היבטים פסיכולוגיים וחברתיים-כלכליים של תופעת הפיטורין של בני המחצית השנייה של החיים( חלק א') 

היבטים פסיכולוגיים וחברתיים-כלכליים של תופעת הפיטורין של בני המחצית השנייה של החיים

תמורות במחצית השנייה של החיים מהיבט הירידה בשיעור התעסוקה - אחדות וליטווין (2013) טוענים כי הספרות מציעה מגוון של הסברים לתמורות במחצית השנייה של החיים מהיבט הירידה בשיעור התעסוקה של הגברים ככלל בכוח העבודה. הפרישה המוקדמת של המבוגרים יחסית מהעבודה גורמת לצמצום הביקוש לעובדים מבוגרים בעלי כישורים נמוכים בעידן של שינויים טכנולוגיים מחד, וגם מנהלים בכירים, מאידך. ממצאי המחקר מצביעים כי במחצית השנייה של החיים רב השוני על הדומה. בשלבים השונים של מהלך החיים אנשים צוברים חוויות ייחודיות, אירועים משמעותיים מגוונים, משאבים מתגמלים ו/או הפסדים כואבים כאלה ואחרים (ע' 32). הפסדים כואבים כוללים מצבים של הפרשה מעבודה בגיל צעיר יחסית.ממצאי המחקר תורמים להבנת השינויים הקוגניטיביים בקרב האוכלוסייה בישראל. נמצא כי גיל והשכלה הם המשתנים המנבאים העקביים ביותר באשר להידרדרות קוגניטיבית בקרב ישראלים כמו בשאר העולם בכלל (ע' 234). נתוני מחקרים מלמדים על ניידות עובדים לא מבוטלת בין מצבי עוני של עובדים, גיל והשכלה כמנבאים אמינים אצל בני 50 ומעלה במחצית השנייה של החיים. מצב התעסוקה מהווה נגזרת מנתונים אלה וגורם להפרשת עובדים ממקום עבודתם בשנות ה - 50 לחייהם.

Gosselin (2018) יטען כי מעל גיל 50 כנראה שההחלטה לעזוב מקום עבודה לא תהיה של העובדים. לדעתו מעל גיל 50, העובדים נוטים לחשוב כי תהיה להם עבודה קבועה, אבל רוב הסיכויים שההחלטה לעזוב מקום עבודה לא תהיה של העובדים. ניתוח נתונים שנערך על ידי ProPublica והמכון האורבני מציג כי עובדים נדחקים מעבודות ותיקות לפני שהם מחליטים לפרוש, וסופגים נזקים כספיים שלעיתים הינם בלתי הפיכים. מחקר בנושא בריאות ופרישה במדגם ארצי ייצג כ 20,000 איש מגיל 50 שנה. במהלך 2016. נמצא כי בפרק הזמן שבו עובדים מבוגרים החלו השתתפות במחקר לבין סיומו של המחקר כאשר עדיין העובדים עבדו וקיבלו משכורת, אזי 56% מהם היו מפוטרים לפחות פעם אחת ,או שעזבו משרות מסיבות שהזכרנו - עם נזקים כלכליים. נמצא כי רק אחד מכל עשרה מהעובדים הללו חוזר לרמת השכר שלפני פיטוריו. אצל רוב המועסקים האמריקנים המבוגרים, העבודה אחרי גיל 50 היא בלתי וודאית משמעותית ממה שנחשב בעבר.

המכון הישראלי לדמוקרטיה (2019 ,ע' 11-12) מנתח את המדיניות לשילוב ולשימור בני גיל 50 + בשוק העבודה וטוען כי בספרות המקצועית נמצא מגוון רחב של גורמים שתורמים לאי תעסוקה של עובדים מבוגרים בישראל. ניתן לנתח עובדה זו בשלוש רמות כלהלן: גורמים ברמה האישית כמו בריאות לקויה, המצב הכלכלי של הפרט, הכישורים והמיומנויות שברשותו, מיקום גאוגרפי) ; ברמה הארגונית - מאפיינים כמו מקום העבודה וגמישות המעסיק, הביקוש לעובדים בתחום ספציפי של התמחות. ברמת המאקרו - מאפיינים כמו גיל הפרישה הקבוע בחוק, הקצבאות שמעניקה המדינה, מערכת ההכשרות הקיימת.

 במחקרים השוואתיים בינלאומיים נמצא קיים שוני בדיווח הבלתי מועסקים על סיבת אי התעסוקה והממצאים מצביעים על כך שהדיווחים הינם בעלי תוקף מוגבל ביותר. למשל, נחקרים לא מתארים את אי התעסוקה כתוצר של אי-הצלחה למצוא עבודה אלא יותר של בעיות בריאותיות הקשורות לגיל כסיבה לפרישה. רק מעטים מדווחים כי אם הייתה להם הזדמנות אזי היו חוזרים לעבוד. מממצאי סקר כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ-2017 ,נמצא כי הממצאים בישראל עקביים עם הדפוסים הללו. בתשובה לשאלה מדוע אינם עובדים, ענו כ-51% מהגברים בגילאי 55-64 כי הסיבה היא "מחלה, מום, נכות או מגבלה אחרת" כהסבר לכך שאינם בתעסוקה. בקרב הנשים שאינן מועסקות בגילאים 55-59 נמצא כי רק %15 מהנשאלים דיווחו שהיו מעוניינות לשוב לעבוד בעבודה מתאימה. ממצאים  אלה מעוותים משני היבטים עיקריים: ראשית, בעיה של מהימנות הדיווחים העצמיים לגבי הסיבות לפרישה מוקדמת. שנית, מהתפלגות העונים לשאלה זו עולה כי משתתפים רבים לא עבדו בשנים ארוכות (ואולי מעולם לא) כמו גברים חרדים, נשים ערביות או עקרות בית. על כן, כדי להבין יותר מיהם המבוגרים שמחוץ למעגל התעסוקה אך היו בו או עדיין מנסים להשתלב בו, נבחן שיעור המובטלים המבוגרים אשר מחפשים כעת עבודה. מהממצאים עולה כי רק% 23 מהמבוגרים שמחפשים עבודה עזבו את מקום עבודתם האחרון מרצון; רובם המכריע פוטרו או אלצו לעזוב את עבודתם בגלל צמצומים. נמצא כי ל-38% מהנשאלים יש השכלה תיכונית ומטה, לעומת % 47 ממחפשי העבודה המבוגרים הינם בעלי תואר אקדמי (לערך 13% יש תואר שלישי). לכ-14% יש תעודה מקצועית או תעודה על -תיכונית אחרת. רק ל-38% מהם יש בן או בת זוג המועסקים במשרה מלאה ולכן מדובר בשיעור גבוה של משקי בית שבהם אבטלת אחד המבוגרים היא מכה כלכלית משמעותית.

אחת הסיבות להפסקת עבודהאצל המבוגרים במחצית השנייה של החיים הינה התעמרות.

עמירן (2017) מתארת התעמרויות, עלבונות, השפלות במקום העבודה אצל בני החמישים .    "רק 4 שנים לאחר שהתקופה החשוכה בחיי נגמרה מצאתי את הכוחות הנפשיים להסתכל אחורה ולהבין מה היה שם". כך מספר מאיר (שם בדוי) בן 60, שעובד למעלה מ-20 שנה כמנהל בכיר בחברה גדולה.    "20 שנה זכיתי לכל השבחים ממנכ"לים שונים, כולם העריכו את העבודה המקצועית שלי. עד שהגיע מנהל מסוים ואז התחילו 3 שנים של טרור ".סקר שערך משרד הכלכלה קובע כי כ-55% מהעובדים נפגעו מהתעמרות בעבודה בתדירות של "מדי פעם" עד "לעתים קרובות".

