ספר שיח שרפי קודש - פרשת קדושים: ואהבת לרעך כמוך. בשם הה"ק הרר"י מווארקי זצללה"ה, נכנס יין יצא סוד הסוד אצל ישראל ואהבת לרעך כמוך, אהבה וריעות, והסוד אצל העכו"ם הוא רציחה, ועל חרבך תחי' לכן אם בני ישראל יושבים יחד לשתות ונכנס יין יצא הסוד אהבה, אהבת השי"ת ואהבת חבירים, והעכו"ם אם יתחילו לשתות נראה מהם מחלוקת ורציחה והבן: כבר סמכו אמרה זאת לכתוב בשיר השירים: 'הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה' והדברים נפלאים.
מה שיש לעיין כאן הוא שלכאורה אין זה סוד. מקרא מלא דיבר הכתוב ועוד בהקהל ש'ואהבת לרעך כמוך'. 'ודגלו עלי אהבה' משמע שאהבה היא דגלם ודגל מורם כנס גלוי הוא. מאידך 'ודגלו' גימטריא מ"ט, שהוא מספר מורה על סוד נסתר לשון 'מטמונים', ויש להאריך.
ויש לומר לעניות דעתי, כי באמת דבר גדול דיבר כאן. אפילו רבים ושלמים אשר הקדישו את כל ימי חייהם לעסוק בתורה הקדושה ואכן הגיעו העפילו והשיגו מדרגות רמות ונשגבות, בידיעתה הבנתה שמירתה ועשייתה וגם זכו להופעת רוח הקודש בבית מדרשם, לא בהכרח עמדו תמיד על סוד הסודות של היהודי ותורתו. היינו צריכים את גדולי חכמי התורה שבעל פה ממש, כגון הלל הזקן ורבי עקיבא שיגלו אותו וגם אחרי חשיפת תגליתם, יחידי סגולה הם הקולטים את עומק משמעותם ועדיין נשאר בגדר סוד: שבת לא, א: שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור. ע"כ. בפשטות נראה שאפילו שמאי הזקן והקפדן לשם שמים, שהיה אחד ממוסרי התורה ומעתיקי השמועה, לא ידע סוד זה. דוגמה לדבר מצינו לגבי סודות התורה, אשר רבים מגדולי ישראל, כרב סעדיה גאון ובית מדרשו, הכולל את החסיד בעל תורת חובות הלבבות, אבן עזרא, רמב"ם ובנו ועוד, לא הכירו אותם.
עניין הסוד שבדבר הוא גם בגלל כיסוייו הרבים. מאמר כמו 'ותלמוד תורה כנגד כולן' או 'תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה', משמש מצע שלם לרואים בתלמוד את הדגל היהודי ומטרתו.
ברכות ה משנה א: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכונו את לבם למקום וכו'. תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ה: אמר ר' יהושע בן לוי זה שהוא עומד ומתפלל צריך לישב שתי ישיבות אחת עד שלא יתפלל ואחת משיתפלל עד שלא יתפלל אשרי יושבי ביתך ואחת משיתפלל אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שעה ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן אימתי עוסקין בתורה אימתי עוסקין במלאכתן אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר על ידי שהיו חסידים הית' ברכה ניתנת בתורתן וברכה נתנת במלאכתן. בבלי ברכות לב, ב: חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת. מנא הני מילי? אמר רבי יהושע בן לוי: אמר קרא אשרי יושבי ביתך. ואמר רבי יהושע בן לוי: המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפלתו שנאמר אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. תניא נמי הכי: המתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפלתו, ושעה אחת אחר תפלתו. קודם תפלתו מנין - שנאמר אשרי יושבי ביתך. לאחר תפלתו מנין - דכתיב אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. תנו רבנן: חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת. וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה, תורתן היאך משתמרת, ומלאכתן היאך נעשית? אלא מתוך שחסידים הם - תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת.
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק א: דאמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. וכן בבבלי.
ברכות לב, ב: אמר רבי אלעזר: גדולה תפלה יותר ממעשים טובים. שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו, אף על פי כן לא נענה אלא בתפלה, שנאמר: אל תוסף דבר אלי, וסמיך ליה, עלה ראש הפסגה. רש"י: עלה ראש הפסגה - בדבר תפלה זו נתרציתי להראותך אותה. ע"כ. לפי זה תפילה עדיפה על גמילות חסדים.
