הגירוש לגיהינום במחצית השנייה של החיים ממעגל העבודה חלק א'
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

הגירוש לגיהינום במחצית השנייה של החיים ממעגל העבודה חלק א' 

מאת    [ 21/03/2020 ]
מילים במאמר: 898   [ נצפה 223 פעמים ]

 
 

הגירוש לגיהינום במחצית השנייה של החיים ממעגל העבודה (חלק א')

לפי שעה, בחרנו שלא לחשוף את זהותנו. פרסמנו בעיתונות את הגיהינום שחווינו. אני נאלצתי להסתגל במהירות לשינוי קיצוני במעמדי החברתי ובאורח חיי. מלשכה ומזכירות ועוזרת אישית; מיום-יום אינטנסיבי, עמוס פגישות, שיחות טלפון וארוחות עסקיות - לדממת הטלפונים, ולעודף בלתי נתפש של זמן פנוי. בעברי הקרוב הייתי מנהל בכיר. כעת אני בלתי מועסק. המושג הזה הוא הגדרה מכובסת לסוף העולם שמאלה. בישראל 2019 36% מהתושבים מגיל 15 ומעלה אינם בכוח העבודה וגם אינם נחשבים למובטלים. ולהתהדר בפחות מ 4% אבטלה ?

חיי אדם דומים הם לשחקן העומד על בימה נעה ומסתובבת. אם לא ינוע השחקן, כי אז ייעלם מעיני הקהל אל מאחורי הבימה. מהר מאוד הבנתי שבצוק העתים בעתות שינוי בחיים הכרחית החשיבה הרציונלית על פני האינטואיטיבית. ואכן, אני בלתי מועסק מהסוג שלא מרבים לדבר עליו בתקשורת; ''אחד משלנו'', אפשר לומר. לכן זה מפחיד כל כך. אם זה קרה לי - זה יכול לקרות לכל אחד. אדם – כל אדם – הוא עולם לעצמו. אדם – כל אדם – הוא אחד, יחיד ומיוחד.

אני לא איזה מובטל קשה יום מעיירת פיתוח. תתקשו לדמיין אותי בתור בלשכת התעסוקה לחפש עבודה.

אני גר בבית פרטי בשכונה מבוססת, בניי עובדים בעבודות בכירות. החוג החברתי של אשתי ושלי מורכב מאנשים בעלי מעמד כלכלי וחברתי מהגבוהים בארץ. ובכל זאת, אני נמצא במצב של בלתי מועסק כבר כמה שנים. 

בתפקידי האחרון הייתי מנהל בכיר של חברה ידועה ומובילה בתחומה. תפקיד מנהל בכיר, זוהי משאת לב של מנהלים צעירים רבים. יש בו לא רק שכר גבוה, כוח וסמלי מעמד, אלא גם סיכון רב. כל מנהל חברת השמה לבכירים יאמר לכם שהסיכוי שלי ושל מנהלים רבים כמוני בני מעל גיל 50 הנפלטים ממעגל העבודה לחזור אליו בתפקיד ומעמד דומה, אם בכלל, קלוש ביותר.   

בכותרת הידיעה על סיום תפקידי היה כתוב שזה בגלל שינוי נחוץ בחברה, ''שעזיבתי הינה אבדה גדולה לחברה''. זה לא הנוסח המדויק של מודעת אבל ? זו לא מכבסת מלים. לראשונה לאחר 12 שנים המפעל התחיל להרוויח כסף. "השארת מורשת יעקב" נרשם על צג המחשב של כל עובדי החברה. אף לא אחד הכין אותי למצב כזה בחיים של הצלחה ועזיבה כפויה. 

ואז חוויתי זובור ורצח קדקוד. קוראים לזה ''תקופת חפיפה''. עוד מושג מכובס. מבקשים ממך שתישאר לחפוף את מנהל הרשת החדש. בפועל מדובר בזובור. עינוי אמתי. אתה רואה במו עיניך איך אתה הולך ונעשה שקוף. איך השבט שעמדת בראשו בשנים הטובות ביותר מתמסר במהירות ובטבעיות למנהיג החדש. רצח אב. לא פחות. 

אני לא עומד בזה, מבקש לקצר את זמן החפיפה, והמנהל הבכיר החדש לא יכול אפילו להסתיר את שמחתו. כן, אין בעיה. הוא כבר יסתדר. תודה רבה, הוא ירשה לעצמו להתקשר אם יהיה צורך. שנינו יודעים שהוא לא יתקשר.

היום האחרון בחברה. אני אוסף את החפצים שצברתי במשך השנים, אני מופתע לגלות שכל רכושי נכנס לקופסת קרטון אחת, לא גדולה במיוחד.

עם קופסת הקרטון תחת זרועי, אני צועד בפעם האחרונה לכיוון דלת היציאה, עובר כמו בהלוויה בין שורות התומכים שמעריכים. מפגין שליטה עצמית, מחייך, מחבק ומנופף בידי הפנויה כמו ביבי נתניהו בשוק מחנה יהודה. ורק בהיכנסי למכונית המנהלים שהשאירו לי "לתקופת הסתגלות'' של מספר חודשים, מהגיהינום ,אני מתפרק מכאב וצער הפרידה.

 אני בדרך לנכדים למצוא נחמה. נקישה על זגוגית חלון מכוניתי. איש זקן, עטור זקן תוחב את ראשו מבעד לחלון. ''אולי יהודי נוסע במקרה לכיוון הקניון?'' אני מהנהן בראשי והוא כבר מתיישב לצדי, ומעביר למושב האחורי את הסל הגדול שלו. הוא חוגר את חגורת הבטיחות, מוריד את מגבעתו מראשו ומניחה על ברכיו. ''שתזכה בעזרת השם לברכה והצלחה בכל מעשה ידיך'', הוא אומר, ומביט בי. ''ולמה זה, אם מותר לשאול, קדרו פניך?''  ''גורשתי מגן עדן'', אני אומר ומתניע את המכונית. הקניון לא ממש במסלול נסיעתי, אבל אני גם לא ממהר מאוד למען האמת.

תפילת הדרך שהוא ממלמל בקול רם, ''ותצילנו מכף כל אויב ואורב ולסטים וחיות רעות, ומכל מיני פורעניות המתרגשות לבוא לעולם'', נשמעת לי אקטואלית להפליא, ומזכירה לי את הישיבות האחרונות של מועצת המנהלים שלי. ''אמן'', אני אומר. 

''ועכשיו ספר לי על גן העדן הזה שלך'', הוא אומר. במשך כל הנסיעה סיפרתי לאיש הזר על תככים ובגידות, טיפשות ורשעות, ניגודי אינטרסים והוראות סותרות, מניפולציות גסות ורמזים עבים, הצעות שאי אפשר לסרב להן ולילות נטולי שינה.

כשהגענו לקניון במבואות חיפה התעקשתי להסיע את הנוסע שלי, למרות מחאותיו, עד לפתח ביתו. ''אני יהודי פשוט'', אמר לפני שיצא מהמכונית, ''לא מבין בניהול ובעסקים, אבל לעניות דעתי, חסד גדול עשה אתך הקדוש ברוך הוא בגירוש שלך מגן העדן הזה''.

 אם פרשת לגמלאות מהצבא בגיל 45, ושכנך שמבוגר ממך בשנתיים, פוטר מעבודתו בעקבות תכנית התייעלות וקיצוצים, והעסק של גיסך בן ה – 55 פשט את הרגל והמפעל של חמותך בת ה-52 הועבר לירדן ולסין וכולם יחד מבקשים לחזור למעגל העבודה, כדי להמשיך להתקיים בכבוד ולפרנס את עצמכם ומשפחתכם- אזי אין מעסיק שמחכה לכם בזרועות פתוחות, כדי לקלוט אתכם מחדש ולהפיק מכם תועלת.

לבני החמישים פלוס שצברו ניסיון חיים עשיר ומקצועי אין ביקוש. אף אחד לא סופר אותם. העובדה שיש להם מה לתרום לא מרשימה אף אחד. הדחייה המנומסת של מעסיק נצרבת עמוק ככוויה על העור. גם השמטה מכוונת של הגיל הביולוגי מקורות החיים המתארים ניסיון מקצועי מגוון, מרשים ורלוונטי למשרה המבוקשת, עשוי לזכות את הפונה במקרה הטוב בזימון לראיון במשרד השמה של ציידי משרות בכירות. ומה יקרה עם נכדיי וילדיי בעתיד כאשר שיעור אוכלוסיית בני ה-60 ומעלה בישראל יגדל לרמה של כ 25% בשנת 2050. הם יחוו שבר תעסוקתי עמוק עם השלכות חברתיות הרסניות. ושלא יעבדו עליכם- מתחזית של 18 מיליון תושבים בישראל הרי שמדובר ב4.5 מיליון אנשים שיהוו פצצה חברתית מתקתקת .

יעקב רוב


 


חוקר


 


Scientist

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב