האמנם קיימות דעות השוללות קיום לאום יהודי וטוענות להמצאת אומה ישראלית יהודית? 

האמנם קיימות דעות השוללות קיום לאום יהודי וטוענות להמצאת אומה ישראלית יהודית?

אני שולל את הדעה כי העם היהודי הוא עם מומצא. למדתי את הנושא בלימודי המאסטר שלי בתולדות ישראל ויהדות בת זמנינו.

יוסי דהאן (2006) טוען כי את הספר מלאך,א. (2017) בכתב העת "השילוח" להגות ומדיניות העוסק בתסביך היהודי של חקר הלאומיות- נטען כי קיימת התכחשות למקורותיה העתיקים של היהדות וקיים קידום של דה-לגיטימציה ליהדות. האוניברסיטה הפתוחה הוציאה קובץ מאמרים הנושא את הכותרת "להמציא אומה".  בהקדמה לקובץ הסבירו העורכים, פרופ' יוסי דהאן ופרופ' הנרי וסרמן, כי הוא מורכב "ממאמרים העוסקים בהמצאת הלאומיות היהודית-ישראלית". לדבריהם, עד שלהי המאה התשע-עשרה היו היהודים עדה דתית, חסרת עבר פוליטי ואף חסרת שאיפות פוליטיות עתידיות. רק התסיסה הלאומית באירופה של המאה התשע-עשרה, היא שעוררה את היהודים להפסיק להתייחס ליהדותם כאל דת בלבד ולהמציא את ,האומה הישראלית, כלאום הראוי וזכאי למימוש פוליטי-מדיני............. וכי סיבה נוספת לעיסוק האינטנסיבי של התנועה הלאומית היהודית-ציונית, ושל מדינת ישראל בפרט, בהמצאתם של סממני לאומיות חדשות לבקרים ועד לעייפה- היא האופי הבעייתי מבחינה מוסרית של הדרישה המרכזית שלהן לארץ מולדת (טריטוריאלית), בשעה שזו מאוכלסת זה מכבר על ידי בני עם אחר שיושב ישיבת קבע מזה כשבעים דורות על אותה אדמה גם היא מיתוס מוזר........ "

בהתייחס לדיון בסוגיה האם הלאומיות/הציונות היהודית הינה המצאת אומה-הגעתי למסקנות הבאות אשר אינן משאירות פתח להגדרה מעומעמת או ספיקות, באשר לשלילת הדעה כי העם היהודי הוא עם מומצא:

• דעתי היא כי לאומיות יכולה לכלול גם שילוב של מדינות עם תושבים בעלי מאפיינים משותפים (תנועות "פאן-אתניות"), או חיפוש לספח שטחים שכנים בהם מתגוררים אותם אנשים מלבד לאומיות "אתנית" (כתוצאה ממלחמה, דה-קולוניזציה או התפרקות האימפריות הרב-אתניות התפתחה גם "לאומיות טריטוריאלית.(" לאומיות אתנית וטריטוריאלית יכולה להתקיים בו זמנית, כפי שקרה באזורים בעולם האסלאם. זהות דתית הייתה גם גורם חשוב בעיצוב הלאומיות בבלקן ובמזרח התיכון, בעיקר בגלל ההיסטוריה הארוכה באימפריה העות'מאנית. המזרח התיכון המודרני ודרום אסיה כוללים שתי מדינות שהוקמו על בסיס השתייכות דתית: ישראל וופקיסטן.  במדינות מסוימות במערב - ארצות הברית, בריטניה הגדולה וצרפת - עקב השפעות החילוניות או העובדה שאין קבוצה אחת רווחת, קודמה לאומיות "אזרחית". באסיה ובאפריקה, לעומת זאת, הלאומיות הייתה בחלקה תנועה בתגובה לאימפריאליזם האירופי וקודמה על ידי אליטות מקומיות המבקשות להעלות את רמת ההתפתחות בחברה. במקרים מסוימים, קיום אויב משותף או אי- רצון להישלט על ידי שכן חזק יותר, העצים את הרגשות הלאומניים. סוגיית הגבולות הטריטוריאלית שימשה גם קבוצה מסוימת - בדרך כלל קבוצת רוב ולעתים קבוצת מיעוט, כמו במקרה של הסונים בעירק - כדי לשמור על שליטה במדינה ולקדם את לאומיותו.M.B, 2009).,( Bishku
• לדעתי, נמצא כי אומה ולאומיות אינם מושגים פרימורדיאליים (עתיקים), הם אינם בראשיתיים. שורשיהן נעוצים ברגשות אנושיים ראשוניים של שייכות, סולידריות ושיתוף פעולה בקרב קבוצות שארים ותרבות משותפות, עם ערכים משותפים כאלה ואחרים. אותן רגשות מוטמעים אבולוציונית בטבע האדם. זיקות לאומיות ואתניות היו תמיד פוליטיות, מכיוון שאנשים נמשכו תמיד לטובת מי שהחשיבו כקהילת השארות והתרבות שלהם. כל אלה נוצרו כתפישות מרכזיות בפוליטיקה וההוכחה היא הקמתן של מדינות עוד לפני אלפי שנים.
• מצאתי כי שתי התפישות – הפרימורדיאליסטית ( העתיקה) והמודרניסטית גם יחד - רווחות בלאומיות היהודית שבאה לידי ביטוי בציונות, וקשה להפריד ביניהן. בציונות קיים צד מהפכני וגם צד המשכי: היא שיקפה סימולטנית שתי מגמות סותרות של לחולל מהפכה בהוויה היהודית על כל רכיביה, להתנתק מן ההווה וממתכונת העבר היהודי, ומאידך תנועה של תחייה, של חידוש קיומה העתיק הלאומי-ריבוני של היהדות, בעת החדשה.
• השתכנעתי כי העבר היהודי השתנה עם ההתפתחויות ההיסטוריות אבל שמר על רצף ההיסטוריה המיוסד על תורת ישראל. העם היהודי הוא חטיבה אתנית ותרבותית שמצפה לגאולה מאז חורבן הבית ומהווה ישות אחת. קיים רצף מישראל ויהודה בימי קדם ועד היהדות "המודרנית'', כאשר ארץ-ישראל במרכז בעליל או לפחות בתודעה. הציפייה לגאולה של עם ישראל מן ההיבט הדתי, היא צורך תרבותי עמוק שקיים ועומד כשהוא לעצמו, באורח בלתי מותנה במצוקת הגולה.
• מצאתי כי הפוסט-ציונות, פירושה בין השאר דחייה של כל טענה בדבר קשר פנימי בין עם ישראל ההיסטורי ובין זה שמתגבש היום. אנו מסכימים עם מלאך, א. (2007), שמציין כי מחוללי הפוסט ציונות נוגעים בנקודות מסוימות שנכונות היסטורית, אבל לא ניתן לדחות את עיקרי הטיעון כי עם ישראל איננו עם מוצא לפי קריטריון כלשהו.
• לדעתי קיימת חוסר רציונליות ודיאלקטיקה כושלת של הפוסט-ציונות: כדי לנמק את עמדתם נגד הלאומיות וגילוייה, ניסו פוסט-ציונים ואנטי-ציונים מן השמאל ללמד ולהסביר שהלאומיות לעולם אינה תהליך של שחרור בני אדם. לדעתם, עקב שעבודם, מצאו עצמם היהודים נאלצים לזנוח גם את הכרתם בלאומיות הפלסטינית, במאבקם של הפלסטינים לעצמאות, ואת מה שהם עצמם הגדירו, לראשונה, כזכותם הטבעית להגדרה עצמית. כמובן ש"מדינת כל אזרחיה" לדעתם נתקלה בתגובה שלילית של אש"ף להשתחרר מרעיון "פלסטין" כמדינה חילונית ודמוקרטית.

לסיכום, הגעתי למסקנה כי בוצע ניתוח כושל של הפוסט-ציונות לגבי הלאומיות היהודית כקולוניאליזם מנשל ומנצל. הרי בניגוד למשל לאירופים, שהיגרו לארצות עשירות במשאבי טבע ועניות בכוח אדם שינצלם, המהגרים היהודים באו לארץ שהייתה ענייה אפילו מכדי לתמוך באוכלוסייתה המקומית. אם היה מישהו מן היהודים תר כאן אחר קולוניאליזם מנשל ומנצל - הרי שלפי אותו היגיון מעוות הם היו מצליחים מן הסתם למצוא מקום שיניב רווח. ההצעה של האסכולה הפוסט-ציונית היא בנושא התנהלות קולוניאליסטית של היהודים, שמנתק את הציונות ואת המפעל הארץ-ישראלי שלה מסיבותיהם. מבחינה זו גישתם "שוכחת את אירופה", היות והיא משכיחה את התהליכים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים שהתחוללו בקרב יהודי אירופה והניעו אותם להגר אל ארץ-ישראל במשך עשרות שנים במאה העשרים, להתיישב בה ולהשקיע בה הון. הפוסט-ציונות בודקת טקסטים היסטוריים, ומשייכת קטעים מינוריים שחושפים מנטליות קולוניאליסטית בכמה התבטאויות.

נראה כי הפוסט-ציוניים משתמשים בשיפוט טהרני שנמנע מהתמודדות עם העובדות האמתיות. הם קופצים לשורה תחתונה מבלי לחקור לעומק את הציונות בהקשריה ההיסטוריים והמתודולוגיים, ללא שיפוט מוסרי.