האם רות היא גיבורת מגילת רות?
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

האם רות היא גיבורת מגילת רות? 

מאת    [ 04/06/2008 ]
מילים במאמר: 3839   [ נצפה 6496 פעמים ]

 
 
רות המואביה, גיבורת מגילת רות? (לעיון ולתיקון ליל שבועות) / מוטי לקסמן
מגילת רות נפתחת בקביעת זמן: "ויהי בימי שפט השפטים" (רות א, א). פתיחה זו מקשרת אותנו לתיאורים של התקופה הטרום-מלוכנית בארץ ישראל, המשותף להם הוא העדר שלטון מרכזי מוסכם [1]. גם הנביא הושע, שפעל בימי מלכות יהודה וישראל [2], מציין זאת [3].
ואכן, סיפור מגילת רות מתנהל בתחושה שאין גורם שלטוני מרכזי שמארגן את החיים.
"ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו" (רות א, א). אין רשות מרכזית שדואגת למזון, ומי שיכול הולך לשדות זרים, וכך גם האיש ומשפחתו.
זהו הרקע וההקשר לסיפור מגילת רות. הפעם נדון בשאלה: האם רות היא גיבורת מגילת רות?
גיבורה? ברור שאני מתכוון לגיבור ספרותי.
למה?
א. המקור שאנו עוסקים בו הוא מקור ספרותי.
ב. מגילת רות נחשבת לאחד הסיפורים המוצלחים ביותר, מבחינה ספרותית, במקרא (גתה וגם אחרים). מגילת רות היא סיפור מובנה, בנוי כמחזה - פרולוג, סיפור עלילה, סיבוך, התרה ופתרון. קיים גם יסוד ההשהיה.
ג. זו מגילה של דמויות ולא של מקום, כעשר דמויות.
ולפני שנמשיך, כשאומרים גיבור ספרותי, למה הכוונה?
אנו רואים בגיבור ספרותי: דמות ראשית או מרכזית ביצירה ספרותית. מישהו או אפילו משהו, שעליו בעיקר נכתב הסיפור. דמות שמסביבה מתרכזת העלילה בסיפור או במחזה.
ובכן, האם רות היא הגיבור הספרותי של מגילת רות?
דרך אחת לזהות דמות או עניין מרכזי היא בספירת שכיחות המילה.
למשל: חסד "מגילת רות- כולה חסד היא. במגילה מופיעה המילה "חסד" שלוש פעמים" [4].
נבדוק, אפוא, את שכיחות הופעת שמות הדמויות המרכזיות במגילת רות.
בדיקה זו היא כפולה, אנו נבדוק את שכיחות ההופעה אבל גם, האם אזכור השם מציין מצב פעיל של הדמות או מצב סביל, הנה הנתונים:
רות מופיעה במגילה שתים עשרה פעמים, בשמונה מהן היא סבילה [5] ובארבע היא פעילה [6].
נעמי מופיעה במגילה עשרים ואחת פעמים, באחת עשרה מהן היא סבילה [7] ובעשר מהן היא פעילה [8].
בעז מופיע במגילה עשרים פעם, בשמונה מהן הוא סביל [9] ובשתים-עשרה מהן הוא פעיל [10].
שכיחות השמות במגילת רות אינו תומך בהנחה שרות היא הדמות המרכזית. הספירה הטכנית משהו מעבירה את המרכזיות לנעמי, ואפילו לבעז. אז מי היא הדמות המרכזית במגילת רות?
בשלב הבא נשמע את עמדות הדמויות לגבי השאלה הנדונה.

נעמי מספרת, פרק א
רות המואביה היא גיבורת המגילה הקרויה רות?
אני נעמי שואלת, אל תשיבו לי, רק הקשיבו, ותחליטו בעצמכם!
נכון, יצאנו מהארץ בגלל הרעב למואב שם היתה תבואה, פשוט להשיג מזון.
