נעשה ונשמע (מאת המנוח גדליהו רחמן)
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

נעשה ונשמע (מאת המנוח גדליהו רחמן) 

מאת    [ 01/06/2021 ]
מילים במאמר: 2319   [ נצפה 322 פעמים ]

 
 

האדם נזקק לתיאום מרבי בין העשייה והשמיעה ובין השמיעה והעשייה. לעיתים, ברור שהעשייה, המצמיחה גם כשלונות ואכזבות, נאלצת לעצור עצמה ולשמוע ביקורת והדרכה אפשרית – כיצד לתקן את הטעון תיקון וכיצד לעשות ביצירה של ברכה והצלחה. לעיתים, ברור שהשמיעה צריכה לעצור עצמה ולהוכיח כי ניתן להפיק ממנה לקחים בונים לעשייה, בבחינת הלכה למעשה.

נעשה ונשמע גם יחד - הם שתי שלוחות המשלימות אחת את השנייה בתהליך הלמידה וההתמחות. אין למידה של ממש בלי עשייה מעשית (תרגול). אין למידה של ממש בלי עשייה מעשית (תרגול). אין למידה של ממש בלי שמיעה.

לנעשה ונשמע שני רבדים לפחות: האחד, לאחר תהליך הלמידה, בחיי העבודה והיצירה האנושית; השני, בתהליך הלמידה לקראת הבגרות היוצרת ותוך כדי ההתמחות המבקשת לעצמה השתלמויות והתקדמות.

לכל הפחות, בשלבי הלמידה, השמיעה הינה עשייה; או, מרכיב עיקרי בעשייה. אך גם בהתנסות שלאחר ההתמחות, עשייה שאין עימה שמיעה ביקורתית ולמידה משלימה איננה עשייה בדרגה גבוהה.

האנושות לעולם צועדת היא - בדרך אינסופית של יצירה ולמידה המשלימים זה את זה. לפיכך, עד אחרית הימים ה"נעשה ונשמע" ישתייכו בעת ובעונה אחת לשני הרבדים  של היצירה ושל הלמידה גם יחד.

אם המדע והטכנולוגיה צועדים בדרך אינסופית, הרי קל וחומר בחיי הרוח של האדם והאנושות, - כי הבעיות המוסריות של הקיום האנושי, צועדות בדרך אינסופית של המאבק האנושי, בליבו של כל פרט, ובליבה הקיבוצי של כל חברה, לקראת השלטת יצר-טוב בונה על יצר-רע-הורס ומחריב, לקראת הניצחון הסופי של הטוב על הרע, לקראת תיקון עולם במלכות שדי.

הצירוף "נעשה ונשמע" צמוד מבחינה מוסרית למעמד הר-סיני, למתן תורה א-לוהית מה' "היורד" על הר-סיני. את חוקי הטבע של בריאותו חושף האדם בלימוד מדעי הטבע, את חוקי הקדושה המוסרית של הבריאה ע"י הא-לקים חושף האדם בלימוד מדעי התורה הקדושה, בבחינת "והגית בו יומם ולילה...", בשניהם גם יחד נדרשים אנו לצירוף "נעשה ונשמע".

"נעשה ונשמע" – מה משמעותו של צירוף זה? מדוע בסדר זה דווקא, של הקדמת נעשה לנשמע, ולא בסדר, לכאורה, הגיוני-הכרתי הפוך "נשמע ונעשה"?

מקורות

א.         "... וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה: ... וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים" (שמות, וארא ו', ט', י"ב).

ב.         "... ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל: ויבוא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צווהו ה': ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה וישב משה את דברי העם אל ה'..." (שמות, יתרו, י"ט, ה'-ח').

ג.          "... ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" (שמות, משפטים, כ"ז, ז').

ד.         "... אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו, דכתיב (תהלים, ק"ג) 'ברכו ה' מלאכיו גבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול דברו' ברישא עושי והדר לשמוע... ... ההוא צדוקי ... אמר לו עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאוזנייכו...". ורש"י: "עמא פזיזא. נמהר: דקדמיתו פומייכו לאוזנייכו. קודם ששמעתם אותה היאך היא קשה ואם תוכלו לעמוד בה קיבלתם עליכם לקיימה". (שבת פ"ח,ע"א).

ה.         "... גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה..." (קידושין; ל"א, ע"א; בבא קמא, ל"ח, ע"א; בבא קמא, פ"ז, ע"א; עבודה זרה, ג', ע"א).

