העובדות:
העותרים באו ממקומות שונים בעולם לישראל. שהותם בה היא כדין. הם החלו בישראל בהליכי גיור. הם השתתפו כשנה בקורסים ללימודי יהדות. בתום הקורסים הם עברו תהליך גיור בקהילה יהודית מחוץ לישראל. רוב הגיורים נעשו על ידי בית דין של הקהילה הרפורמית. גיור אחד נעשה על ידי בית דין של הקהילה הקונסרבטיבית. בסמוך לאחר מכן הם חזרו לישראל. הם ביקשו להכיר בהם כיהודים לעניין חוק השבות, תש"י-1950. שר הפנים סירב לבקשתם, שכן עובר לגיורים הם לא היו חברים בקהילה היהודית שבמסגרתה גוירו. האם סירוב זה הוא כדין - זו השאלה הניצבת בפנינו.
החלטה:
1. כבוד הנשיא א' ברק (דעת הרוב): בהחלטה קבענו, "חוק השבות חל על מי שאינו יהודי, שבא לישראל ותוך כדי שהייתו בה כדין עבר תהליך של גיור (בישראל או מחוצה לה). נמצא כי חוק השבות חל בעניינם של העותרים, וזכותם לתעודת עולה תיקבע על פי הוראותיו". העקרון הבסיסי הקבוע בחוק השבות הוא זה: "כל יהודי זכאי לעלות לישראל". חוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן - חוק האזרחות) משלים הסדר זה. הוא קובע כי "כל עולה לפי חוק השבות, התש"י-1950, יהיה לאזרח ישראל, מכוח שבות" (סעיף 2(א)). הזכות לעליה ולאזרחות מכוחה נתונה ל"יהודי". מושג זה הוגדר בחוק השבות (סעיף 4ב): "'יהודי' - מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת".
2. השאלה הניצבת לפנינו הינה אם כל אחד מהעותרים הוא יהודי על פי הגדרתו של דיבור זה בחוק השבות. מכיוון שאיש מהעותרים לא נולד לאם יהודיה, השאלה הינה אם ניתן לראות בכל אחד מהם כמי "שנתגייר".
3. חוק השבות במקורו קבע כי כל יהודי זכאי לעלות לישראל, בלא שהדיבור "יהודי" הוגדר בחוק. הדבר עורר בעיות קשות, אשר חלקן מצאו דרכן לבית המשפט העליון. על רקע זה תוקן חוק השבות (חוק השבות (תיקון מס' 2), תש"ל-1970; להלן - תיקון מס' 2). התיקון הגדיר את הדיבור "יהודי". הגדרה זו פתרה מספר בעיות ועוררה בעיות חדשות, ביניהן, שאלת הגיור.
4. חוק השבות מעניק לאדם את הזכות "לעלות ארצה" (סעיף 1 לחוק השבות); הוא מעניק לו "אזרחות מכוח שבות" (סעיף 2(ב) לחוק האזרחות). תחולתו של חוק השבות לא תלויה אך ברצונו הסובייקטיבי של האדם, אלא מותנית בהפעלתו של מבחן אובייקטיבי, על פיו מצטרף אדם אל העם היהודי, ובקיומם של אמצעי בקרה ופיקוח ראויים להגשמתו של מבחן זה, ולאי-ניצולו לרעה.
5. ביסוד עמדתה העקרונית של המדינה מונחת התפיסה, כי לעניין הגיור שבחוק השבות יש להבחין בין מצב בו הגיור נערך מחוץ לישראל, לבין מצב בו הגיור נערך בישראל. המדינה אינה חולקת על כך כי חוק השבות מכיר בגיור שנערך מחוץ לישראל, יהא הזרם שבמסגרתו נערך הגיור אשר יהא. אכן, בכך מושג הטעם המונח ביסוד חוק השבות. כמובן, במסגרת זו, כדי להגשים טעם זה, יש להבטיח כי יוכר רק גיור בעל אופי דתי, וכי לא יוכר גיור שכל כולו לא בא אלא כדי לנצל את זכותו של יהודי לעלות לישראל לשם רכישת טובות הנאה כלכליות. לאור אופיו (הצטרפות לעם היהודי) וחשיבותו (בהעניקו זכות לעליה למדינת ישראל) של הגיור יש להבטיח כי הוא נערך באופן המקובל בקהילה יהודית מוכרת, המקיימת גיורים על פי תפיסתה שלה את הליכי הגיור. עמידה על דרישות אלה תבטיח כי הגיור לא ינוצל לרעה, לשם רכישת זכויות כלכליות בלא כל רצון להצטרף לעם היהודי.
6. עם זאת, מסקנתה של המדינה, הכרה רק בגיור של מי שמבקש להצטרף לקהילה ולהשתלב בה, לא התקבלה. לא ברור מדוע יש לצמצם את ההכרה בגיורים שנעשו מחוץ לישראל רק לאותם מתגיירים המבקשים להצטרף לקהילה המגיירת אותם? המסקנה המתבקשת הינה כי יש להבטיח כי הגיור בקהילה יהודית מוכרת מחוץ לישראל שבעקבותיו באה עליה לישראל נעשה על פי אמות המידה הנוהגות בקהילה זו למי שמבקש להסתפח לאותה קהילה. לעניין זה די בכך כי האחראים לכך מטעם אותה קהילה יודיעו כי אדם התגייר בקהילה יהודית מוכרת על פי אמות המידה הרגילות המקובלות בה והנוהגות בכל הגיורים באותה קהילה.
7. מן הכלל אל הפרט. כל אחד מהעותרים שהה כדין בישראל. הוא למד בה לימודי יהדות לצורכי גיור. בסיום הלימודים הופנה כל אחד מהעותרים על ידי הזרם שבמסגרתו למד לבית דין של אותו זרם הפועל באחת הקהילות שמחוץ לישראל. הם נסעו לאותה קהילה, וגויירו בה. בסמוך לאחר מכן הם שבו לישראל. הגיור של כל אחד מהעותרים נתקיים מחוץ לישראל. משנקבע כי חוק השבות חל, יש לדון בשאלה האם בגיור שנערך מחוץ לישראל נדרש הנתון החיצוני שהמתגייר יצטרף לקהילה בה התגייר.
8. על פי חוק השבות לא נדרש כתנאי בל יעבור להכרה בישראל של גיור שנערך מחוץ לישראל כי הגיור בא לשם הצטרפות לקהילה בה נערך הגיור. עם זאת, יש לבחון אם הגיור מחוץ לישראל לא יבוא אלא כדי לנצל לרעה את זכותו של יהודי לעלות לישראל. הרושם שמתקבל לכאורה הינו כי אצל כל אחד מהעותרים התגבש רצון אמיתי להצטרף לעם היהודי במדינת ישראל. מכלול הנתונים מצביע על כך כי הגיור אינו פיקציה שנועדה להשיג יתרונות כלכליים, אלא גיור של אמת שנועד להביא להצטרפות לעם היהודי. מסקנתנו היא איפוא, כי כל אחד מהעותרים התגייר מחוץ לישראל באופן שהוא מקיים את הגדרת הדיבור יהודי שבחוק השבות. הוא זכאי לעלות לישראל והוא זכאי לקבל אשרת עולה.
9. התוצאה הצו-על-תנאי יהפוך למוחלט, נקבע כי כל אחד מהעותרים הוא יהודי לעניין חוק השבות.
10. השופטת א' פרוקצ'יה (דעת מיעוט): כריכתו של אקט הגיור עם רכישת מעמד מכח שבות וקנייתה של זכות אזרחות הנגזרת מכך, יוצרת לגבי היושב בישראל קושי מובנה. כדי להבטיח את תקינות ההליך האמור של גיורי חוץ לארץ, נדרשת מערכת כללים מפורטת שתיקבע ותגובש בידי הרשות המוסמכת, לצורך הבטחת תקינות ואמינות הליך הגיור בחוץ לארץ. במצב דברים זה, הצעד שראוי לנקוט בו הוא השארת העתירות תלויות ועומדות בבית משפט זה תוך מתן הזדמנות למדינה לגבש תנאים ואמות מידה כוללות לענין הכרה בגיורי חו"ל של יושבים בישראל.
הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק, כנגד דעתם החולקת של השופטים י' טירקל, א' פרוקצ'יה, א' א' לוי ו-א' גרוניס.
העותרים באו ממקומות שונים בעולם לישראל. שהותם בה היא כדין. הם החלו בישראל בהליכי גיור. הם השתתפו כשנה בקורסים ללימודי יהדות. בתום הקורסים הם עברו תהליך גיור בקהילה יהודית מחוץ לישראל. רוב הגיורים נעשו על ידי בית דין של הקהילה הרפורמית. גיור אחד נעשה על ידי בית דין של הקהילה הקונסרבטיבית. בסמוך לאחר מכן הם חזרו לישראל. הם ביקשו להכיר בהם כיהודים לעניין חוק השבות, תש"י-1950. שר הפנים סירב לבקשתם, שכן עובר לגיורים הם לא היו חברים בקהילה היהודית שבמסגרתה גוירו. האם סירוב זה הוא כדין - זו השאלה הניצבת בפנינו.
החלטה:
1. כבוד הנשיא א' ברק (דעת הרוב): בהחלטה קבענו, "חוק השבות חל על מי שאינו יהודי, שבא לישראל ותוך כדי שהייתו בה כדין עבר תהליך של גיור (בישראל או מחוצה לה). נמצא כי חוק השבות חל בעניינם של העותרים, וזכותם לתעודת עולה תיקבע על פי הוראותיו". העקרון הבסיסי הקבוע בחוק השבות הוא זה: "כל יהודי זכאי לעלות לישראל". חוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן - חוק האזרחות) משלים הסדר זה. הוא קובע כי "כל עולה לפי חוק השבות, התש"י-1950, יהיה לאזרח ישראל, מכוח שבות" (סעיף 2(א)). הזכות לעליה ולאזרחות מכוחה נתונה ל"יהודי". מושג זה הוגדר בחוק השבות (סעיף 4ב): "'יהודי' - מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת".
2. השאלה הניצבת לפנינו הינה אם כל אחד מהעותרים הוא יהודי על פי הגדרתו של דיבור זה בחוק השבות. מכיוון שאיש מהעותרים לא נולד לאם יהודיה, השאלה הינה אם ניתן לראות בכל אחד מהם כמי "שנתגייר".
3. חוק השבות במקורו קבע כי כל יהודי זכאי לעלות לישראל, בלא שהדיבור "יהודי" הוגדר בחוק. הדבר עורר בעיות קשות, אשר חלקן מצאו דרכן לבית המשפט העליון. על רקע זה תוקן חוק השבות (חוק השבות (תיקון מס' 2), תש"ל-1970; להלן - תיקון מס' 2). התיקון הגדיר את הדיבור "יהודי". הגדרה זו פתרה מספר בעיות ועוררה בעיות חדשות, ביניהן, שאלת הגיור.
4. חוק השבות מעניק לאדם את הזכות "לעלות ארצה" (סעיף 1 לחוק השבות); הוא מעניק לו "אזרחות מכוח שבות" (סעיף 2(ב) לחוק האזרחות). תחולתו של חוק השבות לא תלויה אך ברצונו הסובייקטיבי של האדם, אלא מותנית בהפעלתו של מבחן אובייקטיבי, על פיו מצטרף אדם אל העם היהודי, ובקיומם של אמצעי בקרה ופיקוח ראויים להגשמתו של מבחן זה, ולאי-ניצולו לרעה.
5. ביסוד עמדתה העקרונית של המדינה מונחת התפיסה, כי לעניין הגיור שבחוק השבות יש להבחין בין מצב בו הגיור נערך מחוץ לישראל, לבין מצב בו הגיור נערך בישראל. המדינה אינה חולקת על כך כי חוק השבות מכיר בגיור שנערך מחוץ לישראל, יהא הזרם שבמסגרתו נערך הגיור אשר יהא. אכן, בכך מושג הטעם המונח ביסוד חוק השבות. כמובן, במסגרת זו, כדי להגשים טעם זה, יש להבטיח כי יוכר רק גיור בעל אופי דתי, וכי לא יוכר גיור שכל כולו לא בא אלא כדי לנצל את זכותו של יהודי לעלות לישראל לשם רכישת טובות הנאה כלכליות. לאור אופיו (הצטרפות לעם היהודי) וחשיבותו (בהעניקו זכות לעליה למדינת ישראל) של הגיור יש להבטיח כי הוא נערך באופן המקובל בקהילה יהודית מוכרת, המקיימת גיורים על פי תפיסתה שלה את הליכי הגיור. עמידה על דרישות אלה תבטיח כי הגיור לא ינוצל לרעה, לשם רכישת זכויות כלכליות בלא כל רצון להצטרף לעם היהודי.
6. עם זאת, מסקנתה של המדינה, הכרה רק בגיור של מי שמבקש להצטרף לקהילה ולהשתלב בה, לא התקבלה. לא ברור מדוע יש לצמצם את ההכרה בגיורים שנעשו מחוץ לישראל רק לאותם מתגיירים המבקשים להצטרף לקהילה המגיירת אותם? המסקנה המתבקשת הינה כי יש להבטיח כי הגיור בקהילה יהודית מוכרת מחוץ לישראל שבעקבותיו באה עליה לישראל נעשה על פי אמות המידה הנוהגות בקהילה זו למי שמבקש להסתפח לאותה קהילה. לעניין זה די בכך כי האחראים לכך מטעם אותה קהילה יודיעו כי אדם התגייר בקהילה יהודית מוכרת על פי אמות המידה הרגילות המקובלות בה והנוהגות בכל הגיורים באותה קהילה.
7. מן הכלל אל הפרט. כל אחד מהעותרים שהה כדין בישראל. הוא למד בה לימודי יהדות לצורכי גיור. בסיום הלימודים הופנה כל אחד מהעותרים על ידי הזרם שבמסגרתו למד לבית דין של אותו זרם הפועל באחת הקהילות שמחוץ לישראל. הם נסעו לאותה קהילה, וגויירו בה. בסמוך לאחר מכן הם שבו לישראל. הגיור של כל אחד מהעותרים נתקיים מחוץ לישראל. משנקבע כי חוק השבות חל, יש לדון בשאלה האם בגיור שנערך מחוץ לישראל נדרש הנתון החיצוני שהמתגייר יצטרף לקהילה בה התגייר.
8. על פי חוק השבות לא נדרש כתנאי בל יעבור להכרה בישראל של גיור שנערך מחוץ לישראל כי הגיור בא לשם הצטרפות לקהילה בה נערך הגיור. עם זאת, יש לבחון אם הגיור מחוץ לישראל לא יבוא אלא כדי לנצל לרעה את זכותו של יהודי לעלות לישראל. הרושם שמתקבל לכאורה הינו כי אצל כל אחד מהעותרים התגבש רצון אמיתי להצטרף לעם היהודי במדינת ישראל. מכלול הנתונים מצביע על כך כי הגיור אינו פיקציה שנועדה להשיג יתרונות כלכליים, אלא גיור של אמת שנועד להביא להצטרפות לעם היהודי. מסקנתנו היא איפוא, כי כל אחד מהעותרים התגייר מחוץ לישראל באופן שהוא מקיים את הגדרת הדיבור יהודי שבחוק השבות. הוא זכאי לעלות לישראל והוא זכאי לקבל אשרת עולה.
9. התוצאה הצו-על-תנאי יהפוך למוחלט, נקבע כי כל אחד מהעותרים הוא יהודי לעניין חוק השבות.
10. השופטת א' פרוקצ'יה (דעת מיעוט): כריכתו של אקט הגיור עם רכישת מעמד מכח שבות וקנייתה של זכות אזרחות הנגזרת מכך, יוצרת לגבי היושב בישראל קושי מובנה. כדי להבטיח את תקינות ההליך האמור של גיורי חוץ לארץ, נדרשת מערכת כללים מפורטת שתיקבע ותגובש בידי הרשות המוסמכת, לצורך הבטחת תקינות ואמינות הליך הגיור בחוץ לארץ. במצב דברים זה, הצעד שראוי לנקוט בו הוא השארת העתירות תלויות ועומדות בבית משפט זה תוך מתן הזדמנות למדינה לגבש תנאים ואמות מידה כוללות לענין הכרה בגיורי חו"ל של יושבים בישראל.
הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק, כנגד דעתם החולקת של השופטים י' טירקל, א' פרוקצ'יה, א' א' לוי ו-א' גרוניס.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
