חסר לי ברזל, מה לעשות ? 

המאמר נכתב ע"י ערן אינדיג (סטודנט שנה ב' במכון)ומתבסס בעיקרו על שיעורי ההומאופתיה שהעביר שמואל שלו

מכאוביהם וייסוריהם של האנשים נוטים להתחלף עם השנים.

אם בעבר סבלנו מחולשה, עייפות וכאבי ראש הרי שכיום אנו סובלים מחוסר ברזל (או אולי דווקא B12? או משהו אחר?). אם בעבר סבלנו מחום, ערנות מוגברת ותיאבון רב הרי שכיום אנו סובלים מעודף פעילות של בלוטת התירואיד (או שמא הבעיה דווקא בהיפותלמוס? או אולי במקום אחר במוח?).

בדיקות המעבדה השכיחות נותנות לנו כיום הצצה על התהליכים המתרחשים בתוך גופנו, דבר שלא היה אפשרי לפני זמן לא רב, ובכך נותנים לנו את האפשרות, לכאורה, לטפל בשורש הבעיה ולהביא מזור לאדם הסובל.


רבות הן שיטותיה של הרפואה הקונבנציונלית אולם במאמר זה אנסה להתמקד במה שאולי ניתן לכנות "רפואת התוספים". הבסיס העומד מאחורי רפואה זו פשוט למדי ועיקרו הוא: "חסר? אז נוסיף"

דהיינו, אם רמות הברזל נמוכות ואינן עומדות בתקן (אותו קו מקווקו אשר מגיע בד"כ עם בדיקות הדם ואנו מתפללים ליושב במרומים שינחית אותנו באיזשהו מקום טוב באמצע שלו וחס וחלילה לא מאחורי הסוגריים) או אז נפעל ישירות להעלאת רמות הברזל, בין אם ע"י לקיחה של ברזל או הגברת צריכת מאכלים עתירי ברזל ובכך נעלה את רמת הברזל בדם אל אותו קו מקווקו ובא לציון גואל.

פשוט, הגיוני, לכאורה גם עובד. מהי אם כן המניעה מלפעול בשיטה זו הקרויה גם שיטת האפסנאי. "יעקב! צריכים להיות 10ארגזים של ברזל. יש רק 7? תזמין עוד 3!"

נתינת תוספים לגוף, תוספים שהגוף היה אמור לייצר בכוחות עצמו, דומה לעשיית שיעורי הבית במקום ילדכם שמתקשה בלימודים. אם עד עכשיו הוא התאמץ במלוא הכוח לעמוד בדרישות היום יום והצליח הצלחה חלקית בלבד, הרי שמעתה הוא צריך להתאמץ אף פחות וזאת מכיוון שאנו "עוזרים" לו.

אם עד עכשיו הגוף התאמץ לספוג/לשמור/לייצר את כמות הברזל התקינה, גם אם בהצלחה חלקית, הרי שהעלאת רמות הברזל בלקיחה ישירה תגרום לו להתאמץ עוד פחות.

בד"כ אנו נראה עליה בפרמטר אותו אנו רוצים להעלות, בהמשך תהיה התמתנות ולעתים אף ירידה שתחייב אותנו להגדיל את מינון התוספים כך שבסוף התהליך אנו עשויים להגיע למצב שבו הגוף תלוי לגמרי בתוספים אותם אנו צורכים.

ניתן לנסח זאת בקצרה בחוק שתקף גם בתחומים אחרים בחיים : תחליף יוצר ניוון.


בנוסף, חשוב להבין שבד"כ הגורם אותו אנו מגדירים כ"אשם" במצבנו אינו האשם האמיתי.

הרפואה הקונבנציונלית חיפשה מאז ומעולם את ה- prima causa morbid, גורם המחלה הראשוני, בתקווה לענות לשאלה: למה אנשים נהיים חולים ואיך ניתן לרפאם?

בעבר הרחוק חשבו שקללות האלים הם הגורם, לאחר מכן היפוקרטס טען שחוסר איזון בין ארבעת הנוזלים של הגוף (דם, ליחה, מרה שחורה ומרה צהובה) הוא הגורם וכיום יש הטוענים שחוסר/עודף בחלבון/מינרל/ויטמין מסוים הם הגורם למחלה ולפיכך שינוי בכמותו יביא לבריאות.

תפיסה זו, כפי שהנמן (מגלה ההומאופתיה) כותב בהקדמה לאורגנון, משוללת כל יסוד ומבלבלת בין מושגים. אם מחסור בברזל הוא גורם המחלה הוא לא יכול להיות גם המחלה עצמה, במילים אחרות, מהו הגורם למחסור בברזל? האם גופנו צורך פחות מידי ברזל? אולי ישנו חוסר ב- ferritin שאמון על ספיגת הברזל? ואם כן מהי הסיבה לחוסר זה? ידוע גם שחומציות מופחתת של הקיבה (achlorhydria) מהווה סיבה לחסר ברזל, מה גורם אם כך לחומציות מופחתת? ניוון של רירית המעי במחלת צליאק, החיידק הליקובקטר פילורי וגורמים אחרים יכולים גם הם לגרום לאי ספיגת ברזל. ובקיצור נשאל, מהם הגורמים לגורמים?

אין כאן כוונה לשאול שאלות קנטרניות אלא להראות כי ככל שהמדע מתקדם הוא מגלה, בעיקר במחלות הכרוניות, שאין גורם מחלה ראשוני חומרי בו ניתן לטפל ע"י תוספת/הפחתה כלשהיא ו"שלום על ישראל" ומאחורי כל סיבה מסתתרת סיבה אחרת (אגב, גם ה-DNAלא מהווה סוף פסוק בשרשרת, האפיגנטיקה נמצאת מעליו וגם עליה מתווספים גורמים אחרים).

כל טיפול של תוספים, אם כן, לא יורד לעומק הבעיה ולפיכך גם לא יכול להביא לפתרון.

לסיום, התייחסות לגישות ה"טבעיות" שאינן דוגלות בלקיחת תוספים מלאכותיים אלא בשינוי תזונתי כך שעל המחסור בברזל נפצה באכילה מרובה של מאכלים עתירי ברזל.

יש להבין שתרופה לא הופכת לכזאת מרגע שהיא נדחסת לכדור לבן ונמכרת בסופר-פארם בתוך אריזה מקרטון. תרופה הופכת להיות כזאת מהרגע שבו אנו נוטלים אותה על מנת להשפיע על מצב בריאותנו.

לעניננו, אם אני סובל מעצירות אין הבדל בין לקיחת משלשלים לבין אכילת מישמשים. שניהם יגרמו לאותה פעילות פריסטלטית במעיים. אם לקחתי ברזל ע"י צריכה מוגברת של צימוקים ופרי הדר או באבקה לבנה דחוסה בכדור קטן, ביצעתי למעשה את אותה פעולה. אין שום פסול כמובן באכילת מישמשים, צימוקים או כל מאכל אחר כל עוד אני רוצה לאכול אותו כשם שאין שום פסול בשתיית מים כל עוד אני צמא. הגבול בין מזון לתרופה נחצה ברגע שאני כופה על עצמי שינויים תזונתיים מטעמי "בריאות".

לסיכום, יש להבין כי אותו גורם אשר נמצא בבדיקות המעבדה בחוסר או בעודף, בד"כ אינו מהווה הגורם למחלה ממנה אנו סובלים וכי מניפולציה בכמותו לא תביא להחלמה ויכולה אף לפגוע בבריאותנו.


אודות הכותב:

ערן אינדיג, סטודנט שנה ב' במכון הישראלי להומאופתיה.

054-4252266

ineran@yahoo.com