עיונים במקורות

עשייה מוסרית איננה ראויה לשמע אם איננה מודרכת על ידי הכרת חובות מוסריות. הכרת חובות מוסריות מחייבת הכרעות מוסריות של העדפה. העדפה מוסרית נכונה איננה אפשרית בלי ידיעת סולם הערכים. ידיעת סולם הערכים היא המאפשרת להכריע מה קודם למה ומה דוחה את מה. מתי פיקוח נפש הרבים קודם לפיקוח נפש היחיד; ומתי פיקוח נפש היחיד דוחה אינטרסים שגרתיים של הרבים, מתי פיקוח נפשו של יחיד דוחה ערכים נשגבים לשעה אחת (לפרק זמן קצר); ומתי קיום שעה אחת של ערכים מקודשים קודמת לאינטרסים אפילו לא שגרתיים של הרבים; וכיוצא באלו...

שמיעה פירושה שמיעה הכרתית שכלית של הבנה, בינה וידיעה מבוססת. הבנה של משמעויות דורשת בינת דבר מתוך דבר, וידיעה מבוססת על אדני ביקורת עצמית, ביקורת מצד אחרים וביקורת חוזרת עצמית. בוודאי שבלי חוש השמיעה שבאוזניים אין לקלוט צו הניתן בדיבור, כשם שבלי חוש הראייה בעיניים אין לקרוא צו הניתן בכתיבה. אבל, כשם שבעשייה מוסרית אין אנו מתכוונים למעשים הנעשים מכוחו של הרגל; כך גם בשמיעה מוסרית אין אנו מתכוונים לדברים הנשמעים מכוחו של הרגל (פעולתו של חוש השמיעה). מהאמור לעיל, ברור כי יש הבדל בין שמיעה באוזני בשר לשמיעה באוזני שכל. לקלוט צו "מה לעשות?", "איך לעשות?" – זקוקים לשמיעה באוזני בשר. לקלוט הבנה הכרתית "מדוע לעשות?", "לשם מה לעשות?", "מהי התכלית?" – זקוקים לשמיעה ב"אוזני שכל".

"נשמע" פירושו, בין היתר, לשמוע באוזניים, לקלוט ידיעה על ידי למידה, להבין ולהשכיל באוזני שכל. לפעמים מתכוונים רק לאחד הפירושים ולעיתים מתכוונים למכלול הפירושים.

במילים אחרות: הוראת הפועל "שמע" כוללת נוסף על קליטת גלי קול באוזניים (במנגנון החושני), גם ציות וגם הבנה (במנגנון הראשי)

שתי קומות למושג "נשמע":

קומת קרקע – שמיעה באוזני בשר (במנגנון החושני)

קומה עליונה – שמיעה באוזני שכל (במנגנון הראשי)

השיא בקומה העליונה – שמיעה בקול ה'...

 

מקורות א',ב' ו-ג', מתארים השתלשלות ומעברים: במקור א' מתואר מצב עובדתי. העם איננו מוכן למאמצים קשים יותר, הנדרשים ממי שרוצה להיגאל, כי קשתה עליו עבודת פרך קשה ומבזה. לכך, הגיע העם מקוצר רוח ומעבודה קשה. במקור ב' משתמע מצב עובדתי לאחר שינוי. העם היה עד למכות במצרים ועל ים-סוף ונהנה כל הזמן מאותות, מנסים ומנפלאות. תגובת העם השתנתה אף היא לקוטב המנוגד: האם הוראה לדעת שה' הוא הא-להים אין עוד מלבדו ולכן כאסירות-תודה מכריז העם כי יציית לכל מצוות ה'. מקור ג' הוא המקור המסכם את מלוא הניסיון האנושי בעמידה לפני ה'. לעיתים, דיכאון בעת צרה; לפעמים, שמחה עילאית על נס ישועה; לעיתים, יראה ופחד; לפעמים, אסירות תודה והתבטלות מפני רוממות אין-סוף. האיזון, בין התופעות המנוגדות ומצבי-הרוח המשתנים, הוא משמעות הברית שבין ה' לבין עם ישראל, בסגולה המיוחדת המוצהרת בצרוף הסגולי של "נעשה ונשמע!".

עיון במקור ד': להערכת הקדמת ה"נעשה" ל"נשמע" פתוחות אפשרויות אחדות:

1.         גנאי לפי דברי הצדוקי "עמא פזיזא".

