אייכה? מי אתה האדם? 

"פרשת בראשית"

הפרשה בטיפול

"אייכה" – מי אתה האדם?

בס"ד

פרשת בראשית / תובנות מעצימות מהפרשה          

אייכה/מי אתה האדם?

לאחר שהקב"ה בורא את כל העולם, נברא ביום השישי האדם-נזר הבריאה.

הקב"ה שיכן את האדם בגן עדן, מלאכים צולים לו בשר ומסננים לו יין, במרכז הגן ממקם הקב"ה את עץ הדעת ומצווה האלוקים את האדם ציווי הנראה לכאורה פשוט- לא לאכול מעץ הדעת.

אומר לו הקב"ה לאדם הראשון "ראה, כל הגן הרי הוא פרוש לפניך, רק מעץ הדעת לא תאכל".

ומנמק לו הקב"ה את הסיבה, "כי ביום אכלך ממנו מות תמות".

כידוע, הנחש פיתה בערמומיות רבה את האישה, וזאת נתנה לאדם לאכול עמה.

האדם ואשתו מרגישים "כי עירומים הם" ומתחבאים בתוך הגן.

רוח אלוקים מתהלכת בתוך הגן, והאלוקים מפנה שאלה אל האדם, "אייכה"- היכן אתה?

שאלה עצומה...

וידועה התמיהה, מה פשר המילה "אייכה"? כלום נסתר מהקב"ה היכן שוכן האדם באותה השעה?

הרבה הסברים ישנם לשאלה בסיסית זאת.

אנו נלך במהלך מסוים.

היכן האישיות שלך?

ראיתי בספרו של הרב רייס זצ"ל: שאלו פעם את אחד מגדולי ישראל את השאלה הזו, והשיב כך: בשאלה "אייכה" לא ביקש הקב"ה מהאדם מידע אודות מיקומו הפיזי, שהרי הכל גלוי וידוע לפניו כל העת.

הייתה כאן פנייה עמוקה ומהותית אל האדם של אחרי החטא. היכן היא אישיותך? היכן אתה מציב את עצמך? האם בחנת את המרכיבים האישיותיים שלך המזכים אותך בשם אדם?

אם אכן זו השאלה שהוצגה לאדם הראשון ביום היבראו, הרי שאינה פוסקת מלהישאל מאז ועד היום. כמין בת קול עדיין חוזרת ומהדהדת בחלל עולמנו ושואלת כל אחד מאתנו: אייכה? האדם החושב שואל עצמו בכל זמן ובכל מקום מה מאפיין אותו.

מי אתה בכלל?

מודעות עצמית היא כר מחייה נרחב לקורסים, הרצאות ואינספור ספרים. אבל 'עצמנו' נותר עדיין טמיר ונעלם עבור רובינו.

מה אני באמת רוצה? מה אני יכול? מה מיוחד בי? מה היתרונות הגדולים שלי? ומהם החסרונות? – מי אני, בעצם?

אכן, שאלות לא פשוטות בכלל.

לצערנו, אנו נוקטים בדרך הקלה ביותר לענות עליהן והיא לפנות אל החברה הסובבת אותנו שתספק תשובות. אנחנו עושים את זה בכל תחום, מוכנים לקבל את הסטריאוטיפים, הסטיגמות והתדמית שלחברה יש עלינו כמענה לשאלות הזהות העצמית שלנו.

הכר את עצמך

בתאילנד ישנו פסל תיירותי מאוד, זהו פסל מזהב מדהים ביופיו, עד לפני כמה עשרות שנים הוא היה מלא טיח, שברי זכוכיות, זרוק באחד מבתי התיפלה שם, סתם פסלון שגרתי, אף אחד לא הכיר אותו כמעט.

לפני כמה עשרות שנים הפסל הזה הפריע באותו מקום שהוא היה בו, תכננו האחראים על המקום להעביר אותו למקום אחר, לשם כך שכרו חברת הובלה מיוחדת.

עובדי ההובלה לא נזהרו במיוחד, אחד החבלים שקשרו היה רופף, וכשהרימו אותו הפסל פשוט נפל והוטח ארצה בחוזקה.

הפועלים לא התרגשו במיוחד ונגשו אליו כדי לקושרו בשנית.

אך לפתע, אחד הפועלים מפליט קריאה נרגשת מגרונו "הי, תראו מה מבצבץ  כאן". לשמע קריאתו הנרגשת מהרו הפועלים האחרים ובראשם מנהל העבודה, לעבר הפסל.

לעיניהם נגלה מחזה מדהים, סדק נפער לכל אורכו של הפסל, אך מאחורי הסדק, בצבץ צבע זהב מרהיב ביופיו.

לאט ובזהירות קלפו הפועלים את הטיח והלכלוך מעל גבי הפסל וכך התגלתה מול עיניהם יצירה מדהימה ביופייה.

שוויו של פסל זה נאמד היום ב-300 מיליון דולר. יצירה שעד לפני 60 שנה לא הייתה שווה אלף דולר.

מספרים שהפסל הזה הוא עתיק בן מאות שנים, בשלב מסוים פרצה בתאילנד מלחמה עקובה מדם, תושבי אותה עיר לא רצו שיצירת האומנות היקרה הזו תיפול ביד האויב, לכן טחו אותה בטיח, מלאו את הפסל בזכוכיות ונטשו אותו באחד מבתי התיפלה באזור, מתוך מחשבה שלאחר המלחמה יחזירוהו לתפארתו.

אך אנשי אותה העיר נהרגו במלחמה, כך שהפסל נשאר שם נטוש וזנוח.

בכל אחד מאתנו, שוכן האני האמתי שלנו, שהוא מדהים ביופיו, נקי מכל התנהגות או הרגל מגונה, טהור וזך מכל מחשבה או רגש שליליים, פעמים רבות כשיש לנו הרגשה רעה, או כשאנו מתנהגים בהתנהגות שלילית כלשהיא, אנו חשים שזה אנחנו ואין מה לעשות אך לא כך הם פני הדברים.

אלוקי נשמה...

בכל בוקר כשיהודי פוקח את עיניו, לאחר מודה אני, מברך הוא ברכה נפלאה, "אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא. אתה בראת, אתה יצרת, אתה נפחת בי, ואתה משמרה בקרבי..."

מפליא הדבר- כיצד מתיימר אדם לומר על נשמתו "טהורה היא", לאחר שחטא וקלקל ונפל לא פעם ולא פעמיים?

היינו מבינים אילו היה אדם אומר על נשמתו "טהורה הייתה", כלומר- הנשמה שנתת בי הייתה טהורה, כאשר בראת אותי, אבל עכשיו המצב שלה לא ממש משמח...

בכל זאת, תקנו חז"ל לומר נשמה שנתת בי טהורה היא.

מבאר הגאון רבי אליהו מוילנא: שלכל אחד מאתנו יש נשמה פנימית, שהיא טהורה וזכה.

אם אדם נכשל ונופל, עושה מעשים לא ראויים, הוא פוגע ברבדים חיצוניים שלו, אבל הוא לא פוגם בנשמה הפנימית.

ניתן לדמות זאת לאדם שנפל לבוץ- החליפה שלו תהייה מלאת רפש, אולי גם החולצה ואפילו הגופייה תתלכלכנה, אבל הלב שלו לא יתלכלך גם בשלולית העמוקה ביותר.

דימוי מעניין שכדאי לזכור...

משה מתגורר במרכז הארץ, הוא מעוניין להגיע לעיר הדרומית באר שבע לצורך כמה סידורים דחופים, לשם כך נכנס משה למכוניתו המשוכללת והחדישה, יצא מהחניון וגלש לאיטו במורד הרחוב.

משה מגביר קצב, המכונית נוסעת מצוין, נהמת המנוע שלה נפלאה, מכוניתו שועטת במהירות על פני האספלט לאורך הדרך המהירה.

הדרך חולפת על פניו ביעף ולפתע צדה עינו שלט בצד הדרך "חיפה-10 ק"מ"..

"חיפה"???

איך הגעתי לפה???

זה הרכב אשם בהכל! הוא הביא אותי לכאן! בגללו אני במצב הזה!

נהגים רבים שחלפו במהירות על הכביש בואכה חיפה סובבו אצבע על רקתם, למראה המשוגע שעצר בצד הדרך ומכלה את זעמו על המכונית האומללה.

האדם עצמו נברא עם נשמה טובה וגבוהה, "חלק אלוק ממעל" הוא נקי ונשמתו טהורה, התנהגותו של האדם היא שהביאה למצב הזה.

שנה את התנהגותך! אל תנסה לשנות את עצמך!

תאהב את עצמך...

בתוכנו יש מערכת יחסים בין שני גורמים: "אני" ו"עצמי".

כיחסים בין ה”אני” ל”עצמי” באופן ששגור מאוד בדיבור שלנו:
“אני מאשים את עצמי” אני גאה בעצמי” אני מאוכזב מעצמי” וכו…

ה“אני” מייצג את הראש החושב, הרציונלי, הביקורתי והמעשי.
ה“עצמי” מייצג את העולם הרגשי שלנו, את הרגישות, הצרכים הרגשיים, הדחפים והתחושות שלנו.

אפשר גם להציג את זה כיחסים בין השכל ללב, בין הורה (הראש) לבין הילד הפנימי(הרגש) .אפשר לראות את זה כיחסים בין החלק המודע וההכרתי שלנו שכולל את החשיבה והמודעות לבין תת המודע שהוא העולם הרגשיגופני שלנו וגם כזוגיות פנימית.
כל הסתכלות היא טובה כל עוד מבינים את מהות היחסים בתוכנו.

מה מאפין את ה”אני” (השכל, ההורה, ההכרה, החשיבה)?
בתמציתיות, ה”אני” מאופיין ביכולת לשים לב לגוף, למחשבות ולרגשות. ביכולת לחשוב, לחקור, ללמוד, לדבר ולבטא במילים.

מה מאפיין את ה”עצמי” (הרגש, הלב, הילד הפנימי, תת המודע, הגוף)
בתמציתיות, ה”עצמי” מאופיין ברגישות עצומה, בצרכים ורצונות, בעוצמות רגשיות, בחוויות גופניות שנעות בין כאב לעונג, בין אטימות ודכאון להתרגשות ושמחה. הוא מתאפיין גם ביצירתיות, באינטואיציה, ביטוי יצירתי וגופני, למידה ודמיון. ביכולת אסוציאטיבית, במחשבות לא רצוניות (מחשבות שאנחנו לפעמים קוראים להן “טורדניות” – מחשבות שכאילו צצות בלי שיודעים למה, זיכרונות ותמונות מנטאליות שחוזרים ועולים בנו) וביכולת אמפטיה, אהבה וחיבור לכל תפקודי הגוף.

צריך לזכור שהתנהגות רעה היא לא מי שאני, אלא אני הוא טוב, טהור, נקי וזך בעל נשמה טובה שנדבקה בה התנהגות לא ראויה.

וזוהי פשר הקריאה לאדם: "אייכה" היכן אתה? איפה עצמך? נכון שחטאת, נכון שאתה מרגיש שהנך נמצא בשפל המדרגה.

אך זכור! התנהגות זו היא לא חלק ממך ובידך לשנות התנהגותך.

רובד נוסף

ההבדל בין ה"אני" ל"עצמי" שהראשון הוא המודע והשני הוא כינוי לתת מודע.

מיהו התת מודע?

ניתן לדמות זאת לנווט או לקברניט של ספינה, הוא עומד על גשר הספינה ומכוון ונותן פקודות לצוות שנמצא בחדר המכונות, האחראי על כל המכשירים, השעונים וכו'.

המלחים הנמצאים בחדר המכונות אינם יודעים את יעדו ותכליתו של המסע, הם ממלאים פקודות. הם יעלו על שרטונים אם הקברניט שעל הגשר ייתן פקודות שגויות. אך המלחים שבחדר המכונות מבצעים ומצייתים ללא עוררין מפני שהוא האחראי. הם לא יפנו אליו בחוצפה, הם לא יתנגדו לפקודותיו, הם יבצעו את כל הוראותיו.

הקברניט הוא האדון על ספינתו והוראותיו מבוצעות. באורח דומה המודע הוא הקברניט של הספינה ותת המודע מקבל את הפקודות שאותן המודע נותן לו תוך הסתמכות על הנתונים והעובדות אשר המודע מקבל כנכונות.

ניתן לחבר ביניהם ולגרום להם לעבוד בשיתוף פעולה והרמוניה על ידי מספר דרכים.

דרך אפשרית

כשאדם רוצה להצליח בעבודת ה' שלו, או אפילו בעניינים גשמיים, עליו לרתום לפעולה גם את תת המודע, הוא צריך להאמין בעצמו, בעצמו זה תת המודע.

כדי שתת המודע יקלוט את המשימה ניתן להעביר לו את המסר על ידי שינון וחזרה יום יומית של המשפטים: "אני הולך ומצליח בעזרת ה' בכל מעשי" וכו' ועוד משפטים כדוגמת זה, המסר נקלט בתת המודע והוא מכוון פעולה לעבר המטרה.

בהצלחה...