בית המשפט העליון ? צמצום הזכות לקבלת הישבון 

עו"ד גיל נדל

בואן ייבא טובין לישראל, שילם עליהם מכס, ומכר אותם, תוך זמן קצר, לגורם אחר בישראל שיצא את הטובין לחו"ל. האם זכאי היבואן לקבל הישבון מכס על הטובין מכוח הוראות סעיף 156 לפקודת המכס? שלוש ערכאות התחבטו בשאלה זאת, והתשובה הסופית הינה שלילית.

סעיף 156 לפקודת המכס קובע:

"טובין שיובאו - חוץ מטובין שיובאו בצובר - והם מיוצאים תוך ששה חדשים מיום סילוקם מפיקוח רשות-המכס, יותר עליהם הישבון של תשעים אחוז מסכום המכס ששולם עליהם, ובלבד שהוכח להנחת- דעתו של גובה המכס, כי לא היה בטובין כל שימוש בישראל, או אם היה שימוש, לא היה זה אלא השימוש שגרם לגילוי אי-התאמתם לתנאי-המכר או לגילוי ליקוי שהיה קיים בהם בשעת סילוקם ואילולא אותו שימוש לא היו אי-ההתאמה או הליקוי ניתנים לגילוי."

היבואן טען שמכירת הטובין ליצואן אינה מהווה "שימוש" הנזכר בסעיף 156, שכן "שימוש" - משמעו שימוש פיזי. עמדת המכס היתה הפוכה - אין צורך בשימוש פיזי דווקא, וגם מכירה למישהו אחר נחשבת כשימוש. לדעת המכס, הישבון על פי סעיף 156 יינתן רק כאשר היבואן אינו מפיק תועלת מהיבוא, ובמקרה שלפנינו היבואן המכר את הטובין ליצואן והפיק מהם תועלת.

בסופו של יום - לאחר דיון בשלוש ערכאות (!) נקבע על ידי בית המשפט העליון כי לא ינתן הישבון.

בתחילת ההתדיינות ידו של היבואן היתה העליונה, שכן בית משפט השלום בתל אביב קיבל את עמדת היבואן. מבחינת לשונית, קבע בית משפט השלום, תוך העזרות במילונים, כי המונח "שימוש" מתייחס בעיקרו לשימוש פיזי.
מעבר לכך, בית משפט השלום נעזר בבחינת תכליתו של המכס. המכס, כך קבע בית המשפט, נועד להגן על התוצרת המקומית מפני היבוא. הואיל ובסופו של דבר הטובין יוצאו מישראל, אין צורך להגן על התוצרת המקומית, ועל כן יש לאשר את ההישבון.
בנוסף, בחן בית המשפט גם את תכליתו של ההישבון (בעיקר זה של סעיף 160 לפקודת המכס - הישבון מכסים של תשומות ששימשו ליצוא), תוך השוואה למשפט האמריקאי, וקבע כי תכליתו הינה הגנה על הייצור המקומי ועידוד היצוא, והואיל והייצור המקומי לא נפגע - יש לתת הישבון.

רשות המכס ערערה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר קיבל את עמדתה.
בית המשפט המחוזי קבע כי, מבחינה מילולית, המונח "שימוש" יכול לכלול גם הפקת תועלת באמצעות מכירה.
אשר לתכליתו של המכס, סבר בית המשפט המחוזי כי תכליתו של המכס אינה רק לספק הגנה לתוצרת הארץ, ועל כן אין מקום לקביעה כי הואיל והייצור המקומי לא נפגע יש לתת הישבון.
עוד קבע בית המשפט המחוזי כי ההישבון של סעיף 156 נועד לסייע ליבואן במקרה שלא הפיק תועלת מהיבוא (בדומה לסעיף 150 לפקודת המכס). הואיל ובמקרה שלפנינו היבואן הפיק מהיבוא תועלת, שהרי מכר את הטובין ליצואן, אין מקום לאשר ההישבון.

היבואן הגיש בקשת ערעור לבית המשפט העליון, אשר דן בערעור וצידד בעמדת המדינה.

בכל הנוגע לפרשנות המונח "שימוש" קבע בית המשפט העליון כי: "פרשנות המרחיבה את מושג ה"שימוש" לכל ניצול שהוא של הטובין, כולל שימוש בזכויות בהם ולא רק שימוש פיזי בהם על פי תכונותיהם, מתיישבת עם ההגדרות המילוניות ל"שימוש" ועם המשמעות שבני אדם נותנים למושג זה".
בענין תכלית החקיקה, אף אם בית המשפט העליון היה נכון לקבל את עמדת היבואן כי התכלית המרכזית בהטלת מכס הינה הגנה על תוצרת הארץ, הרי שלא היה בכך לסייע ליבואן, שכן במקרה שלפנינו הייצור המקומי נפגע (הגורם המקומי רכש את הטובין מהיבואן ולא מיצרן מקומי) ועל כן היתה הצדקה בהטלת המכס ובשלילת ההישבון.
י
חד עם זאת, נציין כי פסקי הדין אינם מתייחסים למצב שבו היבואן כלל לא הפיק תועלת מהטובין, כאשר, למשל, היבואן העביר את הטובין לקונה (במכירה או בקונסיגנציה), והקונה מבטל את העיסקה ומבקש להחזיר את הטובין ליבואן מסיבות מסחריות (העדר ביקוש, פגמים וכו'), וכעת היבואן מעונין להחזיר אותם לספק בחו"ל. האם גם במקרה כזה נתייחס למסלול שעברו הטובין כתור "שימוש"? ספק בדבר.

הספק מתעצם לאור האמור בשלהי פסק דינו של בית המשפט העליון, שם נכתב כי: "ניסוחו של הסעיף יכול היה להיעשות באופן שלא היה מותיר מחלוקת לפחות בעניין מכירת הטובין. כעולה מטענת המבקשת, די שהסעיף היה מדבר ב"יבואן" ולא ב"טובין" כדי להסיר אפשרות שמכירה לא תיחשב כ"שימוש" לצורך הישבון. ניסוח נכון של הסעיף במקרה זה היה מונע מחלוקת, דיונים בשלוש ערכאות משפטיות (על כל הכרוך בכך), ונזק ליבואן". האם ניתן להסיק מדברים אלו שאם היבואן ייצא את הטובין, לאחר ביטול העיסקה, כי אז לא יהיה בכך משום שימוש? יתכן.

בית המשפט העליון - רע"א 359/04 יהודה ברמן בע"מ נ' מדינת ישראל, פסק דין מיום 13.3.08, ליבואן - עורכי הדין סיטן וגור, למדינה - עו"ד פרסקי.
בית המשפט המחוזי - ע"א (תל אביב) 1543/01 מדינת ישראל נ` יהודה ברמן בע"מ, פסק דין מיום 30.11.03.
בית משפט השלום - ת.א. 71601/98 יהודה ברמן בע"מ נ` מדינת ישראל, פסק דין מיום 24.1.01.