תגמול נדחה - האם הכנסה בידי עובד חלק ד' - מהות שיטת מזומנים 

כפי שמפורט ברשימתנו הקודמת ההלכה המקובלת בפסיקה הינה כי עובד שכיר נישום על הכנסותיו על בסיס מזומן. ברשימתנו הנ"ל נעמוד על מהות שיטת הדיווח על בסיס מזומן.
הכלל העומד בבסיס שיטת הדיווח על בסיס מזומן הוא, כי על הנישום המדווח על הכנסתו בשיטה זו חלה חבות במס בעת קבלתה לידיו בפועל. לעניין זה מציין המלומד רפאל בספרו (לעיל) כי "... נישום המנהל את רישומיו על בסיס שיטת המזומנים, רושם כהכנסה רק אותן זכויות אשר מקובל לראותן ממש כשוות-ערך לכסף, כגון שיקים ושטרי חוב הניתנים להסבה או לפירעון לאלתר. לדוגמא, אצל נישום כזה רואים את השיק כמזומנים כל עוד תאריך פירעונו ביום קבלתו. לעומת זאת, שטר חוב בלתי סחיר, או שיק שתאריך פרעונו מעותד, אינו בבחינת מזומנים, וכל עוד לא נפרע - אין מקום לרשום אותו כהכנסה." (שם, בעמ' 582)
דברים אלה קנו שביתה אף בפסיקה; כך, קובע השופט אשר בעניין שליו יצחק הנדסה ומפעלים בע"מ (עמ"ה 70/917, פד"א ד 103) לעניינה של חברה פרטית בע"מ שניהלה את ספריה על בסיס מזומנים כי "כלל ידוע הוא שבהנהלת חשבונות לפי שיטת מזומנים - רק מה שנתקבל למעשה נחשב כהכנסה, ורק מה שהוצא למעשה נחשב כהוצאה." (ההדגשה שלנו) (שם, בעמ' 104).
לאור האמור לעיל, שיטת רישום ההכנסה על בסיס מזומנים מחייבת את רישום ההכנסה ומכירה בה רק עם קבלת התקבול בפועל על ידי הנישום; כ"הכנסה" לענין זה יחשבו כספים כמו גם כל אותן זכויות שמקובל לראותן כשוות ערך לכסף, ובפרט שיקים ושטרי חוב הניתנים להסבה או לפירעון לאלתר. מכאן, שנישום הרושם הכנסותיו לפי שיטת המזומנים אינו חייב ברישום הכנסתו לצרכי מס אלא במועד בו קיבל אותה לידיו בפועל כך שהוא חופשי לעשות בה כרצונו.
לאור האמור לעיל גם אין לדעתנו לראות בתשלום ע"י המעביד במסגרת קיום התחייבותו כלפי העובד כהכנסה בידי העובד כל עוד העובד אינו רשאי להמירו למזומן.