אם כן הסדר הוא 'תורה עבודה וגמילות חסדים' דווקא. אי אפשר בשום אופן לדחות מסורות הללו, המהווים חלק בלתי נפרד מתורה שבעל פה והשקפה יהודית מקורית. החוכמה היא להבין שאין בהן כל סתירה לדגל של אהבה. אהבה יהודית עוברת דרך תורה ותפילה, במידה מרובה לאין ערוך יותר, מאשר על ידי מעשים טובים בעלמא.
ספר גבורות השם - פרק טו: ואחר כך הוסיפו לשעבדם בבניהם והוא יותר גדול מכל, כי בניהם הוא שנקרא כחם ואונם יותר עליון ויותר פנימי במה ששלטו בעצמם. ודבר זה הוא ענין נפלא מאוד, כי גרעוני הפרי והוא זרע הפרי הוא תוך הפרי הרי הוא יותר פנימי מן הפרי בעצמו, וזהו בעצמו ענין הבנים שהם יותר פנימים מן האדם עצמו. ע"כ. ועיין ספר שם משמואל בכמה מקומות. בנים מגלים פנימיות האב ובני בנים מגלים פנימיות שבפנימיות הסב. יסוד זה נמצא בדברי חז"ל:
בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה סג: עטרת זקנים בני בנים וגו' האבות עטרה לבנים והבנים עטרה לאבות, האבות עטרה לבנים דכת' ותפארת בנים אבותם, הבנים עטרה לאבות דכתיב עטרת זקנים בני בנים, ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק אברהם לא נוצל מכבשן האש אלא בזכות יעקב אבינו, משל לאחד שהיה לו דין לפני שלטון ויצא דינו מלפני השלטון לישרף וצפה אותו השילטון באיסטרולוגיאה שלו שהוא עתיד להוליד בת והיא נישאת למלך, אמר כדיי הוא להינצל בזכות בתו, כן אמר הקב"ה כדיי הוא אברהם להנצל בזכותו שליעקב הה"ד לכן כה אמר י"י אל בית יעקב אשר פדה את אברהם יעקב פדה את אברהם, ד"א עטרת זקנים בני בנים וגו' ואלה תולדות יצחק בן אברהם וגו'.
ויקרא רבה (מרגליות) פרשה לו: ר' ברכיה ור' לוי בש' ר' שמואל בר נחמן אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכותו שליעקב, משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה נידון לפני השלטון ויצא דינו מלפני השלטון לישרף, צפה אותו השלטון באיסטרולוגייא שלו וראה שהוא עתיד להוליד בת והיא עתידה להינשא למלך, אמ' כדיי הוא להינצל בזכות בתו שהוא עתיד להוליד והיא נישאת למלך. כך אברהם יצא דינו מלפני נמרד להישרף וצפה הקב"ה שיעקב עתיד לצאת ממנו. אמר כדיי הוא להינצל בזכותו שליעקב, הה"ד לכן כה אמר י"י אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. ורבנן אמ' אברהם עצמו לא נברא אלא בזכותו שליעקב, הה"ד כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך י"י לעשות צדקה ומשפט, ואין צדקה ומשפט אלא ביעקב, דכת' משפט וצדקה ביעקב את עשית.
מדרש תנחומא (בובר) פרשת תולדות סימן א: ואלה תולדות יצחק בן אברהם. זש"ה עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם, מי גרם לאברהם שנתגדל, יעקב, שנאמר כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, ולמה שאם זכה אדם שיהא בן תורה הוא ובנו ובן בנו, שוב אינה פוסקת ממנו עולמית, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת, מה יום מתן תורה אינו בטל, כך הלמד תורה לבנו ובן בנו שוב אינה פוסקת ממנו, וכך כשראה הקב"ה לאברהם שהיה עוסק בתורה, מנין שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו', וכתיב כי ידעתיו, ועמד יעקב ולא זז מן התורה, שנאמר ויעקב איש תם יושב אוהלים. מה התנה הקב"ה עמהם, לא ימוש ספר התורה וגו'.
מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות קמא: זש"ה עטרת זקנים בני בנים וגו', הצדיקים מתעטרים בבניהם, ותפארת בנים אבותם, ובניהם מתעטרים באבותם. כיצד, אברהם נתעטר בזכות יעקב, כשהשליך אותו נמרוד לכבשן האש, ירד הב"ה להצילו, אמרו לפניו מלאכי השרת: רשל"ע, לזה אתה מציל שעתידין רשעים לצאת ממנו. א"ל: בשביל יעקב בן בנו שעתיד לצאת ממנו אני מצילו, מנין, א"ר ברכיה שכן כתיב לכן כה אמר י"י אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, שפדאו מן הכבשן, הרי שנתעטרו האבות בשביל הבנים וכו'.
אגדת בראשית (בובר) פרק סה [ד] ד"א למה תאמר יעקב. א"ר שמואל בר נחמן אמר לו הקב"ה את קורא תגר, אברהם היה לו לקרות תגר, שבשעה שנפל לכבשן האש, אמרתי לו אילמלי יעקב שהיה עתיד לעמוד ממך, לא היית יוצא מכאן, אלא בשביל יעקב אתה יוצא, שנאמר לכן כה וגו' אשר פדה את אברהם, מהיכן פדאו, מכבשן האש, והיה לו לאברהם לקרות תגר, לומר לא היה לי מעשים לפניך, שאצא בזכותי, אלא בזכות אחר, ואברהם לא קרא תגר, ואת קורא תגר, למה תאמר יעקב.
אליהו זוטא (איש שלום) פרשה יב: הוי אומר, עם הארץ שהיקרא והישנה את בנו תורה, בנו מצילו מדינה של גיהינם, שנאמר לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו, באבי אביו.
מעמדו של יעקב כבחור שבאבות ומעלתו המיוחדת מבואר נמי בשאר מקומות, כגון שבת קי"ח ב', פסחים פ"ח א' ועוד. תנחומא הנ"ל מפורשת אף בבבא מציעא פה, א: אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: כל שהוא תלמיד חכם, ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם, - שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם, שנאמר ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. מאי אמר ה' - אמר הקדוש ברוך הוא: אני ערב לך בדבר זה. מאי מעתה ועד עולם - אמר רבי ירמיה: מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה. רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא, ואקריוהו לא ימושו מפיך, יתיב ארבעים תעניתא אחריני ואקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך. יתיב מאה תעניתא אחריני אתא ואיקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר: מכאן ואילך לא צריכנא, תורה מחזרת על אכסניא שלה. רש"י: מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם - הקדוש ברוך הוא אמר כך: אני ערב מעתה שלא ימוש עד עולם. ארבעין תעניתא - שלא תפסוק תורה מזרעו.
כתובות סב, ב: קרי עליה רמי בר חמא: החוט המשולש לא במהרה ינתק - זה ר' אושעיא בנו של רבי חמא בר ביסא. וכן בבבא בתרא: רשב"ם: אזול שיילוה לרבי ביסא - אביו של ר' חמא וזקנו של רבי אושעיא. לא במהרה ינתק - כדדרשינן נמי מפי זרעך ומפי זרע זרעך וגו' מדור שלישי ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה. זה ר' אושעיא - שאמר כזקנו. ע"כ.
מדרש תהלים (בובר) מזמור נט: דבר אחר טובים השנים. טוב צדיק בן צדיק מצדיק בן רשע, אינו דומה זכות צדיק אחד, לזכות שנים, אשר יש להם שכר, שאם יבא פורעניות על בני המשפחה זכות שניהם עומדות ומצילות אותם, ואם היו שלשה, צדיק בן צדיק [בן צדיק], אין פוסקת מהן לעולם, שנאמר והחוט המשולש. אמרו לפני ר' זעירא והלא פלוני צדיק בן צדיק [בן צדיק] ודור רביעי רשעים, אמר להם לא אמר שלמה לא ינתק, אלא לא במהרה ינתק, ואפילו פוסקת חוזרת, כמו שנאמר לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם, כיון שהוא תלמיד חכם ובנו ובן בנו, שוב אין התורה פוסקת מהם לעולם, שנאמר מעתה ועד עולם, ומהו אמר ה', אמר הקב"ה אני ערב בדבר הזה.
ספרי דברים פיסקא שיב: יעקב חבל נחלתו וכו', דבר אחר מה חבל זה משולש כך היה יעקב שלישי לאבות וקבל שכר כולם כשנולד אברהם מהו אומר ואח לצרה יולד וכשנולד יצחק מהו אומר טובים השנים מן האחד וכשנולד יעקב מהו אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק.