2.         רז של מלאכים לפי דברי ר' אלעזר.

3.         צרוף גנאי עם רז.

4.         סגולה מיוחדת ראויה לשבח.

אפשרות 1 מבודדת חתך בזמן מן הרצף השלם של ה-השתלשלות."עמא פזיזא" היה, אולי, נכון, אילו ההצהרה הצירופית, המקדימה "נעשה" ל"נשמע", הייתה ניתנת בראשית העמידה לפני ה'. אך דווקא אז סרב העם לשתי הקריאות גם יחד, העם לא רצה להתאמץ למען הגאולה וסרב להאזין ולשמוע על האידיאל של הגאולה. לכן, יש לדחות אפשרות הגנאי על הסף. בנתונים חלקיים אסור להסיק מסקנה כלשהי.

אפשרות 2 איננה מאפיינת בני אנוש בעלי יצרים ובעלי בחירה חופשית. אפשרות 3 נפסלת מפני שפסילת שתי האפשרויות הקודמות הייתה פסולה מוחלטת ולא פסולה מותנית.

מכיוון שטרם הוכחנו שרק 4 אפשרויות בלבד קיימות, עדיין פתוח הדיון לגבי אפשרות 4. אילו רק 4 אפשרויות בלבד קיימות, שלילת שלוש מהן כמוה כחיוב הנותרת.

אשר למקור ה: לא יעלה על הדעת לציית להוראות של סתם מישהו הפוצה פה ומצווה. כדי לצפות לציות צריך המצווה למלא תנאי מוקדם, לפחות אחד, מהתנאים המנויים להלן: (א) המצווה והמציית באו בהסכם הדדי לפיו זכאי המצווה לצוות וחייב העושה לציית ולמלא אחר ההוראות. (ב) המצווה הוא ראש משפחה, ראש קהל, וכבוד הוא למצווה להתכבד בביצוע הציווי ועשייתו כמצווה עליו. (ג) המצווה הוא מורה או מפקד-צבאי והעושה פועל במסגרת כלל ונוהל-מקובל, דהיינו, קודם כל, מלא אחר הפקודה ורק אחר כך תוכל לערער על צדקת התביעה כלפיך.  (ד) המצווה הוא בר-סמכא עליון שאין למעלה ממנו וזכות גדולה היא לך לשמוע ציווי מפיו ולקיימו.

 

המתח בין דור הבנים לדור האבות:

הנבואה בנביא מלאכי "הנה אנכי שולח לכם את אלי-ה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא: והשיב לב-אבות על בנים ולב-בנים על אבותם..." רומזת שקיום מתח מתמיד בין בנים לאבות ובין אבות לבנים הוא עובדה עד ביאת המשיח. בכל זאת, הטיפול ההדדי במתח הזה שבין דור האבות לבין דור הבנים היה שונה בתקופות שונות בהיסטוריה היהודית (והעולמית). גם בעבר הרחוק היו יוצאים מן הכלל. צעירים התעייפו להמתין עד שהמנהיגים הזקנים (או "הזקנים") ימותו והם יירשו את מקומותיהם באופן טבעי. מרידות אבשלום, אדוני-ה, נדב ואביהוא, ואחרים. במבט מרחף על פני התקופות - נראה, כאילו, שבעבר מרידות הבנים מול סמכות האבות היו, בעיקר, כדי להחליף שלטון שלא מצא חן; ואילו, בהווה, המרידות של הצעירים עיקרן - ברצון להביע מורת רוח וסלידה על ידי שימת דגש על הרס ופגיעה בממסד.

הפתרון הרצוי, עד אחרית הימים בביאת גואל צדק, הינו שילוב של כבוד לניסיון שנצבר ושל האזנה מכובדת ליוזמות ולרצון להיגאל, גם על ידי מעשים נועזים, מבוקרים ומרוסנים בשיקול דעת אחראי.

טעות היא של המזלזל בניסיון הנצבר בשרשרת הדורות:

מה נאמר על צעיר המסרב לקנות לעצמו כלי רכב, בבית מסחר של כלי רכב, וטוען שברצונו לייצר לעצמו בית חרושת ליצור מכוניות ובבית חרושת זה ייצר לעצמו את רכבו האישי?

