רון אהרנוביץ נ' עיריית תל אביב יפו 

בתי המשפט
עפא080020/07
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

24/06/2007
תאריך:
כב' השופט דוד רוזן
בפני:


רון אהרנוביץ
בעניין:
מערער




נ ג ד


עיריית תל-אביב-יפו

משיבה




המערער - בעצמו
ב"כ המשיבה עו"ד אתי לוי
נוכחים:

מיני-רציו:
* רשויות מקומיות - חוקי עזר - הסדרי חנייה
* תעבורה - עבירות - חניית רכב
ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים, שלפיו הורשע המערער בהחניית רכבו בתחומה של תחנת אוטובוסים בניגוד לסעיף 6ד12 לחוק עזר לתל-אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), תשמ"ד-1983 (להלן - חוק העזר). המערער טען כי רכבו חנה בתחום תחנת האוטובוסים לאחר גמר השירות שצוין על גבי התחנה ולכן איסור החניה לא חל עליו.
.
ביהמ"ש קיבל את הערעור וקבע:
מהוראות המחוקק הנוגעות לתחנת אוטובוסים אין להניח כי היה בכוונתו להגביל את החניה בתחומי תחנות אוטובוסים אף לאחר שעות הפעילות.
התכלית של האיסור על חנית כלי רכב בתחת אוטובוסים היא הבטחת שלומם של ציבור המשתמשים בשירותי התחבורה הציבורית בתחנת האוטובוס, כמו גם שמירת תנועה בטוחה של האוטובוסים. תכלית זו מתיישבת להפליא עם אחריותה של עיריית תל-אביב-יפו לדאוג למיקסום מספר מקומות החניה בעיר - אחריות שמממשת מטרה חקיקתית בפני עצמה. התרת החניה בתחומי תחנות אוטובוסים לאחר שעות פעילות הקווים תגשים תכלית זו מבלי לפגוע בפעילותם של קווי האוטובוסים או בבטיחות הנוסעים, העולים והיורדים.
לפיכך, יש לקבוע כי איסור חניה בתוך תחומי תחנת אוטובוס תקף ושריר בשעות הפעילות בלבד.
משצוין בצורה בולטת ומפורשת כי פעילות הקו מסתיימת בשעה 23:10, רשאי היה העורר להחנות רכבו במקום (כשהחניה במקום אינה אסורה בגין הוראה אחרת). מאחר שרכבו של המערער חנה בתחנת האוטובוסים אחרי שעות הפעילות, הרי לא עבר עבירה שהיא, ואין להרשיעו בדין.

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים תל-אביב - ח 372462/61 מיום 10.12.06 - לפיו הורשע המערער בהחניית רכבו בתחומה של תחנת אוטובוסים בניגוד לס' 6ד'12 לחוק עזר לתל-אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו) תשמ"ד-1983 (להלן - חוק העזר). המערער חוייב בתשלום קנס בסך של 250 ש"ח, או בחמישה ימי מאסר תמורתם.

על פי עובדות המקרה, שאינן נתונות במחלוקת בין הצדדים, ביום 15.2.06 בשעה 23:47 חנה רכבו של המערער בתחום תחנת אוטובוסים ברח' אבן-גבירול 70 בתל-אביב. הרכב נגרר מהמקום בהוראת פקח המשיבה.

המחלוקת המשפטית הנטושה בין ב"כ הצדדים סובבת הכיתוב על גבי תחנת האוטובוס, על פיו גמר השירות של קווי האוטובוסים לתחנה זו הינו בשעה 23:10.

בית משפט השלום קבע, כי אין כל רלוונטיות לשעות הפעילות של התחנה, והרשיע המערער. בית המשפט קבע, כי הכיתוב על השלט מציין את שעות הפעילות של האוטובוס, אולם אינו מתיר או מהווה תמרור שמתיר עצירה, עמידה או חניה. ביהמ"ש ציין, כי הנאשם לא הצביע על כל הוראת חוק הפוטרת אותו, אחרי שעות הפעילות, מאיסור החניה במקום המיועד לחניית אוטובוס.

