טובים השניים מין האחד, האומנם ? 

טובים השניים מן האחד, האומנם ?

עולם האימון העסקי מלווה את ארה"ב ואירופה מזה שני עשורים, לארץ פרץ בסערה לפני מספר שנים. יש הרואים בו אופנה חולפת ויש האומרים כי הוא כאן כדי להישאר. קיימת תמימות דעים בקרב הציבור בארץ, כי נושא האימון אינו מוסדר , כל אחד יכול להגדיר עצמו כמאמן.

אך האם מאמן מוכשר ככל שיהיה, יכול לתת למנהל בארגון מענה לבעיה שמעורבים בה היבטים ניהוליים טכניים לצד יחסי אנוש, פוליטיקה ארגונית, ורגשות סוערים .

עד כה נהגו מאמנים כמו יועצים לפניהם, לטפל בפן בו הם היו מומחים ולהעביר את המנהל, למומחה תוכן אחר להשלמת התהליך.

ברם האם נכון (נכון מלשון אפקטיבי) לטפל בבעיה מורכבת בשלבים (אחד אחר השני), או שיש לפתח מודל חלופי בו מטפלים בבעיה שניים בו זמנית ?

מה קורה כאשר מתאמן פוגש שני מאמנים בו זמנית. כל אחד מדספלינה אחרת, לכל אחד טווח קליטת תדר אנושי אחר, לכל אחד דגשים אחרים.

האם תיווצר הרמוניה אנושית או קקופוניה שבה לא ישמע המתאמן דבר מתוך הרעש ?

אלו מודלים עובדים (מיידיים) אנו מכירים.... מודל ההורים, כל אחד ובית גידולו, ולרובנו בית גידול בו המילה המאחדת הורים, מופרדת לאימא ואבא, כל אחד וסגנונו, כל אחד ויכולתו ההורית.

האם ניתן להעתיק את מודל ההורים אל עולם האימון. ניתן, ברור שכן, אבל - האם ניתן ליצר מודל אפקטיבי -

האם מודל הזכר (דוחף ומקדם) והנקבה (מכילה) הוא המודל האידיאלי. האם ניתן לפתח מודל חלופי "יין ויאנג" נכון גם כאן זכר ונקבה אבל כאלו הזורמים אחד לתוך השני, כאלו המכילים מקצת התכונות, אחד של השני.

כותב המאמר, מאמין כי אנו נחזה בהתפתחויות נוספות בעולם האימון וכי המודל של מאמן אחד למתאמן אחד, עוד יתפתח ...........