נאמר לו: גם אם נניח כי אתה הגאון העולמי היחיד, ביותר מחמישה מיליארדים בני אדם, המסוגל להשיג הכל בכוחות עצמך לבדך, מדוע לבזבז זמן-יקר בניסיונות נטולי-סיכוי-סביר? – קבל בדרך של למידה ממומחים מנוסים, בדרך מהירה, את הידע שכבר נצבר, ורק אחר כך נצל גאוניותך לחדש ולא על ידי גילוי עצמי מעצמך של דברים שניתן להשיגם בבתי מסחר.

היש תחום שמותר בו לא להקדים נעשה לנשמע?

לפני שנשיב על שאלה זו, כדאי להתעכב ולהתעמק בעיון באפשרויות שונות בנושא דומה: משנה י"ד בפרק חמישי בפרקי אבות: "ארבע מידות בהולכי לבית המדרש: הולך ואינו עושה – שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך – שכר מעשה בידו. הולך ועושה – חסיד. לא הולך ולא עושה – רשע", במשנה זו.

"נעשה = הליכה לביתה מדרש".

"נשמע" – עשייה של לימוד בבית המדרש מחכמים ו/או לימוד מספרים בלי הזדקקות לבית המדרש. האפשרות המועדפת "הולך ועושה חסיד = עושה ושומע חסיד".

העשייה במשנה זו היא ברובד העליון של "נעשה ונשמע".

ברובד העליון קודמת, לעשייה החוזרת על עצמה, למידה של עיון מעמיק, בבחינת "הלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות" (אבות, פרק ד). נתרגם ארבע מידות אלה לפרקנו זה. עושה ואינו שומע, שומע ואינו עושה. עושה ושומע. לא עושה ולא שומע. בברור, האפשרות המועדפת היא "עושה ושומע" = "נעשה ונשמע".

נוכיח כי אין תחום שמותר בו (במדע או בטכנולוגיה) שלא להקדים "נעשה" ל"נשמע", בתנאי שנותן ההוראה הוא בר סמכא עליון בתחומו:

הוכחה:

בצבא הכלל המעשי הוא: קודם כל עליך לציית ולמלא אחרי הוראותיו (=פקודותיו) של המפקד הממונה הישיר עליך. רק אחר כך תוכל לערער על פקודה אשר, לדעתך, לא הייתה צודקת. אין להעלות על הדעת שבתחום הצבאי שהוא פיקוח-נפש או בטחון המדינה, מותר שלא להקדים נעשה לנשמע. לפיכך, בלי יסוד המשמעת של חובת הקדמת הציות למפקד עליון (מעליך) אין ממש בתכנון מבצע צבאי.

ברפואה  לא יעלה על הדעת בעת ניתוח (או, בכל מצב אחר) להמרות את פי הפרופסור המומחה הגדול לאותה מחלקה. קודם כל ציית להוראות הרופא הראשי האחראי ורק אחר כך תוכל לבקש הסברים. הדברים אמורים אפילו להוראה חריגה, הניתנת לרגל סיבוך בלתי צפוי מראש.

בחינוך, לא רק האמא איננה יכולה להמתין עד שבנה הקטן יבין את המשמעות של הוראותיה. בשכלו, הבלתי מפותח והבלתי מנוסה , שונא הילד הקטן כל הוראה של איסור המגביל את חופש רצונו. האמא איננה מתחשבת בכך, כי בריאות בנה קודם לכל שיקול אחר. האמא אוסרת אפוא, על תינוקה לרוץ יחף בחצר, שפזורים בה שברי זכוכית היכולים לפצוע את כפות רגליו, ואם לא גרוע מזה. אף כי יודעת האמא, שריצה כזו נעימה ומלטפת מקרני שמש אביבית אשר חיממה את החול בחצר.

החברה מציבה תכנים ואתגרים לבתי-הספר ובכל השלבים, כיוון שהחברה מציבה לצורך זה תקציבים ממלכתיים, היא מצמידה לכך גם מנגנון של פיקוח ובקרה. הכרחי להקדים "נעשה" ל"נשמע" בביצוע תוכניות הלימודים. כמובן, הרשות נתונה להשמיע השגות בע"פ ולהגיש ערעורים בכתב בעת השתלמויות מורים והתכנסות וועדות חינוך בכנסת ועוד, אך ההשגות אינן פוטרות מחובת הקדמת הציות לברור.

אפילו בשלבים מתקדמים של מחקר-מדעי, עדיין נדרש תלמיד-המחקר להקדים את חובת הציות להוראותיהם של הפרופסורים המדריכים אותו במחקריו, להקדים את ה"נעשה" ל"נשמע" העצמי = התגליתי אליו הוא חותר.

בטכנולוגיה כיום, בשיטות הייצור ההמוני, לפי מתכונת הסרט הנע, דין מהנדס ודין מנהל עבודה, כדין מפקד בצבא. שאלמלא כן, אי-ציות של פועל אחד, בשרשרת, ישבית מאות רבות של פועלים ויגרום נזק רב. לכן, בטכנולוגיה המתקדמת (שיש בה הוראות-יצרן כיצד להשתמש במכונות ובמכשירים), כולל בתעשייה המסחרית, לא יעלה על הדעת שלא להקדים את חובת הציות הדייקני להוראות - כיצד ואיך לעשות, כיצד ומה ומתי לעשות? הוראות אלה מלוות הוראות קבע מפורשות המגבילות את מועדי העשייה, אופני העשייה, מידת העשייה, בכל תחום ותחום בעיסוק העושה, בכל האמור לטיפול במכונות, בציוד, בכלים ובמכשירים, בכל האמור בצריכת החומרים, בביקורת הייצור-העשייה, בעבודות הצוות, בשמירת הציוד והחומרים במצבים ובתנאים תקינים, כאשר המצב התקין מוגדר היטב על ידי הממונים כצו מחייב.

באופן דומה, לא יקשה עלינו להוכיח גם בתחומים אחרים במדע ובטכנולוגיה, ונגיע למסקנה הגיונית חד-משמעית: אין תחום בחיים, שבו אפשר לא להקדים נעשה לנשמע, ובתנאי שנותן ההוראה בר-סמכא ראשון במעלתו באותו תחום (העובר על כך מתחייב בעונש העלול להיות גם עונש כבד).

סיכום: הצד השווה בכל שמיעה הוא ההזדקקות לקליטה בחוש של שמיעה (במנגנון החושני). בקומת הקרקע, כל בעלי החיים שווים זה לזה, מלבד במידת רגישותם לתחום אורכי גלים נקלטים ממקורות אור וקול. רק האדם לבדו משתייך לקומה העליונה של כושר שמיעה. באוזני-שכל, כולל חשיבה צורנית הגיונית ושל הבנה הכרתית שיש עמה גם ביקורת הטוב והגבולות של עצמה. רק יחידי סגולה בקומה עליונה זו, למדו להזדהות הלכה למעשה עם השמיעה בקול ה', בצירוף הנפלא של הקדמת "נעשה" ל"נשמע".

הנסים במצרים ועל הים, ההזנה במן ובשלו, הוצאת המים מן הסלע, ו"ירידת" ה' על הר סיני במתן תורה, כל אלה הוכיחו לעם ישראל כי ה' הוא הא-להים ואין עוד מלבדו. מכיוון שבלתי הגיוני הדבר לייחס להקב"ה אפשרות של טעות (ואדם בר דעת איננו רוצה באיבוד עצמי לדעת); על כן, שמיעה בקול ה' כוללת בתוכה הזדהות מלאה ושלימה עם הצו ועם הנכונות לציית לצו ["על פי התורה אשר יורוך..." (דברים, שופטים)]. לא יעלה על הדעת ההכרתית-הגיונית שלא לציית להוראותיו של ה' בורא חוקי הטבע ונותן חוקי התורה, שהוא  הבר-סמכא העליון האינסופי והמוחלט. (והדברים בקל וחומר כי לא יעלה על הדעת שלא לציית להוראותיו של יצרן מכונה כיצד להפעילה).

זוהי סגולה מיוחדת ראויה לשבח של עמנו, שכבר אז, לפני למעלה משלושת אלפים ושלוש מאות שנים השכיל לסגל לעצמו את הצירוף המדעי-טכנולוגי של הקדמת "נעשה" ל"נשמע", המובן היטב רק עתה, בעידן המחשבים, כפי שהוכחנו.

גדלי-הו רחמן השיב את נשמתו לבוראו בד' אלול תשס"ט. נמנה בעבר על בוגרי האוניברסיטה העברית במקצועות מתמטיקה ופילוסופיה. פרסם מאמרי הגות רבים וכן ערך בשנים תשכ"ח-תשל"א ביטאון להגות יהודית בשם מ.ת.ת (מציון תצא תורה).בשנת תשס"ה יצא לאור ספרו "פרוזדור הקליטה בעולם של חמישה ממדים" בהוצאת ספרים "מ. מזרחי".


elchr@bezeqint.net">dir="RTL">elchr@bezeqint.net

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב