשתו לביהמ"ש וזאת עד לדיון בבקשת התובע אף שעתר התובע לכך בבקשתו (סעיף ב' שבה) ומשקבע ביהמ"ש (כב' השופט סגן הנשיא גולדס) בהחלטתו מיום 6.7.06 כי דוחה הוא בקשת התובע - הרי שבכך נדחתה גם עתירת התובע למניעת נקיטת הליכי הגביה נגדו.
אוסיף ואומר שהתובע, לאחר מתן החלטת בימ"ש לענינים מקומיים בפתח תקוה מיום 6.7.06 שילם ביום 26.7.06 את סכום ברירת הקנס בסך של 250 ש"ח.
התובע לא שילם לנתבעת 1 את סכום הוצאות הגביה שנגרמו לה ואשר היה עליה לנקוט בהם בהליכי גביה אלו שבוצעו לגבית סכום ברירת הקנס.
ביום 4.9.06 שלחה הנתבעת לתובע הודעה, היא נספח ד' לכתב הגנתה, ובו אישרה קבלת הסך של 250 ש"ח שהוא סכום ברירת הקנס המקורי, והודיעה לו כי החלטת ביהמ"ש לענינים מקומים פ"ת מיום 6.7.06 אינה מתייחסת לגובה ההוצאות שהוצאו שעה שננקטו הליכי הגבייה על ידה ואלה עומדים על סך 518.50 ש"ח ועליו לשאת בהם.
קובעת אני בקבלי טענות הנתבעות שלא נסתרו בראיה ממשית כלשהי ע"י התובע, כי ביהמ"ש לענינים מקומיים פ"ת לא נתבקש ע"י התובע בבקשתו, ובימ"ש לענינים מקומיים בפתח תקוה אף לא מוסמך, לדון בגובה הוצאות הגבייה אותן הוציאה הנתבעת 1 לצורך גביית סכום הודעת תשלום הקנס, הוא סכום דו"ח החניה נשוא הדיון והחלטת כב' ביהמ"ש מיום 6.7.06 אשר כפי שנקבע בה דחתה עתירת התובע כפי שהוגשה, לא ביטלה את הדו"ח שניתן לתובע ביום 12.1.05, אלא שלפנים משורת הדין איפשר ביהמ"ש לענינים מקומיים בפ"ת לתובע לשלם את סכום ברירת הקנס המקורית בסך של 250 ש"ח ללא ריבית פיגורים שצבר סכום ברירת קנס זה אם ישלמה עד יום 31.7.06 כמפורט בהחלטה המתייחסת אך ורק לענין סכום הודעת ברירת הקנס כאמור בה, נושא שבסמכותו של בימ"ש לענינים מקומיים בפתח תקוה היה לדון בו, ולענין זה בלבד. מכאן כי כדין פעלה נתבעת 1 בעצמה ו/או באמצעות עורכי דין מטעמה לגביית הוצאותיה אלו שהוצאו לצרכי גביית תשלום סכום ברירת הקנס מיום 12.1.05 נשוא הדיון ואשר עמדו ע"ס 518 ש"ח נכון ליום 4.9.06 (נספח ד' לכתב הגנתה).
צודקות הנתבעות בטענתן לפיה לולא פעלה הנתבעת 1 והוציאה הוצאותיה לצורך גביית סכום הודעת ברירת הקנס נשוא הדיון, כולל נקיטת הליכים כדין על פי פקודת המסים (גביה) 1929 התובע היה ממשיך לשקוט על שמריו לא היה פונה בבקשה כלשהי לבית משפט לענינים מקומיים בפ"ת שהרי במשך כשנה תמימה מיום המצאת הודעת תשלום הקנס המתייחסת לעבירה מיום 12.1.05 לכתובתו הרשומה של התובע במשרד התחבורה, ועד מועד הגשת בקשתו לבימ"ש לענינים מקומיים בפתח תקוה, ועל אף הודעות והתראות שקיבל התובע לא עשה הוא דבר, לא פנה בבקשה להשפט במועד הקבוע בחוק בגין דוח ברירת הקנס שקבל ואף לא לא פנה במועד לביהמ"ש לענינים מקומיים בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה שכזו, בבקשה ו/או בתובענה כלשהי, כך שפעולותיה של נתבעת 1 לגביית סכום הודעת תשלום הקנס וההוצאות שהוציאה לביצוע פעולותיה אלו לגביית סכום הודעת תשלום הקנס הנדון, הם אלו שהביאו בסופו של דבר לתשלום סכום דו"ח החניה בסך של 250 ש"ח כפי שניתן לתובע ביום 12.1.05 סכום ששולם על ידו, לאחר עתירתו לבימ"ש לענינים מקומיים בפ"ת, עתירה שנדחתה כאמור ע"י ביהמ"ש תוך שלפנים משורת הדין הפחית ביהמ"ש את ריבית הפיגורים שנצברה לקנס זה בלבד.
הליכי העיקול ברישום שהוטלו על רכב פג'רו מס' רישוי 59-669-92 ננקטו כדין על ידי הנתבעת 1 והפועלים מטעמה לגביית תשלום חובו של התובע לנתבעת בגין הוצאות הגבייה שהוציאה לגביית סכום ברירת הקנס.
כאמור, ביהמ"ש לענינים מקומיים בפתח תקוה לא עיכב את הליכי הגביה כפי שננקטו ע"י הנתבעת 1 ועורכי דין מטעמה, את עתירת התובע דחה ביהמ"ש, נתבעת 1 פעלה על פי סמכויותיה הקבועות בדין כשעיקול ברישום על רכב התובע הינו אחד מהאמצעים החוקיים העומדים לרשות הנתבעת על פי פקודת המסים (גבייה) 1929.
אוסיף ואומר כי בגין דו"ח חניה נשוא הדיון מיום 12.1.05 שמספרו כאמור 19033448 דו"ח שניתן לרכב 4674715, הוא הדו"ח נשוא הדיון שבעניננו, הוטל עיקול ברישום בלבד על רכב הפג'רו מס' 9266959 שבבעלות התובע.
עיקול על רכב מסוג אופנוע לא הוטל בגין דו"ח החניה נשוא הדיון שבפני. עיקול ברישום על רכב מסוג אופנוע מ.ר. 1366911 אינו שייך כלל לעניננו, שכן זה הוטל בגין דוחות אחרים של התובע שהם אינם נשוא הדיון שבפני, דוחות משנת 1999, דהיינו בגין דוחות מס' 32716235 ו- 40849135 לגבי עבירות שביצע התובע ברכב מס' רישוי 5863707 כטענת נתבעת 2.

לאור כל האמור לעיל תביעת התובע - נדחית.

5129371
54678313אני מחייבת התובע לשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט וביזבוז זמן בסך של 500 ש"ח.
סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

פסק הדין ישלח בדאר רשום בצרוף אישורי מסירה לצדדים.

ניתנה היום ג' בתמוז, תשס"ז (19 ביוני 2007) בהעדר הצדדים
_____________

טלמור אביבה 54678313-2984/06
א. טלמור, שופטת
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה