יציבה נכונה בישיבה מאת אבי בחט
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

יציבה נכונה בישיבה מאת אבי בחט 

מאת    [ 01/07/2008 ]
מילים במאמר: 1224   [ נצפה 3692 פעמים ]

 
 
יציבה נכונה בישיבה

אפשרות קבלת תמיכה אופטימאלית מהאדמה בישיבה, כמו בעמידה, מתחילה מהזיהוי הברור של איפה זה למטה, ועל מה אני אמור להשען.

השגיאה הנפוצה ביותר בישיבה מתחילה באי בהירות לגבי עצמות הישיבה, איפה הן נמצאות, איפה הוא האמצע של עצמות הישיבה וכיצד מארגנים את הגוף נכון כך שיעביר את משקלו לכיסא דרך אמצע עצמות הישיבה.

חשיבות ההתארגנות הנכונה, נובעת מהעובדה הפיזיקלית הפשוטה, שאומרת (בדיוק כמו בעמידה) שרק כאשר נישען בדיוק דרך אמצע המבנה ישר למטה, - נקבל באופן אוטומטי דחיפה מהאדמה, שתחזיר את המשקל שלנו ישר למעלה דרך אמצע הגוף שלנו.

כל הטיה של ההשענות באלכסון, גורמת לכך שהלחץ על הכיסא מגיע בזווית שאיננה ישרה, ולכן החזר הלחץ מהאדמה איננו ישר אלא בזווית (זווית היציאה או ההחזר, שווה לזווית הפגיעה אך מהצד השני של האנך האמצעי., מסלול זה, לא עובר דרך הגוף, אלא איפה שהוא קדימה לגוף כשהשענות בזווית אחורה.)

ובכן עלינו להכיר ראשית היטב, את עצמות הישיבה שלנו, ולהבין היכן נמצא האמצע של אותן עצמות.
במבט מהצד, אמצע עצמות הישיבה נימצא על אותו קו אורך אנכי העובר דרך אמצע מפרקי הירך.

בדרך כלל, אנחנו נשענים בישיבה על החלק האחורי של עצמות הישיבה, עד כדי כך שעצם הזנב במקום להיות תלויה באוויר ללא לחץ - ממש נשענת על הכיסא ועוצרת את התנועה הטבעית של עצם העצה עם הנשימה.

כדי להתיישב נכון, עלינו ממש למשוך בכוח את עצמות הישיבה הכי אחורה שאנו יכולים ורק אז להתיישר בישיבה, וזה בד"כ יביא אותנו להתישבות על האמצע.

כשאיננו צריכים לעשות כלום אלא רק לשבת, הרי שהמקום הנכון של שאר הגוף ניתן להגדירו כך : הקודקוד (ניתן לימצוא את הקודקוד כנקודת המפגש בין שני קווים דימיוניים העולים ישר למעלה מכל אחת מהאוזניים.) אמור להימצא בדיוק מעל נקודת האמצע שבין שתי עצמות הישיבה (נקודת הפירינאום).

הקודקוד אז נימצא במקום הגבוהה ביותר של הגוף.
כשהקודקוד אכן נשלח למעלה, הלסת נימצאת במישור שמקביל לרצפה וכך גם המבט בגובה העינים.

עכשיו כשהראש במקום, וגם התמיכה התחתונה במקום הנכון מה שנותר הוא למצוא את המקום הנכון של מה שביניהם. כשהגוף פתוח מבחינת אורך השרירים שלו ומאורגן נכון, כל חלק נימצא בדיוק מעל החלק שמתחתיו וכך הוא מקבל את התמיכה האידיאלית. יחד עם זאת עלינו לזכור שמבנה הגוף האופטימלי כולל בתוכו את הקשת הצווארית ואת הקשת המותנית. כך שעמוד השדרה במבט מהצד איננו קו ישר אלא אם נוריד אנך מהקודקוד, אז באירגון האופטימלי של המבנה - שיא הקשת הצווארית ושיא הקשת המותנית יהיו בהשקה לאנך שהורדנו מהקודקוד, ואילו רוב עמוד השרה יהיה מאחורי האנך.

צורה זו מקנה קפיציות לעמוד השדרה,מגרה לפעולה את השרירים זוקפי הגב הקטנים, ומונעת שחיקה מהירה של הדיסקים שבין החוליות.
כעת הגוף מאורגן נכון מבחינה זו שכוח הכובד יכול להכנס דרך הקודקוד, לרדת דרך אמצע המבנה עד לאמצע עצמות הישיבה ולפגוש דרכן את הכיסא המחזיר את הלחץ השווה ללחץ שיוצר המשקל של הגוף חזרה במעלה הגוף עד הקודקוד. זרימה זו של המשקל בדיוק דרך האמצע ישר למטה וחזרה ישר למעלה, מקנה לנו תחושת עילוי , תחושת קלות בישיבה, כאילו איננו צריכים לעבוד כנגד כוח הכובד, - כוח הכובד זורם בגופנו גם בכיוון ההפוך ומזקיף את הגוף ללא מאמץ!

במצב זה מופעלים השרירים הזוקפים הקטנים המחברים בין חוליות קרובות ואילו שרירים גדולים יכולים להרפות - הם אינם משתתפים בפעולת הישיבה.
כל זה נכון כשאיננו צריכים לעשות פעולות תוך כדי ישיבה, אך מלבד במצבי מדיטציה זה מצב שלא מתקיים בד"כ. מה שכן מתקיים בד"כ זה שאנחנו לפחות קוראים אם לא כותבים, ועושים פעולות רבות אחרות תוך כדי ישיבה.
הישיבה שבנינו קודם הגדירה את השימוש באמצע כנתיב לזרימת המשקל אל האדמה, וחזרת אותו משקל חזרה למעלה דרך אותו נתיב.

כשאנו רוצים לעשות פעולות תוך כדי הישיבה, עלינו להמשיך ולהשתמש בנתיב הזה לקבלת תמיכה תוך כדי הפעולות. זה אומר לזכור איפה זה למטה ועל מה אני נשען גם כשהעניינים שאני עוסק בהם באותו רגע נמצאים קדימה ומחוץ לקו האמצע שלי.
בפעולות מינימליסטיות כמו שתיית כוס תה, די ברור לי שאני לא צריך לצאת מהאמצע שלי על מנת להרים את הכוס, להיפך אני נותן למשקל הכוס לעבור גם הוא דרך אמצע המבנה שלי אל הכיסא וכך אני חש בדיוק את משקל הכוס, ואני משתמש אז במינימום הכוח הדרוש להרמת כוס התה. נושא זה ראוי לתרגול, כיוון שברגיל, אין אנו נותנים תשומת לב לכמה שוקלת כוס תה או פרוסת עוגה , ואפשר לנחש שבכוח שאנחנו מפעילים להרמת הכוס, אפשר היה להרים כמה וכמה כוסות. חישבו לרגע מה ניתן היה לעשות עם כל האנרגיה שאפשר לחסוך בצורה כזו?

הבעייה היותר קשה מתחילה כאשר אני מעורב אינטלקטואלית ו / או רגשית בעשייה שלי, ואז עצמות הישיבה נעלמות ויחד איתן הכיסא והתמיכה שיכולתי לקבל מהאדמה. השאלה אם אני רוצה להיעלם מהאמצע של עצמי רק בגלל שהתעניינתי במשהו שמחוץ לגופי?

החזרה עם תשומת הלב לקיום הפיזי שלי ולקשר שלו אל האדמה דרך האמצע, יש לה משמעות הרבה יותר רחבה מהפן הפיזיקלי של קלות ומניעת כאבים הנובעים מלחץ , יש לה את האפשרות להזכיר לי מי אני בזמן שאני פועל בתוך העולם!

אלה בינינו שצריכים לבלות זמן רב בישיבה, ישנן מס` עצות שיכולות להפוך את השהות המתמשכת בישיבה לפחות שוחקת ויותר מחייה:

ראשית אפנה לאלה שסובלים בישיבה מתמשכת מכאב גב תחתון.
אם גם אחרי נסיון לשבת בהתארגנות נכונה כך שמשקל הגוף זורם אל הכיסא דרך אמצע המבנה, עדיין כואב, רוב הסיכויים שמתקיימת מאין מלחמה בגוף , בין הקדימה והאחורה!

בתוך הניסיון למצוא את האמצע, אנחנו בקלות טועים לאחד הכיוונים. כפי שציינתי בתחילת הדברים, הטעות הנפוצה ביותר גורמת לנו לשבת על הצד האחורי של עצמות הישיבה ולהשטיח את המותנית תוך השענות על משענת הכיסא בערך באמצע הגב התחתון. זו טעות שלוקחת את הגב התחתון אחורה מדי!

מי אשר זו לו הישיבה הרגילה, כשהוא מנסה לתקן אותה בעזרת ההוראות שניתנו למעלה, פעמים רבות יעבור לטעות ההפוכה, כלומר הוא עלול ליצור קשת מוגזמת במותנית ולאחר זמן קצר ירגיש לחץ שגורם לכאב גב תחתון! מייד הוא יכנע חזרה לפוזיציה שכבר סיגל לעצמו, אשר מונעת את הלחץ הזה שנגרם מדחיפת הגב התחתון קדימה מדי.

ובכן במקום מלחמה בין הקדימה והאחורה, עליו לזהות איפה זה למטה!
איפה האמצע של עצמות הישיבה! רק שם בנקודת האמצע, ורק כאשר אין דחיפה לא קדימה ולא אחורה של הגב התחתון, רק אז אפשר להינות מהזרימה של המשקל חזרה למעלה! והלחץ על החוליות בנקודה זו נעלם!

עצות אלה מדוייקות ונכונות לגבי הגב התחתון. אך קשה עוד יותר ההתארגנות באזור הראש והצוואר!
כבר הסברתי את המקום הנכון של הראש שנקבע לפי מיקומו של הקודקוד, הקודקוד צריך להיות הנקודה הגבוהה ביותר כך שהלסת נימצאת במישור מקביל לרצפה וכך גם המבט. הסטייה מהמקום הנכון יש לה משמעות עצומה על שרירי הצוואר כיוון שהראש יחסית גדול וכבד, וכל סטייה של הראש קדימה מקו האמצע מהווה לחץ של משקל משמעותי על שרירי הצוואר (אינץ` אחד קדימה מתבטא
בכ 30 ק"ג לחץ.) הטיית הראש קדימה היא הפוזיציה השכיחה ביותר בעולם המערבי ומבטאת בין השאר את החשיבות שאנו נותנים לראש למחשבה ולשכל. מחשבה והתייחסות שכלית לנושאים , לוקחים את הראש שלנו קדימה מבלי שנשים לב, ויוצרים כך לחצים באזור הצומת כתף צוואר, עד כדי הקרנות לידיים ולכתפיים.
פעמים רבות שליחת הראש קדימה מלווה גם בהרמתו למעלה בציר החיבור ראש צוואר. תנועה זו גרועה במיוחד כיון שהיא גורמת להתקצרות שרירי הצוואר ומקטינה את חופש התנועה של הראש. לקיצורים אלה יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת הן על כאבים מוקרנים שהזכרתי קודם ועד לבעיות בראייה, כאבי ראש ועוד.
ההימנעות משליחת הראש קדימה, הזכירה לאפשר לו לקבל את תמיכת האדמה דרך מבנה הגוף, שוב יש לה משמעות לא רק פיזית, אלא במישור היחסים בין הגוף והרוח.

עד כאן על היציבה הנכונה בישיבה. על תרגילים לשיפור היציבה בישיבה ולמניעת כאבי גב אפשר לקרוא במאמר המתאים.
וכששכחנו איפה זה למטה ,איפה זה למעלה , והיכן אנו נמצאים תמיד כדאי לחזור ולרענן את ההבנה של איפה האמצע נימצא כפי שהיא מוסברת במאמר זה.

אבי בחט מהמובילים בתחום הטיפול במגע ותנועה, המפתח את שיטתו למעלה מ20 שנה.
עוד על השיטה ועל אבי בחט באתר דרך גוף:
http://www.bodyways.org/index/flyer_index.asp?details_new_id=875

עוד על טיפולים ועל מטפלים באתר דרך הגוף
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב