מהי רוחניות? 

רוחניות זה עוד אחד מהמונחים ה"טעונים" האלה.
כמו אלוהים, אמת, צדק ועוד רבות וטובות גם המילה רוחניות סובלת ממטען עודף של פרשנויות קיצוניות שבסוף עושות שם רע למילה עצמה – שבכלל אין לה משמעות אינהרנטית! היום יש אנשים (ואני ביניהם) ששונאים להשתמש במילה הזאת נטו כי מי שמשתמש בה מיד נתפס בצורה סטיגמטית – בגלל מילה! עוד לפני שבכלל מבינים מה המשמעות שאני נותן לה.

אז המאמר הזה הוא יישור קו לגבי רוחניות. כדי שתבינו למה אני מתכוון אם וכאשר אני אחליט להשתמש במילה הזו.
חשבתי עם עצמי איך אני מגדיר את המונח הזה והגעתי ל2 הגדרות בסוף ששזורות אחת בשניה:
1. רוחניות היא כל אקט של התבוננות המיינד גם בעצמו במקום רק בסביבה שלו. כפי שמתרגלים במדיטציה. 
2. רוחניות מתרחשת כשהמיינד מפסיק לקוות שיהיה לו "יום טוב" והוא מתחיל ליצור לעצמו ימים טובים כל הזמן. זה תהליך מתמשך שבו המיינד מבין יותר ויותר לעומק שהוא יוצר את איך שהוא מרגיש ולא הנסיבות שלו.

"למה 2 הגדרות?! כל הרוחניקים האלה אותו דבר רק מחפשים להיות מיוחדים כל הזמן.."
ההגדרה הראשונה היא לא מספקת בפני עצמה כי יש עדיין סיכוי שהמיינד שמתבונן בעצמו יתבלבל ויסיק את המסקנות הלא נכונות לגבי עצמו, למעשה זה אפילו מה שיותר סביר שיקרה. ההגדרה השניה מוודאת שאותו מיינד מגיע למסקנות הנכונות. גם אם המיינד מגיע למסקנות הלא נכונות מהתבוננות עצמית, זה עדיין חלק מתוך תהליך הלמידה שלו את עצמו. רוחניות זה בגדול תהליך מתסכל של ניסוי וטעייה אבל זה גם תהליך שמשתפר עם הזמן!

רוב בני האדם מתחילים בתור מיינד לא מודע לעצמו במיוחד שמייחל ל"ימים טובים" שבהם סוף סוף יוכל להרגיש טוב כי כולם יחייכו אליו, הוא יקבל את הקידום שהוא רצה ויהיה לו אוכל טעים על השולחן. אם אחד מהגורמים שהמיינד בוחר לעצמו חסר אז הבאסה תוקפת. מספיק שאחד מהם לא שם והוא מיד יתמלא בפחד מפני האפשרות שהוא לא יתממש מרוב תלות בו. ככה מתנהל מיינד לא מיומן שעוד לא יודע שהוא יוצר לעצמו את איך שהוא תופס ומבין את החיים סביבו. זו חרא של דרך לחיות. ככה רובינו בוחרים לחיות מחוסר ברירה ומודעות, וזה בסדר! אף אחד לא לימד אותנו אחרת.

כשאתה מתחיל לחקור איך התפיסה שלך עובדת אתה מפתח אינטיליגנציה חדשה שלא הייתה שם קודם, אתה מגלה שיש לך הרבה יותר חופש להחליט איך לתפוס דברים ואיך להגיב אל החיים שלך. כשאתה מגלה את החופש הזה בעצמך ולוקח עליו אחריות אז אתה אוטומטית בוחר להיות מאושר בכל רגע בחיים שלך, אין שום סיבה שתבחר בדרך אחרת. אני מבין למה בן אדם יכול לסבול אם אין לו מושג מה לעשות לגבי זה אבל למה לך לסבול אם אתה יכול לבחור שלא? אם אתה יודע שאתה יכול להפסיק את זה? אם אתה הולך ברחוב ויודע שמולך ניצב בור פתוח למה שתמשיך ללכת לקראתו כשאתה יודע שתיפול ותשבור את הרגל? אתה אוטומטית תבחר לעשות לעצמך טוב. 

אז כולנו מתחילים מאותו מקום של בורות, קורבנות, תחושת חוסר שליטה וחוסר מודעות. הבחירה לצאת מהגיהנום הזה היא הרוחניות עצמה.