איך אדע מה נכון לי - אמהות יחידנית או הורות משותפת? 

עם השאלה מה נכון לי יותר, אמהות יחידנית או הורות משותפת, רבות מאתנו מתמודדות ברגע שהגענו להחלטה להיות אמהות, או כשמתחיל לחלחל הפחד מלפספס אותה ואין לנו זוגיות.

בשלב זה כשזוגיות אינה על הפרק, עומדות בפני בעצם שתי אפשרויות: אמהות יחידנית או הורות משותפת ושתיהן בדרך כלל אינן הבחירה הראשונה שלי, אלא ברירת מחדל בסימן "הרע במיעוטו", המוצא האחרון להיות אמא, ואנחנו שם לא פעם בתחושה של בחירה מחוסר ברירה. מכאן, הבחירה להיות הורה כשאני ללא זוגיות היא בחירה מורכבת ומפחידה. היא מציפה בליל תחושות ורגשות ביניהן כאב, תחושת כישלון ואבל על אובדן הזוגיות, פחד מהתהליך עצמו ומהתמודדות עם החיים בפועל (בין אם באמהות יחידנית ובין אם בהורות משותפת), עוצמה, התרגשות, לחץ וחרדה מהקיום הכלכלי, כוח ועוד שלל רגשות והרגשות המציפים ומתערבבים יחד עם המחשבות ומזינים האחד את השנייה.

בכל אחד ממסלולי הורות אלה ישנן יתרונות וישנם חסרונות אך מכיוון שהבחירה מראש נעשית ממקום של בחירה בדרך שמפחידה אותי ומתוך לחץ רגשי ונפשי, במקרים רבים הבחינה של כל אפשרות ואפשרות נעשית בצורה לא מדויקת ומתוך חשיבה מבולבלת שאינה מקדמת אותי באמת לעבר הבחירה במסלול הנכון עבורי.

בכל דרך שאבחר יש גם יתרונות וגם חסרונות. יתרון של דרך אחת הוא החיסרון של הדרך האחרת  ולהיפך ומצב זה מקשה על הבחירה. בדרך כלל אנחנו נוטות לבחון ולהשוות בין היתרונות של כל אחת מבין האפשרויות, או גרוע מכך משוות יתרונות במסלול אחד מול חסרונות במסלול האחר והשוואה זו לא רק שאינה מקדמת את הבחירה, היא מקשה עליה והופכת אותה לכמעט בלתי אפשרית. הייתי שם, אני זוכרת שרציתי מאוד את היתרונות שבהורות המשותפת, אך רציתי גם את היתרונות שבאמהות היחידנית רציתי להימנע מהחסרונות שבהורות המשותפת וכן להימנע מהחסרונות שבאמהות היחידנית. לא הצלחתי להבין מה מניע אותי ומה אני רוצה יותר, או לא רוצה פחות.

אחד היתרונות הבולטים בהורות המשותפת הוא קודם כל הימצאות דמות אב שאינה קיימת באמהות היחידנית, החלוקה בנטל הכלכלי, מרחב הזמן שאקבל בזמן שהילד/ה יהיו עם האב והחווית השותפות לעומת הפחד מהעול הכלכלי ומהלבד שבאמהות היחידנית, אך מנגד, התהליך דורש זמן והכרות עם אדם חדש ויצירת שותפות כביכול עסקית המהולה בכל רגש אפשרי בעולם – יצירת ילד והקמת משפחה זה דבר גדול שאין ממנו דרך חזרה. פגישות והכרות עם שותף דומות במובן מסויים לעולם הדייטים, שלחלקנו יש רתיעה ממנו, לעומת זאת הפחד מהאמהות היחידנית לעיתים גדול כל כך שהוא מונע מאיתנו לחתור להורות המשותפת מבלי לחשוב האם באמת אינני מסוגלת לה או שזה רק בדמיוני.

בנוסף לכל אלה יש את הבניות הפנימית שלי, את מי שאני באמת ומה שבאמת מתאים לי. האם אני אדם שותפי או שאולי לא ממש? בחלק מהמקרים הרצון בשותפות אינו תואם את מי שאני, כך קרה לי בעצם כאשר ביליתי שנתיים בניסיונות לאתר שותף מתאים אך כל פעם מצאתי את עצמי מקלקלת, עוצרת, נבהלת ולא מקדמת תהליכים עד הסוף. בחלק האחר של המקרים יש את מי שכן בנויה לשותפות וחשוב להבין זאת ולצאת לדרך, למצוא את השותף הנכון, ללמוד להפריד את הזוגיות מהשותפות ולהתכנס להכרות תוך זמן סביר לשני הצדדים, ללמוד לפתור מחלוקות ולערוך הסכם. תהליך זה יכול לארוך זמן ורצוי בעיני לעשותו עם ליווי/ייעוץ או גורם מגשר כלשהו כדי שהתהליך יתקדם או אם אין אפשרות לגישור ייעצר התהליך בצורה מכובדת שתשאיר אנרגיה ורצון לבחינת שותפות חדשה.

אם את רוצה להבין איזו דרך נכונה יותר עבורך, ניתן לעשות זאת בתהליך קצר וממוקד. אפשר ולפעמים אף כדאי, להתחיל ולהתנסות במסלול הורות אחד ולבחון לאחר תקופת זמן האם זו הדרך נכונה לך או שבעצם ההורות האחרת נכונה לך יותר.

אני כאן כדי ללוות אותך בדרך שלך, להפוך אותה לקלה ובהירה יותר ומדויקת יותר עבורך.