המסגרת הנורמטיבית

ס' 72א'(12) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, קובע, כי:

"לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות:
[..]
(12) בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית ובתחום תחנת?אוטובוסים המוגדרת על ידי סימון על פני כביש, ובאין סימון כאמור - בתוך עשרים מטר לפני תמרור "תחנת אוטובוסים" ועשרים מטר אחריו, בשני צדי הדרך; ובלבד שמותר לעצור או להעמיד או להחנות רכב בצד הדרך שממול לסימון על פני הכביש או ממול לתמרור, אם רוחב הכביש באותו מקום הוא שנים עשר מטר או יותר".

תקנה זו אומצה, במלואה וכלשונה, על ידי ס' 6ד'12 לחוק העזר, לפיו הורשע המערער בבית המשפט קמא.

השאלה המשפטית

הנה נא, לגישת המשיבה, על פי הוראת חוק העזר והתקנות, החניית רכב בתחומי תחנת אוטובוסים, המוגדרת על פי סימון על הכביש או על פי תמרור, אסורה בתכלית האיסור, במשך כל שעות היממה, ללא יוצא מן הכלל.
מנגד, לגישת המערער, המבחן לקיומה של "תחנת אוטובוסים" צריך להיות פונקציונלי ולא טריטוריאלי. רוצה לומר, בשעות בהן אין פעילות אוטובוסים במקום, חדלה התחנה להיות "תחנת אוטובוסים" כמובנה בחוק, ושבה להיות "פיסת כביש" רגילה, המותרת לחניה.

דיון

לשון החוק

נקודת המוצא של כל פרשנות חוק היא הלשון בה נקט החוק, ה"טקסט" הוא הבסיס לכל פרשנות.

הנשיא ברק (כתוארו דאז) בבג"צ 267/88 רשת כוללי האידרא נ' בית המשפט לעניינים מקומיים (פורסם פד"י מג (3) עמוד 736):

"פרשנות החוק מתחילה במלות החוק. אלה קובעות את גבול ההתפרסות של הנורמה המשפטית הקבועה בחוק".

בפרשו את לשון חוק העזר, קבע למעשה בית המשפט קמא כי "תחנת אוטובוסים", שקיומה נלמד מסימון על הכביש או באמצעות תימרור, מהווה תחנת אוטובוסים במשך 24 שעות ביממה, הן במהלך שעות פעילות הקו והן לאחר סיומן. משכך נקבע, לא נותר בידי בית המשפט אלא להרשיע המערער, אשר בחנותו בשטחי תחנת אוטובוסים הפר בבירור את מצוות חוק העזר.

קביעתו של בית המשפט קמא סומכת יתדותיה על המשמעות הלשונית הצרה של הדיבר "תחנת אוטובוסים". אלא שבבואו לפרש דבר חקיקה, אין בית המשפט נסמך על לשון החוק בלבד. בצד הלשון עומדים מקורות נוספים שעל בית המשפט לשוות לנגד עיניו.

תכלית החקיקה

כב' הנשיא ברק (כתוארו דאז) בבג"צ 142/89 תנועת לאו"ר לב אחד ורוח חדשה נ' יושב ראש הכנסת (פד"י מ"ד,3, 529 בעמ' 544):

"...כלל הפרשנות הבסיסי, לפיו על הפרשן ליתן ללשון החוק אותה המשמעות הנסבלת מבחינה לשונית והמגשימה את תכלית החקיקה כלל בסיס זה מבוסס על שני אדנים. הראשון, לפיו כל משמעות משפטית ששופט נותן ללשון החקיקה צריכה להיות מעוגנת בלשון החוק. יש ליתן למלות החוק אותה משמעות שהן יכולות לשאת מבחינה לשונית... האדן השניה היא כי מבין המשמעויות הלשוניות על השופט לבחור אותה משמעות המגשימה את תכלית החקיקה..."

בע"פ 3027/90 חברת מודיעים פינוי ופיתוח בע"מ נ' מ"י (פד"י מ"ה, 4 , 364) סוקר הנשיא ברק (כתוארו דאז), החל מעמ' 394, עיקרים בפרשנות החקיקה גבולות לשון החוק מול תכלית החקיקה תוך ציטוט מאסמכתאות קודמות.

בין השאר מציין הנשיא:

"...לשון החוק אינה מקור המידע היחיד על תכלית החוק. בצד הלשון שהיא מקור פנימי - עומדים מקורות חיצוניים. ביניהם ניתן להזכיר דברי חקיקה אחרים, את ההיסטוריה החקיקתית ואת ערכי היסוד והמבנה השיטתי והחוקתי של השיטה, היוצרים חזקות באשר לתכלית החוק..." (עמ' 400)

בס' ההגדרות של תקנות התעבורה לא מצויה הגדרה ל"תחנת אוטובוסים".
המונח "תחנת אוטובוסים" או "תחנת אוטובוס" מופיע מספר פעמים בתקנות התעבורה.
כך, למשל, בס' 52:
"בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה:
[..]
(12) בהתקרבו אל אוטובוס העומד בתחנה ובעברו על ידו"

ס' 76(ב):
"נוהג במונית רשאי לעצור לאיסוף נוסע או להורדתו בקטע דרך עירונית, גם אם הוצב בו תמרור ב-29 או ד-15, למעט בתחום תחנת אוטובוס".

ס' 430:
"נהג או כרטיסן חייבים לאפשר לכל נוסע להיכנס לאוטובוס, לפי האמור להלן, זולת אם אין באוטובוס מקום פנוי או אם נשמר מקום לנוסעים בתחנות אחרות:
(1) באוטובוס שסומן "ישיר" - מתחנת המוצא או מתחנת הביניים שנקבעו לו, עד תחנת הייעוד;
(2) באוטובוס שסומן "מהיר" או "אקספרס" - מתחנת המוצא ומתחנות הביניים שנקבעו לו, אל תחנת הייעוד ואל תחנות הביניים שצויינו ברשיון הקו;
(3) באוטובוס שסומן "מאסף מוגבל" - לפי האמור בפסקאות (2) ו-(3) כפי שנקבע ברשיון הקו, לגבי כל חלק של הקו;
(4) באוטובוס שסומן "מאסף" - מכל תחנה ואל כל תחנה של קו השירות שלו, שסומן בה כי הוא עוצר בתחנה".

ס' 437(2):
"הנהג והכרטיסן לא ירשו לנוסע לצאת מן האוטובוס או להיכנס אליו -
(1) בשעה שהאוטובוס נע אלא אם לא היתה להם אפשרות למנעו;
(2)בשעה שהאוטובוס עומד שלא בתחנתו - אלא אם היה הכרח בכך והדבר ניתן להיעשות ללא סיכון".

ס' 448(ו):
"לא ייכנס אדם לאוטובוס ולא יצא ממנו בשעה שהאוטובוס עומד שלא בתחנתו אלא אם הורשה על ידי הנהג או הכרטיסן".

צא וראה, מהוראות המחוקק הנוגעות לתחנת אוטובוסים אין להניח כי היה בכוונתו להגביל הפעילות בתחומי תחנות אוטובוסים אף לאחר שעות הפעילות. כך, למשל, אין להניח כי המחוקק לא אסר על נהג מונית לאסוף נוסעים מתחומיה של תחנת אוטובוס בשעות בהן אין אוטובוסים עוברים בה. כך גם אין להניח שעל נהג האוטובוס והכרטיסן חובה להניח לממתינים בתחנות לעלות על האוטובוס לאחר שנסתיימו כבר שעות הפעילות. כך גם אין לצפות מנהג מונית להאט בעת התקרבו לאוטובוס העומד בתחנה כשהוא כבוי וחונה שם לאחר שעות הפעילות, בעת שאין כל סיכון כי הינו עסוק בהעלאת או בהורדת נוסעים.

הבריח התיכון של תכלית החקיקה של חוק העזר שעל מדוכת הדיון הינו הבטחת שלומם של ציבור המשתמשים בשירותי התחבורה הציבורית בתחנת האוטובוס הנדונה, כמו גם שמירת התנועה בטוחה של האוטובוסים.
תחנות האוטובוסים מיועדות לאיסוף ולהורדת נוסעים. רכב האוטובוס נדרש לעצור ולאסוף נוסעים מספר רב של פעמים לאורך שעות פעילות הקו במשך היממה. על מנת לשמור על תנועה בטוחה ויעילה, כאמור, ולמנוע נזקים לגופם ולרכושם של הנוסעים ועוברי האורח במקום, ראה המחוקק לנכון לאסור חניית כלי רכב בהתאם.