קידושין ל, א: אמר ריב"ל: כל המלמד את בן בנו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, שנאמר: והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה: יום אשר עמדת לפני ה' א-להיך בחורב כו'. ע"כ. אך מסתבר שתיבת 'בן' מיותרת וצריך לומר 'כל המלמד את בנו תורה', כמו שהוא בשאר דוכתי.
הכלל העולה מכל זה הוא שבדור השלישי מגיע סוד רעיונו של הדור הראשון לידי הגילוי הגמור והפועל השלם. דבר זה נכון גם לגבי רב תלמיד ותלמיד של תלמיד, על דרך שתיקנו בקדיש דרבנן וביקום פורקן: על ישראל ועל רבנן. ועל תלמידיהון ועל כל תלמידי תלמידיהון. ועל כל מאן דעסקין באוריתא. די באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר. למרנן ורבנן חבורתא קדישתא די בארעא דישראל ודי בבבל לרישי כלה ולרישי גלותא ולרישי מתיבתא ולדיני די בבא. לכל תלמידיהון ולכל תלמידי תלמידיהון ולכל מאן דעסקין באוריתא. אף בברכת התורה יש גורסים 'וצאצאי צאצאינו', ביחס לבני בנים הנ"ל. אם מחולל השיטה אחז בשתי הקצוות, בזה וגם מזה לא הניח את ידו, הנה הדור השני כבר יבליט וידגיש את עיקר משנת רבו ושיהיה אחריו, יזניח ויעזוב לגמרי את כל מה שזולתו. 'והסוד אצל העכו"ם הוא רציחה, ועל חרבך תחיה'. ברכה או קללה זו נאמרה לעשו וסוד עשו יצא אל הפועל הגמור בעמלק בן בנו ימח שמו וזכרו. גם 'הסוד אצל ישראל ואהבת לרעך כמוך, אהבה וריעות' מתחיל ב'אברהם אוהבי', 'חסד לאברהם' ומתבטא אצל יעקב ובניו שנקרא שמו ישראל וישורון, על ידי היחסים המיוחדים שבינם לבין עצמם.
אם ניכרים כיום סימנים של ניכור, אדישות, אפאתיות, זרות ואכזריות בין אדם לחבירו, ובמקום זה ידקדקו טובא במצוות אחרות, תוך שוויון נפש לסביבה, אין זה אלא משום שמראש לא עמדו על סוד היהודי 'ודגלו עלי אהבה' ו'סוף מעשה מחשבה תחילה'.
בהערותיו של הגר"א לזהר ג' קכ"ז ב' הוא כותב: ולהבין הענין כי על ג' דברים העולם עומד, על התורה כו' והן ג' קווין חסד דין ורחמים וכו' ובחורבן נתבטלה העבודה, וכן התורה כמ"ש כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול כו' ולא נשאר רק גמ"ח והוא העמוד האחד שאין העולם חסר ממנו כמ"ש עולם חסד יבנה. ספר התניא - אגרת הקודש - פרק ט: ע"כ אהוביי אחיי שימו נא לבבכם לאלה הדברים הנאמרים בקצרה מאד (ואי"ה פא"פ אדבר בם בארוכה) איך היות כל עיקר עבודת ה' בעתים הללו בעקבות משיחא היא עבודת הצדקה כמ"ש רז"ל אין ישראל נגאלין אלא בצדקה ולא ארז"ל ת"ת שקול כנגד גמ"ח אלא בימיהם שת"ת היה עיקר העבודה אצלם וע"כ היו חכמים גדולים תנאים ואמוראים. משא"כ בעקבות משיחא שנפלה סוכת דוד עד בחי' רגלים ועקביים שהיא בחי' עשיה אין דרך לדבקה בה באמת ולהפכא חשוכא לנהורא דילה [נ"א דיליה] כ"א בבחי' עשיה ג"כ שהיא מעשה הצדקה כידוע למשכילים שבחי' עשיה באלקות היא בחי' השפעת והמשכת החיות למטה מטה למאן דלית ליה מגרמיה כלום וכל הזובח את יצרו בזה ופותח ידו השי"ת השוכן עלינו בבחי' עשיה בעקבות משיחא ולבבו אתכפיא ס"א ומהפך חשוכא לאור ויזכה לראות עין בעין בשוב ה' ציון כו': ועיין ספר אוצרות הגר"א שער י' והגיונות הגר"י פרשת ויגש בשם המפרשים ויש להאריך.
