האנושות מתעסקת בניבוי עתידות ואפילו מאמינה בניסים. וזה בדור הנאור והמתורבת שלנו?! לאחר המאה העשרים אנחנו פתאום מתחילים להאמין במיסטיקה. בכל שנה, ולפעמים כמה פעמים בשנה צצים אצלנו כל מיני תאריכים של סוף העולם ושל שאר האירועים האפוקליפטיים.
בנוסף לכך, אנחנו מוצאים את עצמנו במשברים אקולוגים כמו: צונאמי, סופות, התפרצויות הרי געש, שריפות, הצפות, מגפות, מלחמות וכולי. בהדרגה הכל מתחיל לצאת מאותו האיזון השברירי שבו שרינו, וזאת מפני שאנחנו עוברים את נקודת השבירה.
את נקודת השבירה הזאת אנחנו כבר עברנו פעם בקנה מידה סוציאלי קטן בבבל העתיקה. שם הייתה מרוכזת כל האנושות, וכבר אז היא גילתה, מה מייצגת חברה קטנה סגורה.
והנה גם היום, למרות שאנחנו מונים שבעה מיליארד אנחנו מהווים חברה סגורה, ופתאום כולנו יחד גילינו את עצמנו כתלויים זה בזה.
ומאידך אנחנו כמו בני זוג לפני גירושין, שונאים זה את זה למרות שעדיין חיים יחד בדירה אחת, אנחנו צריכים להיפרד כל אחד לדרכו, אנחנו לא יכולים להימצא ביחד, אך קשרים משותפים מחזיקים אותנו יחד. "דירה משותפת" כזאת אנחנו מגלים היום על פני כדור הארץ שלנו.
פעם נק' השבירה התגלתה על פני שטח קטן, במסופוטמיה לפני 3700 שנה. ואז לראשונה אנשים החלו לחפש מה לעשות, "מצד אחד, אנחנו נמצאים כולנו במקום אחד בתלות הדדית מלאה וטוטלית, ומצד שני שונאים זה את זה ורוצים לברוח כמה שיותר רחוק זה מזה...". שני כוחות מנוגדים, שתי נטיות כבדות ביותר שיסעו את החברה.
ואז למעשה, הוצעו שתי שיטות:
שיטה אחת שהוצעה ע"י אברהם, זה שיפור הטבע שלנו, שצריך להתחיל להתעלות מעל מה שמפריד, מבדיל, דוחה אותנו זה מזה, שאם נעשה זאת נרוויח, נהפוך לשלם אחד בעזרה ההדדית שלנו. שיהיה לנו כוח עצום, ואנחנו באמת נבנה "מגדל עד לשמיים", מגדל של שיתוף ואיחוד עם הטבע.
שבזה אנחנו נהפוך להיות שווים לטבע, כי הרי בטבע הכל מקושר הדדית, כל הדרגות שלו, דומם, צומח וחי, תמיד פועלים בהרמוניה הדדית, ורק האדם מרגיש את עצמו מעל לטבע, בכך שמניח, שיכול לעשות כל מה שרק יעלה על דעתו, אך אם הוא יתחיל להבין את חוקי הטבע ולחפש התאמה, קשר הרמוני איתו, אז הוא ירגיש את כל הנפח והעומק שלו, יתחיל להבין ולהכיר את המחשבה שלו, את המשמעות הפנימית, יתחיל להרגיש את השלימות הניצחית שבו,
שיטה שניה להתפזר, למרבה הצער, האנושות (קרוב לשלושה מיליון בני אדם שחיו בין הפרת והחידקל), בחרה בשיטה השנייה, והחליטה שטוב יותר יהיה "להתפזר", בדומה לבני זוג לאחר נישואין כושלים, שמחלקים את הדירה המשותפת ומנתקים כל מגע. והם התפזרו על פני כל כדור הארץ. אצל יוסף פלביוס מתואר לאן התפזרו האנשים האלה, לאילו מקומות, מהם נוצרו בהמשך כל העמים, האמונות והדתות,
מסוף המאה ה-20 אנחנו נמצאים שוב בתנאים של מערכת סגורה, "אפקט הפרפר" ו"הכפר הקטן". אלא שהפעם אין לנו לאן להתפזר כדי להינצל מהגלובליזציה, לכן אנחנו כן נאלץ לממש את עצמנו, ע"י השיטה שמסבירה שלאף אחד אין רצון חזק משלו להתקרב לאחרים - צריך להעביר את הרצון דרך הסביבה, זאת אומרת כשאנחנו בניגוד לרצון האגואיסטי של כל אחד מאיתנו, מתקשרים, אנחנו בונים בפעולות ההשפעה ההדדית בינינו, מודל, שדומה לטבע, לתכונתו להשפיע ולמלא את כל חלקיו. במאמצים שלנו להגיע להשפעה הדדית ולאהבה, אנחנו מקדימים את ההשפעה של כוחות ההתפתחות האכזריים והמחייבים עלינו ומתקדמים בעצמנו לעבר המטרה – אינטגרליות מלאה והידמות לטבע.
ללמוד את החוקים שאנחנו פועלים בתוכם