תכלית החקיקה כמצויין לעיל מתיישבת להפליא עם אחריותה של עיריית תל-אביב-יפו לדאוג למיקסום מספר מקומות החניה בעיר - אחריות שמממשת מטרה חקיקתית בפני עצמה.
כך, למשל, בבג"ץ 441/97, צנוירט נ' ראש עיריית ירושלים, קבעה כב' השופטת בייניש (כתוארה דאז), כי:

"מצוקת החניה הינה בעיה אופיינית לעיר המודרנית, והיא מעיקה על התושבים והמבקרים... ההתמודדות עם מצוקת החניה היא אחד האתגרים הקשים העומדים בפני כל רשות מוניציפאלית... בישראל, הנטל של קביעת הסדרי החניה הוטל על הרשויות המקומיות. מקור ההסמכה של העירייה להסדרת מקומות החניה הינו פקודת העיריות ופקודת התעבורה ותקנות התעבורה שהותקנו לפיה. על פי תכליתם של חיקוקים אלה ניתן לעמוד על טיבם של השיקולים שרשות מקומית, המופקדת על הסדרת החניה, רשאית לשקול... רשאית וחייבת העירייה לשקול שיקולים הנוגעים לאיכות החיים של תושבי העיר - נוחותם ורווחתם... בכל הנוגע להסדרת חניה, על העירייה להביא בחשבון גם את הנתונים המיוחדים של כל אזור ואזור. לעניין זה, יישקלו בין היתר, התנאים הפיזיים של האזור המוסדר, מספר מקומות החניה בו, צפיפות הבניה ורוחב הרחובות. מולם ייבחנו מספר כלי הרכב שדרושה להם חניה במקום, תוך התחשבות במטרות ובשימושים של הנזקקים למקומות חניית הרכבים באזור". (ההדגשות אינן במקור - ד.ר.)

התרת החניה בתחומי תחנות אוטובוסים לאחר שעות פעילות הקווים תגשים תכלית זו מבלי לפגוע בפעילותם של קווי האוטובוסים או בבטיחות הנוסעים, העולים והיורדים.

לא למותר להוסיף ולציין מדברי התובעת העירונית, עו"ד אתי לוי. במהלך הדיון מיום 10.6.07. התובעת המלומדת ציינה, כי מאחר שעיריית תל-אביב-יפו ערה למצוקת החניה, אזי מדיניות העירייה - בניגוד לפרשנותה לחוק העזר - הינה "ללכת לקראת התושבים" ולאפשר חניה בתחומי תחנות האוטובוסים בשעות בהן אין כל ספק שלא יעבור בהן קו אוטובוס - כגון בשעות הקטנות של הלילה או במהלך סופי השבוע. כך למשל, ציינה התובעת בדיון בפני, כי: "אם הוא היה עובר ב-01:00 בלילה סביר שלא היה דו"ח[..] זה שהעירייה הולכת כמדיניות לקראת התושבים... כדאי ללכת לקראת התושב, אך זה בפירוש לא מה שהחוק אומר".

הנה כי כן, איסור חניה בתוך תחומי תחנת אוטובוס תקף ושריר בשעות הפעילות בלבד.

סוף דבר

המערער החנה את רכבו בתחנת האוטובוסים ברח' אבן-גבירול בתל-אביב בשעה 23:47. על פי מסקנתי דלעיל, משחנה רכבו של המערער בתחנת האוטובוסים אחרי שעות הפעילות, הרי לא עבר עבירה שהיא, ואין להרשיעו בדין.

התובעת המלומדת טענה, כי בשעה 23:47 טרם נסתיימה פעילות האוטובוסים בקו הנדון, שכן האוטובוס האחרון אמור היה לצאת לדרכו בשעה 23:10.
לגישתי, משצויין בצורה בולטת ומפורשת כי פעילות הקו מסתיימת בשעה 23:10, רשאי היה העורר להחנות רכבו במקום. (כשהחניה במקום אינה אסורה בגין הוראה אחרת).

5129371
54678313מוסמכת ורשאית חברת התחבורה לקבוע, לגבי כל תחנה ותחנה, באופן נקודתי, שעת גמר השירות באותו קו - אם על פי הערכה משוערת נוכח יציאת האוטובוס האחרון מנקודת המוצא הרלוונטית, או על פי ציון מסלול האוטובוס מתחנת המוצא על פי לוח זמנים משוער.

המערער זכאי.

5129371
54678313
ניתנה היום ח' בתמוז תשס"ז 24.6.07 במעמד הצדדים


דוד רוזן 54678313-80020/07

דוד רוזן - שופט
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה