תגמול נדחה - האם הכנסה בידי עובד - חלק ג' - שיטת מזומנים כשיטת דיווח של שכירים 

ההלכה המקובלת בפסיקה הינה כי עובד שכיר נישום על הכנסותיו על בסיס מזומן. לעניין זה נקבע על ידי בית המשפט העליון בד"נ בר זאב (ד"נ 9/85, פד"י מ(4) 351), כי "כלל ידוע בדיני מס הכנסה הוא, כי שכיר נישום לפי שיטת המזומנים. בשיטה זו נקבע תאריך ההכנסות או ההוצאות להיות התאריך בו התקבל או הוצא הכסף במזומנים. זאת כמובן, להבדיל מן השיטה המסחרית שבה נקבע תאריך ההכנסה או ההוצאה לפי היום, שבו נוצרו הזכות לקבל הכנסה או החיוב להוציא הוצאה." (שם, בעמ' 361 מול האותיות ג-ד).
ההלכה דלעיל אומצה מפורשות בפסיקת בית המשפט בענין יורשי המנוח טבר רג'א עודה ז"ל (ע"א 833/87, מיסים ד/6 ה69-),בדונו במועד הנכון להכרה בהכנסה מיגיעה אישית המגיעה לנכה.
יש לציין כי בעקבות ענין המנוח רג'א עודה (לעיל) פרסמו שלטונות המס את חוזר מ"ה 90/39 (משפטית) בו הם מאמצים את הלכת בית המשפט העליון, ובכלל זה - אף ככל שהדבר נוגע לשיטת הדיווח הנכונה לגבי שכיר וקובעים למשך כי "... מי שביצע את העבודה בעת שהיה מוכר כנכה לענין סעיף 9(5) לפקודה, אך קיבל את ההכנסה בפועל, במועד בו בוטלה הכרתו כנכה, ובמועד זה חויב לדווח על ההכנסה (בהיותו מדווח לפי בסיס מזומנים) לא נהנה מהפטור לפי הסעיף האמור."
לסיום יצוין כי לא יתכן כי רשויות המס תאמצנה את שיטת הדיווח על בסיס מזומן רק מקום בו היא פוגעת בנישום (ע"י שלילת הפטור) ועליהן לקבל גישה זהה גם מקום בו היא מטיבה עם הנישום (דוחה את מועד ההכרה בהכנסה בידיו).