ואיך מתקיפים אותנו על כך? "עשיר גדול היה ופרנס הדור ויצא מארץ ישראל לחוצה לארץ מפני צרות העין שהיתה עינו צרה בעניים הבאים לדוחקו, לכך נענש" (רש"י לרות א, א).
בגלל זה נענשנו? ומה, אברהם אבינו לא ירד למצרים בשנת בצורת? ויעקב לא ירד למצרים והם נותרו שם ארבע מאות שנה, והפכו לעבדים!
האם אברהם או יעקב נענשו בשל כך?
לא, אבל אנחנו נענשנו, מאוד נענשנו, לפחות המשורר מבין זאת: "ונעמי שאמרה, אני מלאה הלכתי וריקם השיבני / אדני, ידעה הכל על תהליך הריק והמלא על בניה שמתו ועל אנקת רחם מתרוקן / כמו אקורדיון שעושה מנגינה מן המלא הריק" [11].
אינכם יודעים כמה עמיחי מבין את הרגשתי.
חלפו שנים והחלטתי לשוב לבית לחם. האמת לא מתוך מניעים ציוניים, או מתוך נימוקים ערכיים. פשוט נשארתי לבד, רק עם הכלות, ונודע שכבר יש תבואה רבה בבית לחם, אז ברור שאחזור: "ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם" (רות א, ו).
וכפי שאתם יודעים הכלות הנעימות שלי הלכו אתי, כמו שכתוב: "ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלתיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה" (רות א, ז).
הלכנו בשקט, ופתאום התחלתי לחשוב, רגע מה הן תעשינה ביהודה, הן הרי מואביות? ואז בשעת המנוחה בצל הדקל, ליד בור המים פתחתי את פי ואמרתי: "לכנה שבנה אשה לבית אמה יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי: יתן ה' לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה" (רות א, ח-ט).
בכו, מה זה בכו, ממש התייפחו! הן השיבו לי מיד: "ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך" (רות א, י).
ואני אומרת לכם שתיהן היו בסדר וגם ייחוס היה להן: "רות וערפה בנותיו של עגלון היו" (רות רבה, ב).
אבל, לאחר תשובתן, התחלתי לחשוב שוב, בסך הכל הן היו בסדר אתי, אבל אני צריכה להציג עמדה עקיבה. האמת די חששתי מתגובת אנשי יהודה לכך שאני חוזרת עם שתי מואביות. וחוץ מזה החלטתי לנגן על הרגש שלהן, ולרמוז להן, רק לרמוז כמה אני מסכנה, לעורר בהן רחמים, חמלה, אז אמרתי להן: "ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים. שבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש. כי אמרתי יש לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים: הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנתי כי מר לי מאד מכם כי יצאה בי יד ה'" (רות א, יא¬-יג).
וזה עבד, שתיהן שוב פרצו בבכי: "ותשנה קולן ותבכינה עוד" (רות א, יד1).
ערפה, כמו תמיד, לא התווכחה אתי ולא הייתה עקשנית, נפרדה ממני בחמימות: "ותשק ערפה לחמותה" רות א, יד2).
אבל רות לא עזבה אותי, היא לא אמרה דבר, אבל, ממש נדבקה אלי: "ורות דבקה בה" (רות א, יד3). לא כל כך הבנתי מה עובר בראשה, אז החלטתי להיות יותר ברורה: "ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך" (רות א, טו) [12].
וזה שאמרתי "אל עמה ואל אלהיה" זה משקף את התפיסה של המואבים: מי שעוזב את ארצו יוצא מתחום ממשלתו של אלוהי הארץ ממנה יצאו. כלומר, הם חשבו שהאלוהים שלהם שולט רק על הארץ שלהם ולא על כל העולם, כפי שאנו מאמינים.
אבל רות, שהייתה עקשנית מאוד, לא ויתרה ואמרה, בלי להפסיק: "ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי: באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה ה' לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך" (רות א, טז-יז).