לדעתנו, נושא ההתעמרויות בבני החמישים ומעלה עדיין לא נחקר דיו כאחת הסיבות לפיטורי אנשים מבוגרים מהארגון. קיימים גורמים נוספים חשובים להפסקת עבודה אצל המבוגרים כמו גילנות, מיומנויות בעבודה ועוד כפי שנראה להלן.

המכון הישראלי לדמוקרטיה (2019, ע' 22-23) מציג תוצאות סקר שמעלה ממצאים בעייתיים לגבי רמת המיומנויות של כלל האוכלוסייה בישראל שנמצאו על ידי ארגון OECD בעניין כישורי המבוגרים (בגילאי 50 עד פרישה) ו"המבוגרים לעתיד" (40-49 בישראל). שיעור המבוגרים החסר מיומנויות בסיס הוא גבוה, ושיעור זה גבוה בהרבה מאשר בקרב הצעירים יותר. בתחום המתמטי, למשל, כמעט %39 מהנבדקים המבוגרים קיבלו ציונים נמוכים במיומנויות הבסיסיות ביותר. פעילות בסביבה מתוקשבת, הכולל כישורי מחשב לא מספקת כאשר רוב גדול של המבוגרים (63%) נמצאים בתחתית סולם המיומנויות הבסיסיות האלה, כאשר מדאיג מדאיגים הממצאים בקרב גילאי הביניים (48%) שדורגו ברמות הנמוכות ביותר.

המכון הישראלי לדמוקרטיה (2019 , ע' 28-30) מנתח את השפעה על התעסוקה משקפת גם אפליה על בסיס גיל (גילנות). על פי סקרים בינלאומיים, תופעה זו קיימת במדינות רבות לרבות ישראל. גילנות נובעת מדימוי שלילי של העובד המבוגר. תפישת העובד המבוגר שמהוות חסם להעסקה של מבוגרים הינן כמו שהעובד פחות פרודוקטיבי, עם קשיי הסתגלות לשינויים ארגוניים, יכולות טכנולוגיות מוגבלות וסיכויי היעדרות מהעבודה מסיבות בריאותיות גבוהות יותר. נמצא כי תעסוקת מבוגרים בישראל כאשר לרוב למעסיקים ניתנות סובסידיות. מסקירת מחקרי אפקטיביות עולה שסובסידיות מענקים או פטורים ממס להעסקה של מבוגרים הן בעלות השפעה מזערית ואינן תורמות בצורה משמעותית לעלייה בשיעורי התעסוקה וליציאה מאבטלה.

לכן נתרכז באופי והיקף אפליה על בסיס גיל (גילנות) שמהווה את הסיבה המרכזית לפיטורין של בני המחצית השנייה של החיים.

Lipnic (2018) טוענת כי גילנות כמוה כהטרדות: "כולם יודעים שזה קורה כל יום לעובדים בכל מיני עבודות, אבל מעטים מדברים". אפליה על רקע גיל, גזע, מין או מאפיינים מוגנים אחרים, נובעת לעתים קרובות מסטריאוטיפים ומהטיה לא מודעת. ממצאי מחקרים מצביעים על העובדה כי לרוב בני האדם יש אמונות שליליות ספציפיות לא מדויקות שמיושמות לגבי עובדים מבוגרים, מה שמוביל להערכות שליליות על סטריאוטיפים של גילנות. ממצאי מחקרים בעשרות השנים האחרונות שוללים את העובדה כי הגיל מנבא את יכולתו, הביצועים או העניין של האדם. הסטריאוטיפים לגבי גילנות שגויים היות ואנשים מבוגרים רבים מבצעים או הינם בעלי ביצועים כמו צעירים כך שיכולות קוגניטיביות הן אינדיבידואליות ביותר ותפקודים אינטלקטואליים יכולים למעשה להשתפר עם הגיל. חשיבה מהירה עשויה לרדת עם הזמן, אולם מוחם של הגילאים המבוגרים מסוגל להגיע לפתרונות מהר יותר. בגיל המבוגר יכולת השיפוט טובה יותר וכך גם הנווט טוב יותר בעולם המורכב של ימינו. תכונות כמו חדשנות ויצירתיות הן בעלות רמה כזו או אחרת על רצף הגילאים.

בעוד שאפליה של גזע נובעת מדעות קדומות וחוסר סובלנות, מהשקפות וסטראוטיפים שליליים ביחס ליכולותיהם של עובדים בגזע מסוים. אפליה בין המינים, כמו אפליה של גיל, נובעת לעתים קרובות מסטריאוטיפים לגבי יכולות האישה ומהנחות לגבי התפקידים המתאימים של נשים במקום העבודה והחברה.

Kita (2019) מציג את ממצאי המחקר הגדול ביותר על אפליה גילית בהעסקת עובדים נערך בשנת 2015 וכלל 40,000 בקשות ליותר מ-13,000 משרות ב-12 ערים ברחבי 11 מדינות בארה"ב. נמצאו עדויות לאפליה בין גברים ונשים כאחד, כאשר מועמדים מבוגרים יותר - בגילאי 64 עד 66 , הכחישו לעתים קרובות יותר ראיונות עבודה מאשר מבקשי גיל העמידה בגילאי 49 עד 51. נשים, במיוחד נשים מבוגרות, אך גם נשים בגיל העמידה, סבלו בסופו של דבר מאפליה של יותר מגיל מבוגר. עוד נמצא כי כמעט 1 מכל ארבעה עובדים מגיל 45 הוטרדו באמצעות הערות גיליות שליליות בארגונים על ידי מפקחים או עמיתים לעבודה. כ-3 מכל 5 עובדים מבוגרים ראו או חוו אפליה של גיל במקום העבודה. התוצאה: 76% מהעובדים המבוגרים הללו רואים באפליה של גיל מכשול למצוא עבודה חדשה; דוח אחר מצא כי יותר ממחצית מהעובדים הוותיקים חוו אפליה של גיל נדחקו בטרם עת ממשרות ותיקים ו-90% מהם חוו פגיעה ברמת שכרם היות לא הרוויחו שוב יותר. וכך ל-29% ממשקי בית שבראשם מישהו מגיל 55 ומעלה אין חיסכון לפנסיה או פנסיה. ממחקר מבוגרים שפורסם בכתב העת Journal of Gerontology עולה כי מפוטרים מבוגרים שחווים חוסר משמעות בחיים יפתחו פי שלושה מוגבלות וסבירות גבוהה יותר פי ארבעה למות בטרם עת.

Terrell (2018) מציג תפישה באשר לעובדים בגיל 50+ תחת הכותר של שמירה על אפליה בין גיל לבין תנאי עבודה, בין איזון לחיים לעבודה לבין פרישה. ממצאיו מצביעים באופן גורף על שכיחותה הרבה של אפליה גילית במקומות העבודה. בארה"ב כמעט 2 מתוך 3 עובדים מגיל 45 ומעלה ראו או חוו אפליה של גיל בעבודה, כך עולה מתוצאות סקר עבודה נרחב של AARP (formally the American Association of Retired Persons) שפורסם. 61% מהנשאלים דיווחו על הטיית גיל, 91% אמרו שהם מאמינים כי אפליה כזו שכיחה. בסקר אחר שבו השתתפו 3,900 אנשים מעל גיל 45 שהועסקו או חיפשו עבודה -נמצא חלקית קיימת אמונה שהשכיחות של הטיה לגיל עשויה להשפיע על יעדי הקריירה של העובדים כמו שכר טוב וכבוד והגשמה .33% אמרו שהם חשו שהם פגיעים בגלל גילם ,ו-76% מכל הנשאלים אמרו כי הטיית גיל משמעותה חיפוש ארוך זמן במציאת משרה.