האם יהדות קשורה באמונה? 

 האם יהדות קשורה באמונה ? התשובה לכך היא חיובית. מהי אמונה? אנחנו כיום, איננו בני חורין לפרש מושג זה פירוש שרירותי. אם נפתח מילונים לשוניים ונחפש את הערך אמונה, נקבל תשובה בלתי מדויקת המתאימה לכל היותר להשקפה שרווחה עד תחילת המאה העשרים: אמונה היא נושא או עניין שאתה מאמץ, אף על פי שאינך יכול להוכיח אותו. על-כן נטו לכרוך את זה בגורם רגשי. ברם, בסופו של דבר המגמה היא להדגיש שאמונה איננה אמת מדעית. דבר שאיננו הולם את משמעות האמונה היהודית. מי שלמד גיאומטריה אוקלידית ועסק בנושא קווים מקבילים, יודע שנושא זה נוסח כאכסיומה. אוקלידס שהיה בין החלוצים שחקרו בין השאר את נושא הקווים המקבילים, לא חשב שצריך לנסח זאת כאכסיומה. זאת הבינו חוקרי הגיאומטריה שבאו אחריו. מדובר בהנחה האקסיומטית (במסגרת כללי המשחק של הגיאומטריה האוקלידית) שטוענת כי מנקודה מחוץ לישר אפשר להעביר רק קו מקביל אחד. אלו שלא קבלו את המשפט הנ"ל, הם אלו שפיתחו גיאומטריה כדורית, גיאומטריה רימנית וכן גיאומטריה אינסופית, ודווקא גיאומטריות אלו משרתות בשיעור ניכר את המדע המודרני. אלו שהגדירו מהי אכסיומה נכשלו באותה טעות. אכסיומה היא טענה אשר לגביה יש משמעות ביחס לאמת או שקר. יתר על כן, הם ציינו כי זוהי טענה של אמת אף על פי שאיננו יכולים להוכיח אותה. ובאמת את אכסיומת המקבילים אי אפשר היה להוכיח. גם לדיזנסקי שחיבר ספרי גיאומטריה בראשית שנות המדינה, אמר בספרו כי אכסיומה הינה טענה של אמת אף על פי שאינני יכול להוכיח אותה. במהדורות מאוחרות יותר, כאשר הוא נחשף להתפתחויות בלוגיקה המתמטית, הוא תיקן את ההגדרה של אכסיומה.  בהערה בשולי ספרו נאמר: היום יודעים כי אכסיומה אינה נופלת מעצמתה ממשפט מוכח, ואף יתרה מזו, יש בה חשיבות יתר ממשפט מוכח.

לאדם הבודד לרבות המדענים יש מגבלה שכלית. הוא איננו יכול להוכיח עד אינסוף, לכן הוא מוכרח להתחיל ממשהו שהוא מקבל כאמת וקודם כל שיראו אותו. להמחשת הענין נתבונן בטענה שיש אמת. משפט זה איננו ניתן להוכחה הואיל והאמת שלנו היא יחסית, וכל עוד לא באנו במגע עם עולם אחר שכולל תופעות ומושגים שונים משלנו אנו נאלצים לקבל הטענה הנ"ל, מבלי היכולת להוכיחה. על פי החידושים הלוגיים נוסחה אפוא האכסיומה מחדש כמשפט המבטא אמת, אף על פי שבנתונים של ההתייחסות, הננו מוותרים על הכורח להוכיחו. לדיזנסקי מוסיף ואומר  אם אני אקח במקום אקסיומת המקבילים הקלסית, משפט מוכח של הגיאומטריה ואותו אני אנסח כאכסיומה, אוכל להוכיח בעזרתה את אכסיומת המקבילים כמשפט מוכח. בגלל המגבלה האנושית שאין אני יכול להוכיח דברים עד אינסוף, אני נזקק בעל כורחי לאכסיומות. למשל הדוגמה שכבר הוזכרה  שיש אמת. להנחה הזו הנני חייב , והסיבה היא - כי אינני יכול לשלול אותה בלעדיה עצמה (דהיינו הפרדוקס - יש אמת שאין אמת). משתמע אפוא, שאינני יכול להוכיח שהאמת שלי תופסת באופן מוחלט. היא תופסת באופן יחסי, במסגרת כללי המשחק שקשורים במכשירי המדידה העומדים לרשותי וכן האינפורמציה העדכנית להיום. כלומר, כאשר מגיעים לדבר ששלילתו היא בלתי אפשרית לגבי עצמו, זה כופה את עצמו עלי. דוגמה נוספת לפרדוקס הנ"ל היא במושג אין ספק. השלילה הפרדוקסלית היא יש ספק, דהינו אין ספק שיש ספק. אינני  יכול לשלול את ה"אין ספק" בלעדי המושג עצמו. ואכן, מצוייה שורה ארוכה של מושגים כאלו שכולם מתכוונים לדבר אחד - למתקבל על הדעת. מה השלילה של מתקבל על הדעת ? - שבכלל שום דבר אינו מתקבל על הדעת. כלומר מתקבל על הדעת ששום דבר אינו מתקבל על הדעת. כל מי שלומד תורת ההכרה יודע למעשה שלפי כל מבחני האמת הכוללים בין השאר מבחנים פרגמטיים שימושיים, מבחנים תועלתיים של האמת, ואכן קיימים מספר מבחנים כאלו, בייחוד במדעי הטבע , אני מעדיף אכסיומה מסוימת על פני חברתה מפאת השימושיות שלה: היא עוזרת לי לתאר את העולם. אין זה חשוב אם היא נכונה אם לאו. בעזרתה אני בונה לי תמונת עולם שאני יכול להעביר לאחרים  ולמצוא אתם שפה משותפת; והעיקר , בעזרתה אני יכול לחזות התרחשויות מדעיות מראש. במילים אחרות, האכסיומה היא משפט עם כוכב הצטיינות. יתרה מזאת, אם אקח משפט מדעי רלוונטי אחר מוכח, אזי אוכל בעזרתו להוכיח את האכסיומה המסוימת . החשיבות של האכסיומות כנ"ל, נובעת מכך שהן מביאות לי תועלת רבה יותר בבנין ההסברתי של המדע , הן מוליכות אותי ליכולת לייצר מדע. לפיכך היום מכירים בכך, שאכסיומה כאמור,איננה גנאי, אלא משהו עם תעודת שבח.שאלת האמונה כיום אינה נעוצה בשימוש הלשוני ואף איננה חייבת להישען על אכסיומה בלבד(למרות שכאמור, אין לראות בה מילת גנאי ).

המקור להבנת המושג "אמונה" ביהדות בתקופה החדשה הוא לימודו של הרמב"ם הקשור בפרק "חלק" של מסכת סנהדרין. בהקשר עם הנושאים בפרק זה מפרט הרמב"ם את יסודות ה"אני מאמין" וקובע, בין השאר, כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא . לרמב"ם היתה בעיה לנוכח היותו תלמיד של השיטה הפילוסופית של אריסטו (כידוע, אריסטו היה תלמיד של אפלטון והוא חידש בעצמו עניינים שנוגעים להשארת הנפש). הוא האמין כי חלק השארת הנפש של האדם קשורה בשיעור חלק אחיזתו בערכי הנצח, ובמילים אחרות באמיתות מדעיות נצחיות.(אגב, זו איננה ההבנה היחידה ביהדות לגבי השארת הנפש). בראות הרמב"ם כיצד לימוד התורה בפזורה הצטמצם למינימום מזערי ובלתי משמעותי  בגלל לחצים כלכליים על קהילות ישראל שעליהם נוספו דרישות כופר נפש שסחטו את הקהילות ואילצו אותן להשתעבד שעות מרובות כדי לממן תביעות אסטרונומיות עבור כופר נפש (מקרה מיוחד ומפורסם  קשור בחטיפתו של המהר"מ מרוטנברג אחד ממורי הדור החשובים של יהדות אשכנז, אשר סרב להשתחרר לנוכח דמי הכופר המוגזמים שנדרשו לפדיונו. בעקבות זה הוא נפטר כעבור שנתיים בכלאו), הבין שיש לשים קץ למעשי הסחטנות הנלוזים, על אף הכלל התלמודי שכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא. הוא נרתם אפוא להציע חלופות תורניות-אמוניות לאותן קהילות שנסחטו והציע להן את 13 היסודות של האמונה, לפי לשונו של הרמב"ם (למעשה ניתן לדמותם לאכסיומות), שניסח בפירוש המשניות שלו לפרק חלק של מסכת סנהדרין. מגמת ניסוח היסודות הנ"ל היתה, שכל יהודי שאין לו זמן לעסוק בתורה יוכל על ידי הזדהות עם 13 היסודות הללו, לזכות לקבל אחיזה באמיתות הנצחיות ומתוך כך בהשארת הנפש. שם,ביסוד שנראה בלתי מדעי מכולם (ביסוד השלושה-עשר שקשור לאמונה בתחיית המתים), אומר הרמב"ם …" ואני לא חיברתי כפי מה שמזדמן לי… …ולאחר שידעתי מה שראוי להיאמן מהם …; הרמב"ם ידע והכיר באופן נרחב את מכלול הידע המדעי שהיה מצוי בדורו. כיום דבר זה איננו ניתן להשגה על ידי בן-אנוש, בגלל הפיצוץ בהיקף הידע בתחומי המדע השונים. הרמב"ם נתן דעתו להעביר את החומר הרלבנטי בנושאי יהדות לדורות הבאים. לשם כך ערך וסיכם את מכלול ההלכות בקובץ "היד החזקה". לדעת לעקוב אחרי מה שרלוונטי לתקופתנו יצריך מאמץ רב. כידוע, בשביל לכתוב את פירוש המשניות הוא הסתגר למשך עשר שנים וזאת למרות שהוא היה רופא מעולה ומבוקש. כיום, קשה למצוא אנשים שיהיו מסוגלים להירתם למשימה דומה לנ"ל.

הרמב"ם כתב את היסודות הנ"ל שהם בבחינת תמצית של אמת מדעית שאין למעלה ממנה, לגבי זמנו של הרמב"ם (עפ"י מה שהיה ידוע בתקופתו). יתר על כן, הרמב"ם צפה באמיתות (יחסיות כמובן) שעוד יקח זמן בלתי ידוע עד שהמדע המודרני יגיע לחשיפתן. ניסוח עיקרי היהדות כפי שבא לידי ביטוי על ידי הרמב"ם נולד מתוך מגמה להקל על אותן שכבות יהודים שחיו באווירה של רדיפות ומצוקה ולא נותר להם זמן עודף לעיין בכל מכמני התורה שבע"פ. במבוא ליד החזקה אומר בין השאר הרמב"ם: …לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחילה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבע"פ כולה ואינו צריך לקרוא ספר אחר ביניהם." העצה הזאת לא נאמרה כלפי לומדי התורה (שהתמסרו במסירות ללימוד התורה) אלא הופנתה לאלו שנבצר מהם העיון באוצרות התורניים, ונועדה לשמש עבורם כעין מדריך עזר מעשי שמסופק לרואי חשבון, או עו"ד וכדו', כדי להיעזר בו בשעת הדחק . עיקרי האמונה כפי שנוסחו  על ידי הרמב"ם, נועדו לצייד את המוני העם בניסוחים תמציתיים שיהוו לגביהם מעין הצהרה שהם מזדהים עם האמת המדעית שאין למעלה ממנה.

לאור כל האמור לעיל, אין לקבל את הטענה כי היהדות היא טענה של משפט שאני מקבל את אמיתתו על יסוד ריגשי בלבד , אף על פי שאינני יכול להוכיח אותה. כי כאמור, בגלל כוכב ההצטיינות הצמוד למושג אכסיומה,  הסיפא של המשפט הנ"ל צריך להיות:ואני מוותר בשל כך על הצורך בהוכחתו.

 הבעיה שמצויה ביהדות קשורה עם הפרד"ס של התורה (פשט,רמז, דרש וסוד) שכניסה לתוכו כרוכה במגבלות אנושיות. במרוצת השנים הרבו להשתמש בפשט ולא היו ערים מספיק ליתר המרכיבים של הפרד"ס. גם העובדה שלא היה סדר במקבץ העצום של הדברים הקשורים ברכיבי הפרד"ס" גרמה בעקיפין לקשיים בחקירות השונות. יש לזכור כי רבים מהמקורות באו אלינו מתקופות של טרם המצאת הדפוס וכתבי היד השונים היו מפוזרים. יתר על כן, לא כל אחד היה בשל לקלוט כל דבר. העוסקים במחקר המקרא ראוי שיכללו בקריאת ה- REFS שלהם את ספרו של פרופ' נחום סרנה: UNDERTANDING GENESIS בו הוא עורך השוואה בין המקורות השונים של המזרח הקדום לסיפורים המצויים במקרא לבין המקור המקראי. ספר זה מקובל כיום, לא רק בקרב היהדות השמרנית אלא גם אצל חוקרים יהודים חילוניים, דתיים ואף בקרב לא-יהודים. המסקנה שלו היא: כי המקור המקראי הוא הנקי ביותר יחסית לאחרים עם עדיפות שכלתנית לגבי יתר המקורות. אפשר אולי לעשות אלימינציה בין רפרודוקציות עתיקות פחות טובות לבין טובות יותר, כאשר יש לי ספקות בקשר למקור. ברם, אם ידוע לי המקור, יהיה זה נואל לבקש תחליפים אפילו טובים או השוואות לגביו; ובפרט, אם ידוע לי הפירוש של הכותב עצמו - וכן הפירוש של אלו שלמענם הוא כתב .

כדי לעמוד על הקושי בהבנת אמיתות היהדות לא מספיק לעשות תרגילים פילוסופיים. סוקרטס שלא השאיר בכתב מהגיגיו, ורק דרך אפלטון תלמידו שהנציח אותו בחיבורו על שיחות אפלטוניות, הנו למדים על גדולתו, הניח הנחה שהתבררה יותר מאוחר לא נכונה. הנחתו היתה שהאדם היודע ילך אחר ידיעתו. כלומר מספיק שבאופן שכלי אתן תוקף לדבר מסוים כדי שהוא יחייב אותי הלכה למעשה. והנה לתלמידו ניתנה האפשרות המיוחדת בסירקוז להגשים את מדינת הפילוסופים. אולם הנסיון הזה נכשל. כל ילד שלומד היום אינדוקציה יודע כי זה שנסיון אחד נכשל אין הוא מלמד על הבא אחריו או על הכלל. להיפך, גם אם 3-4 נסיונות הצליחו , אין הדבר מלמד שהנסיון החמישי חייב להצליח. חוג חכמת ישראל בראשית המאה ה-19 בראשות גייגר ותלמידיו, טען לכאורה טענה לוגית חזקה - כי לאור זה שיותר מ-מיליון וחצי פעמים נאמר בתפילות "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" ושום דבר לא קרה, במשך למעלה מ-1,800 שנה, מחייב הדבר הפרדת המרכיב הדתי מהלאומי. נישאר אזרחים במקומותינו המחזיקים בדת משה. כנספח להחלטה הנ"ל היה שינוי בנוסח המתייחס לציון וירושלים וברוב קטעי התפילה המקוריים שהם מוזכרים - הם הושמטו. אמנם אחרי הקמת מדינת ישראל, החלו חוגים רפורמים מסוימים להחזיר את מטבעות הלשון של ציון וירושלים. היבט נוסף בקשר לאמונה הוא המובא להלן: אלו שמייחסים לאמונה את היסוד הרגשי אומרים אותו דבר בקשר ל"נעשה ונשמע". כי גם כאן על פי הרגש נראה כביכול,שיש להקדים את הנעשה לנשמע. בקשר לזה ידועים דברי אותו צדוקי שכינה את עמנו - "…עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו…". הוא מבקר כיצד קודם ששמעתם אותה היאך היא קשה ואם תוכלו לעמוד בה, קיבלתם עליכם לקיימה (שבת פ"ח, ע"א). כנגד זה עומדים דברי ר' אלעזר באותו דף במסכת שבת: "… בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו, דכתיב (תהלים, ק"ג) 'ברכו ה' מלאכיו גבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול דברו' ברישא עושי והדר לשמוע… … נעשה ונשמע גם יחד הם שתי שלוחות המשלימות אחת את השנייה בתהליך הלמידה וההתמחות. אין למידה של ממש בלי עשייה מעשית (תרגול). אין למידה של ממש בלי שמיעה. לנעשה ונשמע שני רבדים לפחות: האחד, לאחר תהליך הלמידה, בחיי העבודה והיצירה האנושית; השני, בתהליך הלמידה לקראת הבגרות היוצרת ותוך כדי ההתמחות המבקשת לעצמה השתלמויות והתקדמות. לכל הפחות, בשלבי הלמידה, השמיעה הינה עשייה, או מרכיב עיקרי בעשייה,אך גם בהתנסות שלאחר ההתמחות, עשייה שאין עימה שמיעה ביקורתית ולמידה משלימה איננה עשייה בדרגה גבוהה. האנושות לעולם צועדת  בדרך אינסופית של יצירה ולמידה המשלימים זה את זה. לפיכך,עד אחרית הימים ה"נעשה ונשמע" ישתייכו בעת ובעונה אחת לשני הרבדים של היצירה ושל הלמידה גם יחד. אם המדע והטכנולוגיה צועדים בדרך אינסופית, הרי קל וחומר בחיי הרוח של האדם והאנושות, - כי הבעיות המוסריות של הקיום האנושי צועדות בדרך אינסופית של המאבק האנושי, בליבו של כל פרט ובליבה הקיבוצי של כל חברה, לקראת השלטת יצר-טוב בונה על יצר-רע-הורס ומחריב, לקראת הניצחון הסופי של הטוב על הרע, לקראת תיקון עולם במלכות שדי. הצירוף "נעשה ונשמע" צמוד מבחינה מוסרית למעמד הר-סיני, למתן תורה א-לוהית מה' "היורד" על הר-סיני. את חוקי הטבע של בריאותו חושף האדם בלימוד מדעי הטבע, את חוקי הקדושה המוסרית של הבריאה על ידי הא-לקים חושף האדם בלימוד מדעי התורה הקדושה, בבחינת "והגית בו יומם ולילה…", בשניהם גם יחד נדרשים אנו לצירוף "נעשה ונשמע".

להלן נביא ראיות כי - אין תחום שמותר בו (במדע או בטכנולוגיה) שלא להקדים "נעשה" ל"נשמע", בתנאי שנותן ההוראה הוא בר סמכא עליון בתחומו: 1) בצבא הכלל המעשי הוא: קודם כל עליך לציית ולמלא אחרי הוראותיו (=פקודותיו) של המפקד הממונה הישיר עליך. רק אחר כך תוכל לערער על פקודה אשר, לדעתך, לא הייתה צודקת. אין להעלות על הדעת שבתחום הצבאי שהוא פיקוח-נפש בטחון המדינה, יהיה מותר שלא להקדים נעשה לנשמע. לפיכך, בלי יסוד המשמעת של חובת הקדמת הציות למפקד עליון (מעליך) אין ממש בתכנון מבצע צבאי. 2) ברפואה לא יעלה על הדעת בעת ניתוח (או, בכל מצב אחר) להמרות את פי הפרופסור המומחה הגדול לאותה מחלקה. קודם כל יש לציית להוראות הרופא הראשי האחראי ורק אחר כך תוכל לבקש הסברים. הדברים אמורים אפילו להוראה חריגה, הניתנת לרגל סיבוך בלתי צפוי מראש. 3) בחינוך, לא רק האמא איננה יכולה להמתין עד שבנה הקטן יבין את המשמעות של הוראותיה. בשכלו, הבלתי מפותח והבלתי מנוסה, שונא הילד הקטן כל הוראה של איסור המגביל את חופש רצונו. האמא איננה מתחשבת בכך, כי בריאות בנה קודם לכל שיקול אחר. האמא אוסרת על תינוקה לרוץ יחף בחצר, שפזורים בה שיברי זכוכית היכולים לפצוע את כפות רגליו, ואם לא גרוע מזה. אף כי יודעת האמא, שריצה כזו, נעימה ומלטפת מקרני שמש אביבית אשר חיממה את החול בחצר. החברה מציבה תכנים ואתגרים לבתי-הספר ובכל השלבים, כיוון שהחברה מציבה לצורך זה תקציבים ממלכתיים היא מצמידה לכך גם מנגנון של פיקוח ובקרה. הכרחי להקדים "נעשה" ל"נשמע" בביצוע תוכניות הלימודים. כמובן, הרשות נתונה להשמיע השגות בע"פ ולהגיש ערעורים בכתב בעת השתלמויות מורים והתכנסות וועדות חינוך בכנסת ועוד, אך ההשגות אינן פוטרות מחובת הקדמת הציות לברור. אפילו בשלבים מתקדמים של מחקר-מדעי, עדיין נדרש תלמיד-המחקר להקדים את חובת הציות להוראותיהם של הפרופסורים המדריכים אותו במחקריו, להקדים את ה"נעשה" ל"נשמע" העצמי = התגליתי אליו הוא חותר. 4) בטכנולוגיה כיום, בשיטות הייצור ההמוני, לפי מתכונת הסרט הנע, דין מהנדס ודין מנהל עבודה כדין מפקד בצבא. שאלמלא כן, אי-ציות של פועל אחד, בשרשרת, ישבית מאות רבות של פועלים ויגרום נזק רב. לכן, בטכנולוגיה המתקדמת (שיש בה הוראות-יצרן כיצד להשתמש במכונות ובמכשירים), כולל בתעשייה המסחרית, לא יעלה על הדעת שלא להקדים את חובת הציות הדייקני להוראות כיצד ואיך לעשות, כיצד ומה ומתי לעשות. הוראות אלה מלוות הוראות קבע מפורשות המגבילות את מועדי העשייה, אופני העשייה, מידת העשייה, בכל תחום ותחום בעיסוק העושה, בכל האמור לטיפול במכונות, בציוד, בכלים ובמכשירים, בכל האמור בצריכת החומרים, בביקורת הייצור-העשייה, בעבודות הצוות, בשמירת הציוד והחומרים במצבים ובתנאים תקינים תיקניים, כאשר המצב התקין מוגדר היטב על ידי הממונים כצו מחייב. באופן דומה לא יקשה עלינו להוכיח גם בתחומים אחרים במדע ובטכנולוגיה ונגיע למסקנה הגיונית חד-משמעית: אין תחום בחיים, שבו אפשר לא להקדים נעשה לנשמע, ובתנאי שנותן ההוראה בר-סמכא ראשון במעלתו באותו תחום (העובר על כך מתחייב בעונש העלול להיות גם עונש כבד).

לסיכום: הצד השווה בכל שמיעה הוא ההיזקקות לקליטה בחוש של שמיעה (במנגנון החושני). בקומת הקרקע, כל בעלי החיים שווים זה לזה, מלבד במידת רגישותם לתחום אורכי גלים נקלטים ממקורות אור וקול. רק האדם לבדו משתייך לקומה העליונה של כושר שמיעה. באוזני-שכל, כולל חשיבה צורנית הגיונית והבנה הכרתית שיש עימה גם ביקורת הטוב והגבולות של עצמה. רק יחידי סגולה בקומה עליונה זו, למדו להזדהות הלכה למעשה עם השמיעה בקול ה', בצירוף הנפלא של הקדמת "נעשה" ל"נשמע".

הנסים במצרים ועל הים, ההזנה במן וב"שלו", הוצאת המים מן הסלע, ו"ירידת" ה' על הר סיני במתן תורה, כל אלה הוכיחו לעם ישראל כי ה' הוא הא-להים ואין עוד מלבדו. מכיון שבלתי הגיוני לייחס לקב"ה אפשרות של טעות (ואדם בר דעת איננו רוצה באיבוד עצמי לדעת), על כן, שמיעה בקול ה' כוללת בתוכה הזדהות מלאה ושלימה עם הצו ועם הנכונות לציית לצו ["על פי התורה אשר יורוך..." (דברים, שופטים)]. לא יעלה על הדעת ההכרתית-הגיונית שלא לציית להוראותיו של ה' בורא חוקי הטבע ונותן חוקי התורה, שהוא הבר-סמכא העליון האינסופי והמוחלט (והדברים בקל וחומר כי לא יעלה על הדעת שלא לציית להוראותיו של יצרן מכונה כיצד להפעילה). זוהי סגולה מיוחדת ראוייה לשבח של עמנו, שכבר אז, לפני למעלה משלושת אלפים ושלוש מאות שנים, השכיל לסגל לעצמו את הצירוף המדעי-טכנולוגי של הקדמת "נעשה" ל"נשמע". באשר לאמונה, יכול אמנם הספקן להצהיר שאינו מקבל את הסיפור המקראי וכן שאינו מאמין שיצאנו ממצרים, או שמשה רבינו קיבל את התורה מהבורא יתברך שמו.זוהי אולי זכותו של הספקן, אבל יהא זה תמוה לקבל את המורשה התרבותית הזו ולא להבין שעם שהיה משועבד בצורה אכזרית לפרעה וכבר איבד רצון ומחשבות על גאולה(כפי שניתן ללמוד מדברי משה "הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים")אכן ניצל בזכות גורם עליון שהתערב. אולי דווקא בגלל נכות זו ("ערל שפתים", גמגום) בין השאר, נבחר משה, כדי שידבר פחות ויעשה יותר. לאחר ניסי ה' במכות מצרים ועל הים שכלל בקיעת ים סוף, עומד העם לפני הר סיני בתודעה כי הנה הבורא הראה את שליטתו בהיסטוריה של העמים וכן בטבע וגם באדם; והוא חישב את קץ השעבוד (210 במקום 400 שנה), כלומר שיש ייעוד מסוים לעם ישראל. עם כזה עומד מול הר סיני במעמד ההתגלות והוא מקבל את התורה באמרו "נעשה ונשמע", וזאת משום שנותן ההוראה של הקבלה הינו בר-סמכא שאין למעלה ממנו. לסיכום, אני טוען טענה אף על פי שלא הוכחתי אותה ,והיא -שאיננו יכולים להתייחס לאמונה כבני חורין באורח שרירותי . אנו חייבים ללמוד אותה ולהכירה ולפחות כאשר אמר פרנץ רוזנצוויג (בעת שהתלבט על אפשרות המרת דתו) "איך אפרוש ממנה כאשר אינני יודע מהי". הלימוד הזה כולל הרבה חומר. יש כאלו שלנוכח הלימוד הרב  תופשים פחד ולוקחים שיעורים בפילוסופיה ובמקום ללמוד את היהדות הם לומדים על היהדות. לקרוא על היהדות מחייב מאמץ רב. אמנם יש בעיות בקריאה על היהדות , אבל ע"י זה שהראיתי ליריבי שיש לו קיסם בין שיניו לא הרחקתי את הקורה מעל עיני המגבילה את ראייתי. אפשר להיאחז על נקלה בבעיות כמו של כהן גרושה בעיית ממזרות וכד', אבל ע"י זה לא ביטלתי את ההשלכות הנובעות מהמיסוך של הקורה מעל עיני, המביא לדור של סמים ומתירנות וכו'. צריך להשוות מעלות מול מעלות וכן חסרונות מול חסרונות. יש לכאוב יחד את הכאב המשותף שאין אנו יכולים למצות אותו עד הסוף ולחיות את הכאב שאילו עמד לרשותי זמן אינסופי הייתי יכול (בדומה לשחקן שח, שלפי ניתוח המצב על הלוח, הנצחון מובטח לו אחרי 4 מסעים; אולם בפועל מכיוון שעומדים לרשותו 30 שניות לביצוע 4 המסעים הנכספים, אין הוא יכול לממש את יתרונו ונאלץ להפסיד בקרב). לנצח בעימות עם הכופר צריך אפוא לשחק את המשחק לפי הכללים שעומדים לרשותנו. כיצד נבדיל בין שליחותו של משה ושליחותם של מנהיגים מדרגה נחותה יותר. משה רבינו שהוריד את התורה משמים צם 3 פעמים 40 יום ו-40 לילה ופשט מעליו כל נגיעה אישית אנטרסנטית. כתוצאה מכך, החל עור פני להקרין (האם היתה זאת מעין קרינה רדיואקטיבית?) והעם היה ירא מהביט ישירות אל פניו. משה חזה בסנה שבער ולמרבה הפלא "איננו אוכל". מחזה זה הוא סימלי למסכת הקיום שלנו ולתופעת שרידותו של עם ישראל בתנאי גלות קשים. יתר על כן, גם העובדה שבמעמד מתן תורה היו עדים לפחות 600,000 ריבוא מבני עמנו, לא יכולה להתקבל בקלות ראש ובזלזול ולבטא התכחשות לעדות כה נרחבת ומרשימה. יש נקודה נוספת הראויה לעיון - והיא שהבנת העולם יכולה להתחזק כאשר מצרפים אליה את מימד הקדושה. בעולם פיסיקלי-כימי בעל ארבעה ממדים בחלל ובזמן, ניתן להשיב על השאלות: מה קורה? כיצד קורה? במידת מה, במובן הטכני, גם מדוע קורה? הרוצה להתעמק בשאלות נוספות: לשם מה קורה? מהי המשמעות? מהי התכלית? - מחויב לדון בעולם שיש בו משמעות, בממד החמישי, ממד הקדושה. בעולם של 5 מימדים יש קושי.כיוון שאנו עוסקים באדם שיש לו בחירה חופשית ועוסקים גם במשמעויות, הרי שהאדם יכול להפתיע לרעה או לטובה; ומכיוון שמעורב כאן גורם אקטיבי שאינו ניתן לכימות, בניגוד לעצמים הפסיביים שבתופעות הטבע הרגילות, יש אפוא, קושי בחילוץ ערך המחזוריות של התופעות. והשאלה הנשאלת היא האם יש תופעה בעולם של 5 ממדים המקיימת תנאי מדעי? מדובר ביכולת החיזוי מראש. רבותי או שאין כלום או שיש יהדות. ביהדות יש הנבואות על שיבת ציון והיא מתקיימת כבר בתולדותינו 4 פעמים (באופן מודגש). אברהם יורד מצרימה וחוזר; בני יעקב יורדים ל-210 שנים לגלות מצרים; גלות בבל שנמשכה 70 שנה ולאחר מכן, גלות רומי שנמשכה מעל 1800 שנה והביאה למסקנות שגויות, כפי שהוזכר כבר לעיל. אמנם המחזור של התופעה גלות וגאולה אינו אחיד בדומה לתופעות טבע רגילות. כל זאת בגלל שבמקרה הנידון, מעורבים ומשפיעים זה על זה מנגנוני בחירה חופשית רבים כל כך, אדם עם ביתו, אדם עם עצמו והעולם, חברות עם חברות , חברות עם יחידים , יחידים עם רבים , וכו'… , פועלים גורמים איכותיים רבים שעדיין אינם ניתנים לכימות מדעי מדויק. אכן היהדות ניתנת להיבחן גם מההיבט המדעי במידה המקסימלית האפשרית, כאשר עוסקים גם במשמעויות. יש בה מדע שכולל גם חיזוי מראש עם המגבלות שהוזכרו כבר לעיל. מכל מקום, המסקנה בהרצאתי שלאמונה ביהדות יש מאפיינים מדעיים - אפשר לכרוך אותה כמעין השלמה לגישתו של הרמב"ם , אשר בחר לשלב את הצהרתו על היסוד המרכזי באמונה דווקא בספר המדע המצוי בפתיחת חיבורו של "היד החזקה". "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא. וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו".

מילות מפתח: : אמונה, אכסיומה, אמת מדעית, 13 היסודות.

תגיות: אמונה, גדליהו רחמן ז"ל, חיילי צה"ל, יהדות, צה"ל