אם שמתם לב, רות חזרה בדיוק על ההשקפה המואבית, "עמך עמי ואלהיך אלהי", כלומר אם היא תעבור אתי ליהודה, אז אלוהי יהודה, לפי הבנתה יהיה גם האלוהים שלה.
אני יודעת, אתם טוענים שמכאן ניתן להבין שרות התגיירה. זה גיור? הלא היא נישאה לבני לפני הגיור! ואיפה שלושה רבנים? כמה נשים בישראל שלכן היו מוכנות להסתפק בהצהרה כנה כזו ללא כל התהליך? אפשר לומר, יש כאן תיאור של תהליך לא הלכה.
אולי תגידו, הסופר, זה שכתב לכם את הסיפור, לא ראה צורך לקשר את דבריה לגיור. אז למה בהמשך, בפרק ד, הוא מתאר את תהליך הייבום ומקשר אותו לנוהג שהיה נוהג אז? טוב, גיור או לא גיור, אבל עקשנותה ודבריה נגעו לליבי, האמת ממש ריגשו אותי אז הפסקתי ללחוץ עליה: "ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה" (רות א, יח).
ואז המשכנו ללכת עד בית לחם: "ותלכנה שתיהם עד באנה בית לחם ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי" (רות א, יט1).
כולם התרגשו מאוד.
והנשים, אתן מכירים נשים כאלה ששמחות לראות בכשלון האחרת, שלפו בעדינות את צפורניהן ושאלו, כאילו בתום: "ותאמרנה הזאת נעמי?" (רות א, יט2).
נו מה יכולתי להשיב להן? "ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי המר שדי לי מאד: אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה' למה תקראנה לי נעמי וה' ענה בי ושדי הרע לי: ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים" (רות א, יט2-כב).
נו, אז תחשבו אתם, אבל באובייקטיביות מלאה, מי כאן הדמות המרכזית, אני או רות?
בשלב זה, אל תענו, רק תחשבו.

רות מספרת, פרק ב
שלום, אתם וודאי מכירים אותי אני הסבתא רבה של דוד המלך שלכם, כן אני רות. דווח לי שהחמות שלי מנסה לשנות את ההיסטוריה, אז בבקשה תקשיבו אלי.
ראשית אהיה גלויה אתכם, למה הצטרפתי לנעמי לבית לחם, הלא ידעתי, שלפחות בתחילה, לא אהיה מקובלת. שתי סיבות: א. באמת ריחמתי על נעמי, החמות שלי, בסך הכל אישה מסכנה. ב. עשיתי חשבון, במואב, הסיכוי שלי למצוא גבר חדש די קלוש, אז כדאי לנסות ארץ אחרת.
שמעתי ששם ביהודה מתייחסים יפה גם לאנשים זרים, כמו שאתם קוראים לכך, גרים. אמרו לי שכך כתוב התורה שלכם.
אבל, בתחילה, באמת לא התייחסו אלי, כאילו אני אויר זוכרים מה אמרו נשות בית לחם: "ותאמרנה הזאת נעמי" (א, יט2). אפילו לא מעיפים מבט אלי.
ולא רק הנשים, שמעתי גם על קרוב המשפחה של נעמי: "ולנעמי מודע לאישה איש גבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בעז" (רות ב, א). אתם חושבים שהוא ניסה לעזור לנו? איפה אפילו לא התקשר להגיד שלום. והוא הרי ידע שהגענו. דבר אחד אני לא מבינה, מדוע נעמי לא פנתה אל הקרוב הזה בעז? האמת, לא העזתי לשאול.
אבל, סיימנו מהר מה שהבאנו ממואב, והתחלנו להרגיש מחסור, ונעמי לא עושה דבר.
אז החלטתי לקחת יוזמה: "ותאמר רות המואביה אל נעמי אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו" (רות ב, ב1)
והחמות שלי הסכימה, כאילו שהייתה לה ברירה אחרת: "ותאמר לה לכי בתי" (רות ב, ב2).
וכאן אני חייבת להתוודות, אתם באמת חושבים שהלכתי לסתם שדה?
היה לי מספיק זמן כדי לברר מיהו אותו קרוב שאינו מצייץ ולא מראה סימן שאיכפת לו בכלל.
אבל, לא סיפרתי לאף אחד, גם לא לסופר המקראי. אז כולם חושבים שבמקרה, רק במקרה הגעתי לשדה של הקרוב של החמות שלי נעמי לשדה של בועז. "ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקצרים ויקר מקרה חלקת השדה לבעז אשר ממשפחת אלימלך" (רות ב, ג).
ודעו לכם, שגם התלבשתי באופן שבועז יבחין בי. לבשתי את השמלה הכחולה שמחמיאה לגופי, ולא שכחתי גם את המטפחת הצהבהבה.
לא עבר זמן רב, והבוס הגיע. "והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה'" (רות ב, ד). הוא מיד הבחין בי, באמת בלטתי: "ויאמר בעז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת" (רות ב, ה).
והנער הנצב על הקוצרים, זה שחייכתי אליו חיוך משמעותי ואמרתי לו מה שיענה לאדון. ולא תאמינו, איך בקלות אפשר להשפיע על גברים, גם בתקופתכם זה כך?
בכל אופן הוא פעל כפי שתידרכתי אותו: "ויען הנער הנצב על הקוצרים ויאמר נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדה מואב: ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים ותבוא ותעמוד מאז הבקר ועד עתה זה שבתה הבית מעט" (רות ב, ו-ז).
אני כאילו לא יודעת שום-דבר.
בכל אופן, כעת אין לו ברירה לאדון הזה בועז, בסך הכל לא נעים שהוא לא עזר עד עתה לקרובתו.
אז הוא מגלה התעניינות: "ויאמר בעז אל רות הלוא שמעת בתי אל תלכי ללקט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה וכה תדבקין עם נערתי: עיניך בשדה אשר יקצרון והלכת אחריהן הלוא צויתי את הנערים לבלתי נגעך וצמת והלכת אל הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים" (רות ב, ח-ט).
מה אומר לכם, השמלה שלי עשתה את שלה!
אבל אני החלטתי לשחק את המשחק, ולהיראות תמימה שלא מבינה את ההתעניינות הזו, אבל לעורר בו משהו: "ותפל על פניה ותשתחו ארצה ותאמר אליו מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני, ואנכי נכריה" (רות ב, י).
ואתם יודעים למה שם-לב גבר כשאישה מתכופפת למול פניו. אז תאמינו או לא, זה עבד, ועוד איך עבד: "ויען בעז ויאמר לה הגד הגד לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום: ישלם ה' פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו" (רות ב, יא-יב).
זה נשמע טוב, אבל אני לא מסתפקת במשכורת מה', אני צריכה לקבל ממנו, מן האדון בועז, אז אני לא מרפה, ואומרת לו: "ותאמר אמצא חן בעיניך אדני כי נחמתני וכי דברת על לב שפחתך ואנכי לא אהיה כאחת שפחתיך" (רות ב, יג).
אני יודעת שפרשנות דברי מוצגים כצניעות מופגנת: רש"י: "לא אהיה כאחת שפחתך - איני חשובה כאחת מן השפחות שלך". אבן עזרא: "ואנכי לא אהיה - אינני ראויה להיות כאחת שפחותיך". אבל, אני התכוונתי למשהו אחר, כאילו אמרתי: אם אתה מדבר ככה, אז דע לך שאני לא מסתפקת במעמד של שפחה, יש לי ציפיות אחרות!
והאדון בועז בולע את הפיתיון וממש מעבר לציפיות הוא מקרב אותי אל הצוות שלו: "ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחמץ ותשב מצד הקוצרים ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותתר" (רות ב, יד). זהו אני כבר לא במעמד של שפחה, אלא כאילו חברת הצוות.
אגב, אתם יודעים שהצירוף "ויצבט לה" זו מילה יחידאית. והסופר שכתב לכם את הסיפור לא פרט מי צבט אבל לפי מבנה המשפט אפשר להבין שהאדון בעז עצמו צבט בשבילי טוסט.
אבל האמת היא שהוא לא צבט בשבילי, אלא צבט אותי, ככה כאילו במקרה...
ואני ממשיכה את המשחק, וחוזרת לעבודה: "ותקם ללקט" (רות ב, טו1).
אבל, אני רואה בעין אחת ושומעת בחצי אוזן איך הוא מתדרך את העובדים שלו: "ויצו בעז את נעריו לאמר גם בין העמרים [= שבלים נופלות, או אפילו אם לוקחת עמר שלם!] תלקט ולא תכלימוה. וגם של תשלו [=תפילו בכוונה, או כאילו שוכחים] לה מן הצבתים [=אלומה שאינה קשורה בהידוק] ועזבתם ולקטה ולא תגערו בה" (רות, ב, טו-טז). בקיצור, תאפשרו לי לקחת כל מה שאני רוצה.
ואני לא מתעצלת ומגיעה להספק גדול: "ותלקט בשדה עד הערב ותחבט את אשר לקטה ויהי כאיפה [= עשרה עומרים, עומר מזון לאדם ליום, כלומר, אספתי אוכל לחמישה ימים לשתינו] שערים" (רות ב, יז). "ותשא ותבוא העיר ותרא חמותה את אשר לקטה ותוצא ותתן לה את אשר הותרה משבעה" (רות ב, יח).
חמותי אכלה ורוצה פרטים: "ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום ואנה עשית יהי מכירך ברוך" (רות ב, יט1). אני מוסרת בשלב זה פרטים ראשוניים: ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו, ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז" (רות ב, יט2).
דברים אלה מעוררים את נעמי החמות שלי לגלות מה שכבר ידוע לי: "ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא לה'ק אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים ותאמר לה נעמי קרוב לנו האיש מגאלנו הוא" (רות ב, כ).
ואז אני מוסיפה, לא בלי שמץ של גאוות הישג: "ותאמר רות המואביה גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין עד אם כלו את כל הקציר אשר לי" (רות ב, כא).
נו, כפי ששמתם לב, את עניין הצביטה לא הזכרתי, לא צריך להגזים, נכון?
ואז החמות היקרה שלי מוצאת לנכון להדריך אותי: "ותאמר נעמי אל רות כלתה טוב בתי כי תצאי עם נערותיו ולא יפגעו בך בשדה אחר" (רות ב, כב).
כאילו, שאם נעמי החמות שלי לא הייתה מדריכה אותי, הייתי פונה לשדה אחר...
"ותדבק בנערות בעז ללקט עד כלות קציר השערים וקציר החטים ותשב את חמותה" (רות ב, כג).
נו, טוב, אני לא אומרת לכם מה להחליט לגבי מי היא הדמות המרכזית בסיפור.
אבל שימו לב, שאם אני רות לא הייתי עושה מעשה לא היה נוצר שום קשר בין החמות שלי נעמי לבין הקרוב שלה האדון בועז. אני יזמתי את היציאה ללקט, וגם עוררתי ציפיות...
תחשבו על זה!

נעמי מספרת, פרק ג
לדבר היא יודעת רות, הכלה שלי, נכון? באיזה גאווה, אפילו בקצת יוהרה היא סיפרה על הלקט שהיא עשתה. נכון היא יזמה, אבל אם היא לא הייתה קשורה אלי, מישהו היה בכלל שם-לב למואביה הזו?
לכן, כדי להחזיר אותה למקומה הדגשתי היטב: "ותאמר נעמי אל רות כלתה טוב בתי כי תצאי עם נערותיו ולא יפגעו בך בשדה אחר" (רות ב, כב).
