איך לנצח את הזאב הגדול הרע? איך להתמודד עם פחדים של ילדים
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

איך לנצח את הזאב הגדול הרע? איך להתמודד עם פחדים של ילדים 

מילים במאמר: 1046   [ נצפה 2545 פעמים ]

 
 
ילדים רבים נחשפים כיום לאירועים טראומטיים. החשיפה אינה חייבת להיות ישירה: במקרים רבים גם צפייה בדיווח טלוויזיוני מזירת פיגוע עלולה להיות חוויה רגשית קשה עבורם. ההלם והחרדה שהם מנת חלקם של המבוגרים, מועצמים על ידי תחושת חוסר האונים של הילד - הוא חש פגוע ומאוים בעולם שלעתים הוא אינו מבין אותו.
ההשלכות של חשיפה שכזו עלולות לכלול תגובות פחד, התנהגות אלימה, חלומות רעים ואף הרטבה במיטה, אצל ילדים שכבר נגמלו מכך. האופן שבו ילד מגיב לאירוע טראומטי תלוי במספר משתנים: גילו, אישיותו, חומרת וקרבת האירוע הטראומטי ורמת התמיכה אותה הוא מקבל ממשפחתו ומחברים.
ההורים מהווים את המקור החשוב ביותר להתמודדות ילדים בעתות טראומה. למעשה, חשוב לציין כי רוב הילדים ישתקמו ממשבר ללא עזרה מקצועית, בסיועם של הקרובים אליהם. בשל כך, חשוב כי ההורים יהיו קשובים לסימני מצוקה אותם משדר הילד ויהיו שם בשבילו על מנת לתמוך בו.
על מציאות והנחות שגויות: מה ילדכם באמת יודע

    • 
    "הוא לא יבין את המצב, אם נסביר לו" 
    • 
    "הוא לא מספיק גדול כדי להתמודד עם זה רגשית" 
    • 
    "הילדות היא הזמן ליהנות ולשחק, חבל לקלקל לו - יהיה לו מספיק זמן לדאגות ולהילחץ כשיגדל"

אלו הם רק אחדים מהמשפטים המושמעים על ידי הורים רבים, כאשר הם מתלבטים האם לשתף את ילדיהם במחשבותיהם, ולחשוף אותם למצב. במידה מסוימת, טענות אלו נכונות. הילדות היא אכן זמן בו הילד צריך להיות נטול דאגות קיומיות ולהתרכז ברכישת מיומנויות שישרתו אותו בעתיד כמבוגר. אולם, למרבה הצער, לא ניתן למנוע את חשיפתו של הילד לאירועים הקשים.
ילדים מודעים הרבה יותר משאנו ערים לכך למתרחש סביבם. הם שומעים קטעי מידע מחבריהם לגן ולכיתה, קולטים דיווחים מאמצעי התקשורת, אפילו אם אנו מנסים לסנן זאת, וסופגים את האווירה השוררת בבית. הבעיה במצב כזה היא שלעתים הילדים מקבלים אינפורמציה לא מהימנה או אף מוגזמת, המעוררת בהם פחדים רבים אף יותר. מסיבה זו, הסיכון שבאינפורמציה שגויה, המועברת אליהם מחברים בני גילם, גדול יותר מהסיכון שבחשיפה מבוקרת ואחראית לעובדות על ידי ההורה.
הכרת הצרכים הייחודיים של ילדכם
צרכיהם של ילדים במצבי חירום מתמשכים, מתחלקים לשני סוגים: שכליים ורגשיים.
מבחינה שכלית, ילדים זקוקים למידע מהימן, שיינתן להם על ידי דמות סמכותית. מידע זה יאפשר להם "לעשות סדר" בבליל הרשמים אותו הם קולטים. צורך חשוב נוסף של ילדים, הוא הבהרה של מלים ומושגים הנמצאים בשימוש נרחב, כגון "מחבל מתאבד", "פיגוע" ו"קו התפר". במקרים רבים, ילדים שומעים ומשתמשים במושגים מבלי להבין את משמעותם. הבהרת פשר המושג, ברמה המתאימה להם, תסייע להסרת האיום הלא מובן של המושג.
מבחינה רגשית, ילדים זקוקים לתחושת בטחון ולידיעה כי הוריהם מגינים עליהם. אחת הדרכים להבטיח זאת היא על ידי שגרה ויציבות, המכניסות מימד של קביעות והמשכיות בחיי הילד. צורך נוסף של הילד הוא בהבעה של רגשות חזקים המעיקים עליו, ובידיעה כי הוריו יהיו שם בשבילו על מנת להכיל רגשות אלו.
הבעייתיות מתעוררת כאשר קיים ניגוד בין צרכיו השכליים לצרכיו הרגשיים של הילד. כלומר - כאשר צרכיו בהבנה ובהבהרת המצב עומדים בסתירה לצורך שלו בביטחון ובהרגשת "הכל כרגיל". במקרה כזה יש צורך בהפעלת שיקול דעת מצד ההורה. בהמשך, ננסה לתת מספר קווים מנחים להתמודדות עם מצבים כאלו.
ילדים ופחדים
פחדים הם חלק בלתי נפרד מחוויית הילדות. הדבר נובע, בחלקו, מהמצב בו נמצא הילד כילד: עולה חדש בעולם של מבוגרים, אותו הוא אינו מבין עדיין. הוא נאלץ לעמוד מול אירועים שהוא אינו עומד על טיבם ואינו יודע כיצד להתמודד עמם. מסיבה זו, לכל גיל קיימים פחדים המאפיינים אותו, המתאימים למצבו ההתפתחותי של הילד ולאתגרים מולם הוא נדרש להתייצב. פחדים שונים, אפילו אם הם נראים להורה כמגוחכים או כחסרי יסוד, הינם רציניים ביותר עבור הילד. מסיבה זו, יש להתייחס אליהם ברצינות, על מנת שהילד לא ירגיש גם זלזול מצד ההורים או אשם, בנוסף לחרדה.
במקרים רבים, הילד עצמו חש בושה וחוסר אונים בשל פחדיו, וחשוב להיות רגישים לנושא זה ולהסביר לו כי הפחדים הינם טבעיים לחלוטין. תגובותיהם של ההורים אינן משפיעות רק על ההתמודדות עם הפחד אלא גם על היווצרות הפחד עצמו. בייחוד בגילאים הצעירים, ילדים תלויים בהוריהם על מנת לפרש אירועים שונים ולהגדיר את רגשותיהם. מסיבה זו, תגובתו של ההורה עלולה אף ליצור פחדים, ולכן יש לשים לב לאופי התגובה ולהסברים המתלווים אליה.
* היו מודעים לתגובותיכם שלכם לאירוע. ילדים מסיקים כיצד להגיב למצב על ידי צפייה במבוגרים המשמעותיים בסביבתם (כגון הורים, גננות או מורים). לכן נסו, עד כמה שאפשר, להפגין התנהגות רגועה ומרגיעה. על מנת לעשות זאת, שתפו חברים או בני משפחה מבוגרים אחרים ברגשות ובמחשבות שלכם בטרם תדברו עם ילדכם.
* הקדישו תשומת לב יתרה לילדכם, בייחוד במצבים קשים, תשומת לב והקשבה מצדכם מספקות לילד הזדמנות להביע את חוויותיו ולחוש בטחון וקרבה. במידה והילד רוצה לשוחח על רגשותיו, אל תמנעו מכך ועודדו אותו לספר מה הוא חש. גלו הבנה והזדהות, והסבירו לו כי רגשות כמו פחד, כעס ואשם הם תגובות נורמאליות לאירוע "לא נורמאלי" שכזה.
* היו רגישים לרמת הבנתו של הילד. התאימו את המידע אותו אתם מספקים לגילו ולרמתו של ילדכם. עודף מידע עלול לבלבל ילדים צעירים, ולגרום לפחד ולחוסר בטחון. חשוב לעודד שיחה, אבל במידה והילד אינו רוצה בכך, אל תתעקשו לקיימה. בכל מקרה, חשוב לא להעלות השערות לא מבוססות או לספק מידע לא נכון לגבי מה שקרה.
* הגבילו את חשיפתו של הילד לאמצעי התקשורת.
*
הימנעו מחשיפת יתר של הילד לשידורים גראפיים וחיים ממקום האירוע. הדבר חשוב במיוחד בגילאי הגן ובית הספר היסודי. השתמשו באמצעים אחרים, כגון קלטות וידאו או משחקים כדי להעסיק אותו בזמן זה.
* נסו לשמור על שגרה נורמאלית וספקו להם דברי הרגעה ריאליסטיים לגבי ביטחונם - הקנו להם כלים וידע כיצד ניתן להימנע ממצבים טראומטיים - הדבר יחזק בהם את תחושת השליטה והביטחון. דברי הרגעה בדבר ביטחונם הם המידע הטוב ביותר שניתן לספק לילדים צעירים, אשר לעתים חשים מבולבלים מאינפורמציה לגבי האירוע. * היו קשובים להתנהגויות המעידות על מצוקה. שימו לב לדפוסי משחק אשר משחזרים את הטראומה שוב ושוב ולתלונות על "חלומות רעים". התנהגויות אלו הינן נורמאליות לאחר אירוע טראומטי, ומהוות את דרכו של הילד להתמודד עם הטראומה. עם זאת, במידה ואין שינוי באינטנסיביות ובתדירות של ההתנהגויות הללו לאחר מספר חודשים, רצוי לפנות לייעוץ מקצועי.
* היו קשובים גם למתבגר המראה סימני מצוקה. בקרב מתבגרים יש להקפיד ולשים לב לדיבור או מחשבות על התאבדות, שימוש בסמים, הפרעות אכילה ושינה והפגנות כעס חריגות. יש להתייחס לסימנים אלו באופן מיידי, ואין לצפות שיעברו מעצמם ללא טיפול מקצועי.
* שימו לב למצבכם הרגשי. בתור המשענת עליה נסמך הילד, עליכם לשמור על עצמכם. שמרו על קשר עם משפחה וחברים, ופנו לאנשי מקצוע במידה ויש צורך בכך. נסו להקפיד על תזונה נכונה ושינה מספקת ושלבו פעילות גופנית ופעילויות מהנות אחרות בסדר יומכם. ושוב - אל תהססו לפנות לעזרה נפשית מקצועית במידה ונראה לכם כי אתם או ילדכם זקוקים לכך.
המרכז הישראלי לטיפול בפסיכורטאומה
http://www.traumaweb.org
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב