הטיפול ההומאופתי בדיכאון 

פרופ' צבי זמישלני, מנהל בית החולים הפסיכיאטרי גהה, העריך בכתבה בשם "הדיכאון- מחלת המאה", שכ- 20-30% מכלל האוכלוסייה המערבית סובלים מדיכאון, נתון שלדבריו הולך ועולה בהתמדה.
הגדרת הדיכאון- מצב נפשי מתמשך של ירידה במצב הרוח, עצבות ואיבוד הנאה, אשר מגיעים לרמה המשבשת את התפקוד היומיומי, גורם סבל ופגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי, או בתפקוד חשוב אחר.מלבד עצב, מדווים על ייאוש, תחושת ריקנות או חוסר תחושה כלל. מאפיין שכיח במחלה זו הוא איבוד העניין בדברים שריגשו והסבו לו הנאה בעבר (תחביבים, חיי חברה וזוגיות, מזון וכו'). ירידה בריכוז ובקשב, ירידה בתחושת הערך ובביטחון העצמי, חשיבה שלילית ופסימית עד מחשבות אובדניות, עצבנות וחוסר שקט, הפרעות תיאבון (הגברה או הפחתה), הפרעות שינה וכדומה.
אין מדובר על תחושת דכדוך זמנית, שמהווה חלק נורמאלי וטבעי מחיינו, בפרט כאשר קשורות באופן ישיר לאירועים לא נעימים. אלא על תחושות החורגות מכל פרופורציה של סיבה או גורם חיצוני, כמו בדיכאון קליני.

הטווח של הדיכאון, או של קבוצת ההפרעות הנפשיות המכונה - "הפרעות במצב הרוח", הוא רחב מאוד ונע בין הפרעה קלה וחולפת לבין הפרעה ממושכת וקשה, היכולה להביא לסיכון חיים. ההפרעה יכולה להתבטא באפיזודות או באופן רציף- כרוני, אולם בכל מקרה מהווה פגיעה בתפקודי ואיכות החיים. ביטויי הדיכאון משתנים בין אוכלוסיות, תרבויות שונות וכו'. ניתן לחלק את האפיונים שלהם לפי קבוצות גיל ומין:
דיכאון בקרב ילדים:
עד לפני כ- 15 שנה היה נהוג לחשוב שילדים לא יכולים לסבול מדיכאון, כיום מעריכים את שכיחות הדיכאון בכ- 2% בגיל זה. ביטויי הדיכאון בגיל זה יכולים להתבטא בשינויים בתאבון ובמשקל, שינויי התנהגות מהסתגרות לתוקפנות ובכי, העדר מרץ והימנעות מפעילויות כולל סירוב ללכת לגן/ בית הספר, פעילויות חברתיות, העמדת פני חולה... דיווח מהגננת/ המורה יכולה לתת מידע נוסף על מצב הילד.
* גם כאן קיים קושי להבדיל בין דיכאון לבין ממשברים זמניים הפוקדים את הילד בגילאים אלו.
דיכאון בקרב מתבגרים:
מחקרים בארה"ב הראו כי למעלה מ-20% מהמתבגרים, סובלים מבעיות רגשיות כלשהן וכשליש מהם סובלים מדיכאון בשלב כלשהו של התבגרותם. גיל ההתבגרות היא תקופה שבה חלים שינויים רבים מבחינה גופנית, נפשית וחברתית והמתבגר הנתון ללחצים רבים יכול להיקלע למצוקה, היכולה להתבטא בדיכאונות ואף להרחיק למחשבות ואף לניסיונות אובדניים.
* קיים קושי לזהות את תסמיני הדיכאון במתבגרים על רקע גיל ההתבגרות, המאופיין באופן טבעי בשינויים ובמשברים רבים, בחוסר איזון, נטייה לדרמטיזציה, ראיית העולם ב"שחור ולבן", תהליכים של גיבוש הזהות העצמית תוך מרד בהורים ובמסגרות ובדיקת גבולות. העובדה שלא פעם המתבגר מסתגר ולא חולק את מחשבותיו... לא מקילה על האבחון.
אם כן מהם הסימנים? מעבר לתסמינים שפורטו... יתכנו הפרעות שינה, עיסוק בתכנים של עצב או מוות דרך מוזיקה, כתיבה, לבוש וכו'. חוסר תאבון ועניין, התכנסות... אחד המדדים החשובים הוא ירידה דרמטית בציונים ובמוטיבציה לפעילויות חברתיות. במצבים קיצוניים יכולות להתלוות הפרעות אכילה, שימוש באלכוהול ובסמים.
דיכאון בקרב נשים:
תופעת הדיכאון נפוצה בקרב נשים בשיעור כפול מזה של הגברים. מעבר לדיכאון ה"סטנדרטי" כ 10-20% מהן סובלות מדיכאון לאחר לידה. ככול הנראה לשינויים ההורמונלים יש חלק גדול בהשפעה על מצבי הרוח ותופעת הדיכאון, בפרט סביב המחזור החודשי, הריון, הפלות, סביב הלידה וגיל המעבר. שילוב של קריירה, ניהול משק בית וטיפול בילדים מהווים גורמי לחץ לא פשוטים, המוחרפים במקרים של משפחה חד הורית או תוספת טיפול בהורים מבוגרים.
מחקר שפורסם לאחרונה הוכיח את הקשר בין ההורמונים לבין מצב רגשי. המחקר הדגים שיפור בתסמינים הנפשיים והפיזיים של נשים הסובלות מתסמונת קדם וסתית לאחר דיכוי הורמוני המין, וחזרה של התסמינים לאחר החזרת ההורמונים לרמתם הרגילה. בעוד שנשים ללא תסמונת קדם ויסתית לא הגיבו לשינויים ברמת ההורמונים.
דיכאון בקרב גברים:
וינסטון צ'רצ'יל היה מכנה ביומנו ימים של דיכאון בשם קוד "הכלב השחור". צ'רצ'יל הוא לא היחידי, למרות ששיעור הדיכאונות בקרב גברים נמוך מאשר אצל הנשים הרי שעדיין מדובר בתופעה נפוצה ביותר.
נהוג לומר ש"במחלת הדיכאון רק חצי מהסובלים מאובחנים, מהם רק חצי מקבלים טיפול, ומהם רק חצי מקבלים
טיפול נכון". אצל הגברים האחוזים נמוכים אף מאלה, הסיבה העיקרית היא שהם פחות פתוחים לדבר על הנושא, פחות פונים לקבל עזרה ותמיכה ומפה ששיעורי האבחון והטיפול נמוכים יותר.
מעבר לתסמינים שפורטו, ניתן לראות נטייה להתמכרויות, כולל לעבודה, עצבנות, סף סבלנות נמוך או התכנסות פנימה, ירידה במעורבות החברתית, איבוד עניין והנאה כולל ביחסי אישות, חוסר אנרגיה, תחושת אשמה, בושה, כישלון וכו'. לציין שלמרות שיותר נשים מנסות להתאבד, גברים יותר מממשים את כוונתם כך שיעור ההתאבדויות בגברים גבוה פי ארבע בהשוואה לנשים.
דיכאון בגיל המבוגר:
לא תמיד הדיכאון בגיל המבוגר נובע מהגיל עצמו אלא ממחלות או הגבלות המתלוות אליו, כמו כן צריך לשלול דיכאון המהווה תופעת לוואי של תרופות... או פשוט מבדידות. התפיסה שדיכאון היא חלק בלתי נמנע מהגיל המבוגר מטעה וגורמות לנטייה, אצל חלק מהרופאים, להשלים עם קיום רמת דיכאון מסוים בקשישים.
נתון מאפיין- שרוב התלונות בגיל זה מתרכזות יותר דווקא בבעיות הפיזיות ופחות במצב הרגשי, כאילו גם הם מאמינים שהעצבות, הירידה בפעילות, בעניין ובהנאות החיים הם חלק בלתי נמנע מהגיל.
למה הומאופתיה?
כי להומאופתיה יש מענה למחלת הדיכאון, הטיפול משפר מאוד את המצב הנפשי- רגשי של האדם, מאושש ומחזק אותו, מחזיר את האופטימיות, השמחה, את הכוח לשנות ומחזיר לחיים מאוזנים וטובים.
גם אי שביעות רצון מתמדת, חוסר שמחה, קושי ליהנות מדברים, ביקורת ושיפוטיות נוקשה, חוסר ביטחון, חוסר אהבה וקבלה עצמית וכו' - מהווים פגיעה באיכות החיים וסיבה מספקת לשקול טיפול.
ההומאופתיה- שיטת טיפול יעילה וטבעית, ללא שימוש בחומרים כימיים.
הטיפול ההומאופתי- ללא תופעות לוואי או התמכרות.
הטיפול ההומאופתי- הוא עדין ובטוח, מתאים לכל גיל מתינוקות עד לזקנה, לנשים בהיריון ונשים מניקות.
הטיפול ההומאופתי- יכול להינתן במקביל לטיפולים תרופתייםכמו נוגדי דיכאון (פרוזק, סרוקסט, ציפרלקס ודומיהם), פסיכולוגים ואחרים. מניסיוני, עם התקדמות הטיפול והתחזקות המטופל, עולה הרצון לרדת במינון התרופה. כאשר הורדת המינון נעשת באופן הדרגתי ואחראי (תוך שיתוף גורמים מקצועיים נוספים במידת הצורך) עד להפסקתן.
עוד כמה מילים על התפיסה ההומאופתית
בהומאופתיה רואים בתסמינים (סימפטומים), "נורות איתות" על חוסר איזון פנימי הקיים באדם. המטרה היא לא לטפל מקומית ב"נורות" אלא לטפל בחוסר איזון הפנימי "להחזיר את האדם לבריאות" - דבר שיביא לשיפור בכל תחומי החיים: שיפור במצב הפיזי, במצב הרוח, בכוח הרצון, ביכולת לממש דברים, ההנאה חוזרת לחיים, חוזר העניין, השמחה וכו'. טיפול המתמקד בהעלמת הסימפטומים "איתותים"- יכול להביא להקלה זמנית... אלא שבהמשך יופיע "איתות" ברמה גבוהה יותר, קשה יותר.. בדומה לפריחה שנעלמה בעקבות טיפול מקומי, שבוע, שבועיים, או מספר חודשים אחרי- עלולה להופיע אסטמה. וזמן מה לאחר שבעיית האסטמה תטופל ותעלם- הפרעות קשב וריכוז... וכך הלאה.
מה יכולה להיות המדרגה הבאה במידה ונותנים טיפול המתמקד בהעלמת הדיכאון? אולי זה קשור לכך שבין תופעות הלוואי של הפרוזק (כפי שמצוין בספר התרופות לרופאים של מכבי) יש עלייה במחשבות אובדניות ובניסיונות האובדניים... חומר למחשבה.

קצת על תרופות נוגדות דיכאון?
פעם שמעתי את תוכנית הרדיו של ורדה רזיאל ג'קונט... ומעבר לגישה הישירה, ללשון החדה לעצות, שמתי לב שבמקרים רבים ההמלצות התמקדו, במידה של נחרצות מאפיינת, לכיוון מרשמי תרופות: תרופה אנטי חרדתית, אנטי דיכאונית, כדור לשינה. "קחי כדור, למה לך לסבול?" היא שואלת. האמת למה באמת לסבול, במיוחד כשיש תרופות שלכאורה הן מביאות פיתרון עם תופעות לוואי זניחות. האומנם כך?
פרוזק מהווה אחת התרופות הפופולריות לטיפול בדיכאון. התרופה המשתייכת למשפחת SSRI יצאה לשוק לפני כעשור, והיתה בגדר "הבטחה חדשה", הבטחה להסרת הדיכאון עם מינימום תופעות לוואי, שיצרה אופנה חדשה שפשטה גם בקרב אנשים הסובלים מדכדוך קל, מקשיי התמודדות בחיים עקב בעיות אישיותיות, ביישנות, סגירות וכו'.

פרופ' בן עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, החוג לביוכימיה קליני, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת ת"א- פירט במאמר את תופעות הלוואי של התרופות ממשפחת תרופות זו:
א. תסמינים פיסיים:
לעיתים נדודי- שינה, פריחה עורית, כאבי ראש, קלקול קיבה, בחילה, שלשולים או עצירות, איבוד תיאבון או היפוכו של דבר- עלייה במשקל, תופעות אלרגיות, יובש בפה או הזעת-יתר.... מטופלים עלולים לחוות דימום בקיבה או ברחם... ב.תנועות בלתי רצוניות:
כוללות עוויתות (tics), התכווצות שרירים, תנועות שרירים החוזרות על עצמן, (dyskinesia) רעד או דווקא קשיחות של הגפיים, גרירת רגליים, והפרעות בשליטה על פעולות מוטוריות עדינות.
ג. תסמינים התנהגותיים:
תחושת ישנוניות או נמנום, חוסר שקט כפייתי (akathisia), תחושת רגזנות ודאגנות, התנהגות טירפונית (manic) או תת- טירפונית עד כדי התפתחות של רעיונות אובדניים. תופעות אלה נדירות יחסית והן עלולות להופיע במטופלים קשישים ובעיקר בצורכי פרוזאק או סלקסה.... השפעות על התפקוד המיני: בהרבה מצורכי תרופות SSRI מתגלות תופעות של הפחתה ביצר המיני, או בכושר המיני וברמת הסיפוק בקיום יחסי- מין. בגברים עלולות לעכב או למנוע פליטת זרע או לפגוע בזיקפה, בנשים עלולה להיפגע הרטבת הנרתיק או להימנע אורגזמה.
תחושות אובדנות ונטייה להתאבדות- ... ידוע שתרופה זו עלולה להביא לפסיכוזות , להתנהגות אגרסיבית ועוד חריגות התנהגותיות בילדים ובאנשים צעירים. אך בכל הקשור למחשבות על התאבדות (אם כי לא בהכרח כאלה המגיעות לבשלות) באנשים הצורכים SSRI, הן תוארו כבר מתחילת שנת ה-90 בסמוך להכנסת התרופות האלה לשימוש....
באוקטובר 2004 לאחר היסוסים אך גם לחצים מחוגי הורים ומצירי בית הנבחרים, פרסם ה-FDA לרופאים ורוקחים אזהרה חמורה המדורגת ככזו הקרובה ביותר להחלטה על הסרת תרופות אלה מהמדפים. אזהרה זו המודפסת מכאן ואילך על אריזת תרופות נוגדות דיכאון, ומפורטים בה הסכנה למחשבות אובדניות, אלימות, ורעד בילדים ובמבוגרים בצריכת תרופות אלה.
* היבט נוסף שיש לתת עליו את הדעת בשימוש בתרופות SSRI הוא שבהפסקת השימוש בהן עלולים להתפתח תסמיני גמילה (withdrawal symptoms):
דהינו שהמשתמש עלול לפתח תלות או התמכרות לתרופה. תופעות אלה כוללות סחרחורת, איבוד קואורדינציה, עייפות, תחושות נמלול וצריבה, ראייה מטושטשת ונדודי שינה.
לעתים פחות שכיחות עלולים תסמינים אלה לכלול בחילה או שלשולים, דאגנות ואף פרצי-בכי. ברוב המקרים משך התסמינים ממועד הפסקת השימוש ב-SSRI הוא כשבוע, וברוב המקרים הם דועכים בהמשך. לכן חשוב לא להפסיק את צריכת SSRI בחטף, וביניהם בצורכי פרוזאק תסמינים אלה הם הבולטים ביותר.
* באחדים מהמחקרים נמצאה סכנה ללידה מוקדמת מהצפוי של תינוקות אם האישה ההרה צורכת SSRI בעת ההיריון, בפרט בשליש האחרון שלו. הילודים מראים מייד לאחר הלידה אף הם תסמיני גמילה כגון רעד ועצבנות, בכי מוגזם ורגזנות, ולעתים יותר נדירות אף פרכוסים. נמצא שילודים שנחשפו ברחם אימם לפאקסיל (paroxetine) בחודש ההיריון האחרון, היו צפויים יותר לתופעות של מצוקה נשימתית לאחר לידתם..... פרוזאק וכןcitalopram הידועה כ- סלקסה, כן מופרשות בחלב ומגיעות לתינוק היונק.
(כאמור תופעות הלוואי של התרופות- פורסמו בכתבה של פרופ' בן עמי סלע. יש כ 420 רשומות שלו בנושאי רפואה ובריאות שונים באתרי אינטרנט- אני מצרף המלצה חמה).

* קבוצת התרופות SSRI(ראשי תיבות "מעכבי ספיגת סרוטונין סלקטיביים") פועלת להעלות את רמת חומר בשם סרוטונין באזורים בשם סינפסות במוח. עלייה שמעלה את מצב הרוח, באותם האנשים להם יש חסר. לקבוצה משתייכות תרופות כמו: אפקטין, סרוקסט, לוסטראל, סרטראלין, זולופט, ציטלופרם (ציפרמיל), רסיטל, פבוקסיל, אסציטלופרם (ציפרלקס), פקסיל, פאקסט ועוד.
מידע נוסף:
* מנהל המזון והתרופות האמריקאי FDA הגביל את השימוש בתרופות מקבוצת SSRI- מתחת לגיל 18,
ה- FDA מתבסס על כ- 25 מחקרים שכללו כ- 4,000 ילדים ובני נוער- קבע כי יש קשר בין טיפול בנוגדי דיכאון בילדים לבין עלייה במחשבות אובדניות ואף בסיכון להוצאתם לפועל.
* ה FDA מרחיב אזהרתו: סכנת אובדנות משימוש בנוגדי דיכאון גם בקרב צעירים בני 18 עד 24. האזהרות החדשות מתבססות על 295 מחקרים שכללו מעל 77 אלף מבוגרים.... (פורסם במוסף בריאות של Ynet- איתי גל).

* מחקר שנערך בארה"ב והקיף כ 1,200 אנשים שאובחנו כדיכאוניים קבע כי רבים מאלו שמקבלים טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי נגד דיכאון המשיכו לסבול מאותם תסמינים שהביאו אותם לטיפול מלכתחילה, גם שנתיים לאחר שהחל. (המחקר פורסם בכתב העת General hospital psychiatry ובהמשך ב- Ynet)...

* בית משפט אמריקאי חייב בשנת 2001 תאגיד תרופות לשלם פיצויים בסכום של 6.4 מיליון דולר, לשייריו של חוואי שרצח את אשתו, בתו, נכדתו והתאבד לאחר שנטל תרופה ממשפחת SSRI בשם סרוקסט. במשפט עלה גם כי התאגיד הסתיר מידע שהיה לו על השפעת התרופה על אנשים שנטלו אותה.
למרות ההכחשות של אנשי החברה לקשר בין התרופה לנסיבות המקרה, המשפט מהווה תקדים- משפטי משמעותי.
(כתבת תחקיר שפורסמה בעיתון "מנטה"- ציטטה פרטים על המשפט ותגובות).

* בכנס השנתי של האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה שנערך בניו יורק הוצגו ממצאים שלפיהם התרופות מסוג זה עלולים לפגוע באהבה ובקשר רגשי. ד"ר פישר מחברת הספר "מדוע אנחנו אוהבים: הבסיס הכימי של אהבה רומנטית" דיברה על החומרים וההורמונים המשפיעים על תאווה, משיכה וקרבה רגשית... שינוי במרכיב הסרוטונין המהווה חלק ממערך שלם של חומרים, עלול לפגוע לא רק ביצר ובתפקוד המיני אלא באיזון במערכות נוספות...
ד"ר צחי בן ציון, פסיכיאטר ומוחה לבעיות תפקוד מיני, שהשתתף בכנס "העניין הוא שאנחנו מדכאים אותם, אנחנו מדכאים גם את החלקים הבריאים". (פורסם במוסף בריאות של Ynet- איתי גל).

* בכנס American Society Of Bone הוצג מחקר שעסק בהשפעת נטילת תרופות מקבוצת SSRI על מסת העצם. החוקרים דיווחו על עלייה באובדן מסת עצם הירך (בקצב כמעט כפול מנשים ללא טיפול) בקרב נשים בגיל המעבר שנטלו תרופות נוגדות דיכאון מקבוצה זו.

* בבריטניה- "התגלו עקבות של פרוזק במי השתייה", בדווח שפורסם בעיתון "אובזרבר". לדברי מומחים הדבר מעלה חשש לשימוש רב בתרופה, שבין השאר עושה דרכה ממי השפכים לנהרות ולמערכת המים. מספר המרשמים לפרוזק שילש את עצמו בעשור האחרון בבריטניה.

* מחקר ישראלי שנערך לאחרונה ב"שניידר" ופורסם ב 2006, גילה שבשליש מהתינוקות לאמהות שנטלו תרופות נוגדות דיכאון בהיריונם, נתגלו תופעות גמילה לאחר הלידה, שבמקרים החמורים היו ביטויים של אי שקט קיצוני, הקאות, רעד, פירכוסים וכו'.