והיתה לי עוד סיבה, אני כבר התחלתי לתכנן את נישואי רות עם בועז, אבל כמו אגוטע שויגער, כלומר כמו חמות טובה לא גיליתי את תכניתי כדי שזה יתפתח כאילו מעצמו...
והיא כבר לא ענתה לי, אלא נכנסה לתלם: "ותדבק בנערות בעז ללקט עד כלות קציר השערים וקציר החטים ותשב את חמותה" (רות ב, כג). ככה זה, גם כלות צריך לחנך!
אבל, התחלתי לדאוג, פתאום היא לא מספרת לי דבר על מה קורה. אז, כמו חמות טובה ומסורה, החלטתי להדריך את כלתי, את רות, שתדע בדיוק, אבל מה בדיוק צריך לעשות עם הבועז הזה...
רות פרק ג
(א) ותאמר לה נעמי חמותה בתי [שמתם לב איך אני פונה אליה, בעדינות ברגישות, בתי אני קוראת לה] הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך [וכך אני מדגישה שרק את טובתה אני רוצה, מה, זה לא ברור?]. (ב) ועתה הלא בעז מדעתנו אשר היית את נערותיו הנה הוא זרה את גרן השערים הלילה: (ג) ורחצת וסכת ושמת שמלתיך עליך [במלים אחרות, את לא הולכת עכשיו ללקט לקט ושכחה, את הולכת לעשות משהו שהוא כבר לא ישכח לעולם. לכן, נקייה, מבושמת ושמלה שמגלה יותר משהיא מסתירה] וירדת הגרן אל תודעי לאיש [זה עוד חסר שמישהו אחר יראה אותך] עד כלתו לאכל ולשתות [בועז, כמו כל גבר צריך להיות שבע ורגוע, ואז יתעורר, מה שצריך להתעורר].
(ד) ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם ובאת וגלית מרגלתיו ושכבת והוא יגיד לך את אשר תעשין: נו, דיברתי ברור לא-כן?
וכלתי שהבינה שעכשיו זה לא משחק, הסכימה: (ה) ותאמר אליה כל אשר תאמרי אלי אעשה:
(ו) ותרד הגרן ותעש ככל אשר צותה חמותה:
ואם אתם חושבים, שאני סומכת רק על יד המקרה, אז אתם עדיין לא מכירים אותי. ליתר ביטחון, התגנבתי מאחורי אלומת שעורים גבוהה, כך שהייתי קרובה לאירוע, במקרה שצריך...
נו, וזה פעל לפי התכנית שלי. (ז) "ויאכל בעז וישת וייטב לבו" רש"י מבין זאת: עסק בתורה, אבל במדרש רות רבה, מבינים "שהיה מבקש אשה" (רות רבה, ה, ז), מה יש זה לא טבעי? ויבא לשכב בקצה הערמה ותבא בלט ותגל מרגלתיו ותשכב: (ח) ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שכבת מרגלתיו: "ויחרד האיש וילפת", אתם מבינים את זה? אם לא, אז קראו ותבינו: "זו סצנת פיתוי מלבבת בניחוח כפרי [...] ובה ניצבת נעמי מאחורי כלתה כמפעיל מיומן בתיאטרון בובות [...] רות ובעז אינם צעירים שגילו לראשונה את עולם האהבה [...] הוא משער בעצמו שהיא לא באה להחליף איתו חוויות על יבול השעורים. כשני אנשים מבוגרים הם הבינו את טיב המשיכה שהתפתחה ביניהם במשך הקציר [...] אבל המשפט "ופרשת כנפך על אמתך כי גאל אתה", מבהיר לו שרות מדברת על נישואין ולא על ליל אהבים חד-פעמי" [13]. ואם אתם רוצים פרטים, הנה, קראו היטב: "רות לפתה את בועז במותניו / סוחטת ממנו תבואה. / בועז, בשנתו, תמה / שהוא שאת האדמה עובד תמיד / הנה האדמה אותו עובדת / בזיעת אפיה. / פקעת קיטור מתוחה, רות, / מסלסלה כיפחה, [14] / ערנית כאישון, צופה בו נוסק וממריא / כתנופת העמר, / עפרונים מרעבים מפרכסים בהמון ניצוציו" [15].
(ט) ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גאל אתה: (י) ויאמר ברוכה את לה' בתי היטבת חסדך האחרון [נו, אתם יכולים לשער למה הוא מתכוון?] מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר: (יא) ועתה בתי אל תיראי כל אשר תאמרי אעשה לך כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את: (יב) ועתה כי אמנם כי גאל אנכי וגם יש גאל קרוב ממני:
(יג) ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבקר: (יד) ותשכב מרגלותיו עד הבקר ותקם בטרם יכיר איש את רעהו ויאמר אל יודע כי באה האשה הגרן: (טו) ויאמר הבי המטפחת אשר עליך ואחזי בה ותאחז בה וימד שש שערים וישת עליה ויבא העיר: (טז) ותבוא אל חמותה ותאמר מי את בתי [כן, מרוב מהירות לחזור התבלבלתי קצת, רציתי לשאול אותה נו, מה איתך איך היה, אבל רות כלתי הבינה] ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש [היא לא דייקה, כנראה התביישה, היא לא סיפרה לי "כל אשר עשה לה האיש", אבל, זה באמת לא חשוב, הרי אני יודעת מה קרה שם, על הגורן...
(יז) ותאמר שש השערים האלה נתן לי כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך:
בכל אופן, לא התייחסתי לדבריה, והדרכתי אותה לגלות סבלנות (יח) ותאמר שבי בתי עד אשר תדעין איך יפל דבר כי לא ישקט האיש כי אם כלה הדבר היום:
נו, אז מה אתם חושבים כעת, מי היא באמת הדמות המרכזית במגילה, הנקראת מגילת רות?
שמענו, בסבלנות, אני מקווה את דברי רות ונעמי.

והנה בפרק ד, הפתעה, רק ארבעה פסוקים עוסקים ברות ובנעמי. מי מבין השתיים, נעמי או רות היא גיבורת הסיפור?
הפסוקים הנדונים: "ויקח בעז את רות ותהי לו לאשה ויבא אליה ויתן ה' לה הריון ותלד בן: ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך ה' אשר לא השבית לך גאל היום ויקרא שמו בישראל: והיה לך למשיב נפש ולכלכל את שיבתך כי כלתך אשר אהבתך ילדתו אשר היא טובה לך משבעה בנים: ותקח נעמי את הילד ותשתהו בחיקה ותהי לו לאמנת" (רות ד, יג-טז).
מה אנו מוצאים כאן? קול שתי הנשים אינו נשמע! האחת, רות, יולדת והשנייה, נעמי, לוקחת אותו לגידול! אבל גם בדברי הנשים, נעמי היא המרכז.
אם-כך, השאלה הנדונה היא האם רות המואביה היא גיבורת מגילת רות? אכן, זו הייתה השאלה. אם מישהו ציפה לתשובה חד-משמעית של כן או לא, אני מצטער אני חייב לאכזב אותה או אותו.
ובכלל, לטעמי, מעט הן השאלות שיש עליהן תשובה משמעותית שהיא כן או לא.
ובכל-זאת, נחזור ונשאל האם רות ואולי בעצם נעמי היא גיבורת מגילת רות? אם נזכור לא רק את שכיחות השמות במגילה, אלא גם את פעילות הדמויות, אזי לא נחטא אם נאמר שנעמי היא הגיבורה. אם-כך, מדוע נקראת המגילה מגילת רות ולא מגילת נעמי? ובעצם למה לא מגילת נעמי?
לפני שנענה נשאל עוד שאלה, מה טיבו של הסיפור?
לפחות אפשרות אחת היא לראות את מגילת רות כסיפור על יחסי חמות וכלה.
