טיפול רפלקסולוגי לאנשים המוגבלים מוטורית 

במסגרת עבודתי עם נכי צה"ל ובבית החולים תל השומר נוכחתי לדעת כי לעיתים קרובות חוסר מגע גורם לניוון של הגוף ולאו דווקא השיתוק עצמו.
הולכה עצבית בגוף פועלת בצורה שלא תמיד ברורה דייה עבורנו. ישנם מקרים שכבר לאחר מס' טיפולים המטופל חש טוב יותר כלומר פחות נימול ופחות ספאזם (קשיון שרירים ומפרקים) יותר תנועתיות אך לאחר מס' ימים שוב חלה הרעה או נסיגה חלקית. ייתכן מאד שהפחד מלהיות בריא ולעזוב את המסגרת המגוננת של ביה"ח טבוע בחולה עמוק באופן תת הכרתי וזהו אחד הגורמים לרמיסיה.

פגיעות ראש מלווות גם בספאזם קשה שמתבטא בכפות ידיים קפוצות ורגליים נוקשות. טיפול רפלקסולוגי לאורך עמוד השדרה כפי שמיוצג בכף הרגל מאד משחרר את הלחץ ואת הסטאגנציות בצורה מעוררת התפעלות. מבחינתי, כל עוד ישנם איברי גוף - ישנה זרימת אנרגיה לשם, ומכיוון שכך רצוי ואף יעיל לעבוד עם פראפלגים.

הישיבה הממושכת בכסא הגלגלים או השכיבה במיטה לא מיטיבה עם החולה וגורמת לתופעות לוואי כגון טחורים, פצעי לחץ, קשיי נשימה עקב חוסר תנועה מצב רוח ירוד וכמובן חוסר עצמאות שחשוב ביותר לביטחון העצמי ולתהליך השיקומי של הנכה.
במקרים בהם הרגליים מלאות כיבים, או כאשר ישנה קטיעה ניתן ואף רצוי לטפל בכפות הידיים.
המוטו שלי אומר שכל עוד האדם חי יש מקום לטפל בו.

לפני מס' שנים התמזל מזלי לטפל בנכה שהפכה לצמח עקב תאונת דרכים קשה ביותר. אמנם היא לא דיברה אך תקשרה עם העיניים ונתנה את ידיה לטיפול. מאד מרגש לעקוב צעד אחר צעד בהתפתחות הטיפולית שכמובן מאד אינדבדואלית ומשתנה מאדם לאדם. הטיפול הרפלקסולוגי מהווה כעין פיזיותראפיה רוחנית הוליסטית ואינו משמש תחליף לטיפולים הקונבנציונאליים. הוא משתלב יפה מאד יחד עם יתר הפעילויות שבמהלך סדר יומו של המטופל השיקומי.

כיום ישנם לא מעט בתי חולים המעסיקים מטפלים ברפואה הטבעית שמשלבת בד בבד עם המערבית.

כולי תקווה שיגיעו זמנים טובים יותר והרפואה הטבעית תשמש יותר כטיפול מונע ותחזוקתי ופחות ככלי שיקומי לאחר הטראומה.