וכפי שמקובל, בדרך כלל, כלה וחמותה אם הן לא אויבות הן ודאי לא ידידות נפש, ככה, לפחות מקובל. ואילו "כאן לפנינו דמויות אצילות של כלה וחמותה, שביניהן יחסי אהבה ונאמנות כמו אם לבתה" [16].
האמנם?
בתחילה נעמי מציעה לכלות לחזור, אבל כפי שכבר ראינו היא גם מגניבה רמז עבה למסכנותה כדי לעורר רחמים. כלומר כמו חמות מקובלת היא מצהירה א אבל מקווה מאוד שיבינו ב. ואחר-כך, כמו חמות מנוסה היא יודעת היטב איך לתדרך את הכלה שלה בעניני גברים. והכלה רק שתעיז לחזור בה...
ולבסוף, כאשר הילוד נחמד, היא מיד משתלטת עליו, שכולם ידעו מי כאן הבוס. נו, ומה תיארתי לכם אם לא דפוס של א פולישער שוויגער, חמות פולניה...
להפוך פולישער שוויגער לנושא הסיפור? זה לא נקרא לכם קצת מוגזם?
הרי לפנינו סיפור יפה. סיפור שיש בו סובלנות, קבלת האחר, גם במואב גם בישראל גם התגברות על כאב. אז לסיפור כזה מתאימה פולישער שוויגער שהיא גם בסוף ימיה?
לא, לזה מתאימה אשה שעתידה עוד לפניה. אשה שמבטאת שני דברים חשובים: אמונה ותקווה.
"לאשליות יש בית ובבית שלט / והתקווה עודה יפה וארוכת ריסים" [17].
רות היא בצעדים הראשונים, היא בתחילה. רות מסמלת התחדשות, רעננות ובעיקר את התקווה.
והאם יש יפה ומתאים יותר מלחוש בחג השבועות, בחג מתן תורה משב רוח נעים של רעננות, של התחדשות ובעיקר של תקווה?
אז שתקווה טובה תלווה את כולנו.

[1] "ויתהלכו משם בני ישראל בעת ההיא איש לשבטו ולמשפחתו ויצאו משם איש לנחלתו: בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים כא, כד-כה). גם "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים יז, ו). וגם "בימים ההם אין מלך בישראל" (שופטים יח, א).
[2] "דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל" (הושע א, א).
[3] "כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים" (הושע ג, ד).
[4] אמנון בזק, "השפעת רעיון החסד במגילת רות על מלכות דוד", מגדים מ, סיוון תשס"ד.
[5] א: ד, כב; ב: ח, כא, כב; ד: ה, י, יג.
[6] א: יד, טז; ב: ב; ג: ט.
[7] א: ב, ג, יט; ב: א, ב, ו; ד: ג, ה, ט, יד, יז.
[8] א: ח, יא, כ, כא, כב; ב: כ (2), כב; ג: א; ד: טז.
[9] ב: א, ג, יט, כג; ג: ב; ד: ח, כא (2).
[10] ב: ד, ה, ח, יא, יד, טו; ג: ז; ד: א (2), ה, ט, יג.
[11] יהודה עמיחי, פתוח סגור פתוח, ירושלים-תל-אביב תשנ"ח, עמ' 35.
[12] יבמתך = אשת אחי בעלך.
[13] מאיר שלו, תנ"ך עכשיו, תל-אביב תשמ"ה, עמ' 74-75.
[14] יפחה = בכי מר, יבבה, יללה.
[15] רות / רבקה מרים בתוך מלכה שקד [עו'], לנצח אנגנך, תל-אביב 2005, עמ' 483.
[16] פיבל מלצר, רות, דעת מקרא, כרך חמש מגילות, ירושלים תש"ן, עמ' יא.
[17] יהודה עמיחי, שירים, ירושלים-תל-אביב תשל"ז, עמ' 57.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב