הבריטים בחרו שוב בברקזיט: הבחירות הכלליות בבריטניה, תוצאותיהן ומשמעותן
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

הבריטים בחרו שוב בברקזיט: הבחירות הכלליות בבריטניה, תוצאותיהן ומשמעותן 

מאת    [ 26/12/2019 ]
מילים במאמר: 3432   [ נצפה 365 פעמים ]

 
 

 

הבריטים בחרו שוב בברקזיט: הבחירות הכלליות בבריטניה, תוצאותיהן ומשמעותן

 

בבריטניה התקיימו ב-12 בדצמבר בחירות כלליות, בהן ניצחה מפלגת השלטון השמרנית והובסה מפלגת הלייבור. את הבחירות יזם בוריס ג'ונסון, ראש הממשלה החדש של בריטניה זה כחצי שנה. יוזכר כי קודם לכן היה ג'ונסון ראש עיריית לונדון ושר החוץ בממשלתה של מיי עד שהתפטר מתפקידו האחרון לפני כשנה וחצי, כצעד מתריס נגד מיי וההסכמים שהיא קידמה מול האיחוד האירופי.

חילופי ראשי הממשלה והבחירות הכלליות בבריטניה נערכו על רקע הברקזיט, ועל כן ראוי להבהיר תחילה מהו הברקזיט ומהם שורשיו.    

המילה ברקזיט היא מילה חדשה המורכבת משתי מילים: המילה "ברק" מייצגת את בריטניה והמילה "זיט" מייצגת את המילה אקזיט, כלומר יציאה מארגון האיחוד האירופי. המונח ברקזיט, אם כן, מבטא מדיניות שתומכת ביציאת בריטניה מארגון האיחוד האירופי, ארגון הכולל את מרבית מדינות אירופה ומעצב מדיניות משותפת למדינות אלה בתחומי הכלכלה וגם הפוליטיקה (למשל, בתחום ההגירה). יוזכר, כי במשך שנים רבות הייתה בריטניה אחת החברות החשובות באיחוד האירופי, בצד גרמניה וצרפת.

 

מדוע בריטניה החלה לשקול יציאה מהאיחוד האירופי?

לשאלה זו תשובה היסטורית ותשובה המעוגנת בחברותה של בריטניה באיחוד האירופי.

 

                                                           רקע היסטורי

החברות בארגון האיחוד האירופי, מלכתחילה, דרשה מאנגליה לוותר על סממנים היסטוריים של ריבונות.

 


    • 

    מאז שלום וסטפליה של שנת 1648, התפיסה הפוליטית המערבית ראתה בריבונות המדינות את המרכיב הבסיסי והלגיטימי של הפוליטיקה העולמית וכך, בריטניה ראתה עצמה גוף עצמאי פוליטי, הקובע את מדיניותו באופן עצמאי וללא כפייה מצד מדינות אחרות.

     


    • 

    בנוסף לכך, בבריטניה קיימת תודעה לאומית ריבונית היסטורית, ארוכת שנים, יותר מאשר בקרב מדינות אחרות באירופה. זו עוצבה במהלך מאות שנים רבות, לעומת התודעה הלאומית ביבשת אירופה, שעוצבה בעיקר החל מהמאה ה-19 ובאה לידי ביטוי בגיבושן של מדינות לאומיות עצמאיות כמו איטליה וגרמניה.

    לכך יש להוסיף את קריסת האימפריות הגדולות באירופה במלחמת העולם הראשונה, שעל חורבותיהן קמו מדינות לאומיות חדשות במרכז ובמזרח אירופה, כמו אוסטריה, הונגריה ופולין (שחולקה בין רוסיה, גרמניה ואוסטריה), שעיצבו אז את תפיסת הריבונות שלהן.

     


    • 

    לאורך כל ההיסטוריה שלה, לבריטניה הייתה תודעה פוליטית נבדלת מזו של אירופה. היא הייתה אי מבודד, עובדה משמעותית מאוד בעידן שלפני העידן המודרני הטכנולוגי המקצר תחבורה, תקשורת וקשרים בין-לאומיים, ולא ראתה את עצמה חלק אינטגרלי מאירופה.

     


    • 

    כיוון שכך, בריטניה ניהלה מדיניות עקביות שמטרתה למנוע התחזקות מדינה אחת באירופה על חשבון האחרות, וזאת על ידי תמיכה במדינות שהיו יריבות למדינה החזקה באירופה באותה עת.

     

בריטניה והאיחוד האירופי

 

ההתבדלות הבריטית ההיסטורית מאירופה באה לידי ביטוי גם בתהליך הצטרפותה של בריטניה לאיחוד האירופי.

כבר בשנת 1957, בהסכם רומא, גיבשו מדינות אירופה מסגרת כלכלית משותפת שנקראה "הקהילה הכלכלית האירופית", "השוק המשותף", אבל בריטניה לא הצטרפה אליה. לבסוף היא עשתה זאת בשנת 1973 ובשנת 1975 אישר משאל עם בבריטניה את המשך חברותה של בריטניה בשוק המשותף.

בשנת 1993 הוקם האיחוד האירופי ובריטניה הפכה לחלק ממנו, אחת מ-28 מדינות, אבל היא שמרה על עצמאותה בשני תחומים חשובים:


    • 

    היא שמרה על מטבע השטרלינג שלה. יש לציין, כי באיחוד האירופי ישנם שני גושים גדולים של מדינות: מדינות ששותפות גם לגוש היורו (19 במספר), כלומר הן החליפו את המטבעות שלהן במטבע היורו החדש. למשל, צרפת ויתרה על הפרנק, איטליה ויתרה על הלירטה, גרמניה ויתרה על המארק, ספרד ויתרה על הפזטה ויוון ויתרה על הדרכמה. ישנה קבוצת מדינות שהן באיחוד האירופי אבל מחוץ לגוש היורו (תשע במספר) כמו  בריטניה, הונגריה ודנמרק, קרואטיה והונגריה. וישנה קבוצה שלישית של מדינות באירופה, שאינן נמצאות באיחוד האירופי או בגוש היורו, אבל יש להן הסכם סחר חופשי עם האיחוד, כמו איסלנד ונורווגיה.

     


    • 

    היא שמרה על עצמאות מערכת ביקורת הגבולות שלה, ולא הצטרפה לאמנת שנגן האירופית, שהמדינות החברות בה הסכימו על תקנות משותפות לביקורת גבולות ביניהן.

תפיסת הנבדלות של בריטניה התממשה באורח דרמטי בתקופת מלחמת העולם השנייה, כאשר היא לבדה ביבשת אירופה עמדה מול המשטר הנאצי. ובאווירה מחויכת יותר: ידועה הבדיחה שבה מדווח חזאי הרדיו הבריטי על ערפל מעל תעלת למנש, ואומר כי היבשת מנותקת.

כלומר, הצטרפותה של בריטניה לאיחוד האירופי תבעה ממנה לערוך שינוי גדול הן מבחינת התודעה – היה כאן ויתור בדימוי העצמי הלאומי על הייחוד והריבונות, הן מבחינה מעשית – המוסדות של האיחוד האירופי קבעו מהלכים פוליטיים וכלכליים עבור אנגליה.

ככללי, הצורך לוותר על חלק מהתפיסה הלאומית היה רלוונטי גם למדינות אחרות באירופה, אבל השינוי הבריטי היה גדול יותר, משום התגבשות תודעת הייחוד הלאומי הבריטי זמן רב לפני שתופעה זו אירעה בקרב מדינות אחרות באירופה.

 

מה קרה בשנים האחרונות?

בשנים האחרונות חלו אירועים שהיטו את לשון המאזניים בבריטניה, משילוב באירופה למרות ההסתייגות ממנו, לכיוון של היפרדות מאירופה.

לאיחוד האירופי – השלישי באוכלוסייתו בעולם (מעט למעלה מחצי מיליארד איש), הצלחות גדולות מאוד. האיחוד האירופי הפך את אירופה לגורם כלכלי משמעותי בעולם, לצד ארצות הברית, סין ויפן, וגם עודד מציאות פוליטית של שלום באירופה, לאחר שתי מלחמות עולם מדממות ומלחמה קשה ביוגוסלביה. היה לו לא רק חזון כלכלי אלא גם חזון מדיני, של הקמת אירופה אחת שהיא מעין ארצות הברית של אירופה, שתמנע לאומנות קיצונית ואלימות קיצונית. כמה אירוני הדבר, שבריטניה אשר הובילה את המאבק בלאומנות ואלימות אלה בתקופת מלחמת העולם השנייה, היא זו שמאיימת עתה לערער את אחדות האיחוד האירופי ואת היציבות ביבשת אירופה.  

עם זאת, האיחוד האירופי הסיט את מוקדי ההכרעה הפוליטיים מהמדינות עצמן, ובמקרה זה מהמוסדות הפוליטיים באנגליה, למוסדות האיחוד האירופי: הפרלמנט שנמצא בשטרסבורג שבצרפת, הרשות המבצעת – הנציבות האירופית - הנמצאת בבריסל שבבלגיה והרשות השופטת הנמצאת בלוקסמבורג. המועצה האירופית כוללת את ראשי המדינות והיא הגוף המדיני העליון. כלומר, המצביע הבריטי אינו יכול להיות בטוח, שאם הוא מצביע למפלגה מסוימת בבחירות באנגליה, המפלגה הזו תקבע את סדר היום הפוליטי שם, משום שלמוסדות האיחוד האירופי השפעה רבה על הנעשה בבריטניה.

כלומר, הבחירה הבריטית בברקזיט מבטאת רצון לחיזוק תחושות הזהות והסולידריות הלאומית, שנפגעו ככל שהתחזקו מוסדות האיחוד האירופי.

לכך הוסיפו קשיים כלכליים בתוך מדינות האיחוד האירופי, שעודדו הגירה מיבשת אירופה לבריטניה, וזו עוררה חשש בקרב בני מעמד הפועלים הבריטי לאובדן מקומות עבודה.

נוספה לכך בשנים האחרונות תופעת המהגרים ממדינות המזרח התיכון, שהגיעה לשיאה במלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2015. תופעה זו עודדה תחושה, לא ברור עד כמה היא הייתה אובייקטיבית, שלפיה המהגרים הערבים תופסים מקומות עבודה של המקומיים בלי שלבריטים תהיה שליטה על כך, כי מי שקובע את היקף קליטת המהגרים לבריטניה אינו בריטניה אלא האיחוד האירופי. 

התופעה הזו קיבלה ביטוי בזירה הפוליטית, בהופעתה של מפלגת UKIP שקראה לפרישה מהאיחוד האירופי ולאחר מכן, בשנת 2018, בהקמתה של מפלגת הברקזיט הבריטית. את שתי המפלגות הקים נייג'ל פרג'. מפלגת הברקזיט הצליחה לא מכבר בבחירות לפרלמנט האירופי, אך אין לה מושבים בפרלמנט הבריטי.

ראש ממשלת בריטניה דייויד קמרון התנגד למגמות הפרישה האלה וכדי להרגיע את הרוחות בזירה הפוליטית הודיע כי יערוך משאל עם בנושא, בהניחו שזה לא יצלח. הוא ערך משאל עם בחודש יוני 2016 ולהפתעת תושבי בריטניה והעולם כולו תמך הציבור הבריטי בברקזיט ברוב קטן, כ- 52 אחוז מול 48 אחוז, כלומר ביציאת בריטניה מהאיחוד האירופי. בכך אמורות להסתיים 46 שנים של חברות באיחוד, מאז הצטרפה בריטניה לשוק המשותף שקדם לאיחוד האירופי.

כישלון המהלך של קמרון הוביל להתפטרותו מתפקיד ראש הממשלה ואת מקומו תפסה תרזה מיי. מיי אף הקדימה לשנת 2017 את מועד הבחירות הצפויות בשנת 2020, כדי לבצר לעצמה מעמד עצמאי של מנהיגה וראשת ממשלה, במיוחד לקראת ביצוע תהליך הברקזיט. היא נכשלה בכך, ונאלצה להקים ממשלת מיעוט בשותפות עם מפלגת DUP הצפון אירית.

תהליך הפרישה החל במרץ 2017, עם הפעלת סעיף 50 באמנת ליסבון (2009) של האיחוד האירופי, המסדיר אופן יציאה של חברה מהאיחוד האירופי. מאז, במשך שנתיים מייסרות, ניהלה מיי משא ומתן עם מוסדות האיחוד האירופי על תנאי היציאה של בריטניה מהאיחוד האירופי אך בכל פעם שבה הגיעה להסכם עם האיחוד, הפרלמנט האנגלי לא אישר אותו ובכך בלם את ביצוע הברקזיט.

כישלונותיה של מיי הובילו להתפטרותה ואת מקומה כראש ממשלה תפס ביולי 2019 בוריס ג'ונסון. כמו מיי, אף הוא ניסה להעביר בפרלמנט הסכם ברקזיט עם האיחוד האירופי אך כשל, ועל כן הכריז על הקדמת הבחירות הכלליות הצפויות בשנת 2022 לתאריך ה-12 בדצמבר 2019.

 

הבחירות הכלליות

סקרי דעת הקהל שקדמו לבחירות אומנם צפו ניצחון של השמרנים בהנהגת ג'ונסון, אבל ניצחון שבתחום הטעות הסטטיסטית ועל כן, תוצאות הבחירות הפתיעו מאוד. זו פעם נוספת בשנים האחרונות, שבה מאכזבים סקרי דעת קהל במערב בנוגע לתוצאות הבחירות. כך קרה גם עם ניצחון הנשיא טראמפ בארצות הברית, ניצחון הנשיא מקרון בצרפת, וגם ניצחון נתניהו בישראל בשנת 2015, כשהסקרים צפו ניצחון של בוז'י הרצוג.

 

פירוט תוצאות הבחירות

מפלגת השלטון השמרנית בראשות ג'ונסון ניצחה ניצחון היסטורי, הגדול ביותר מאז ניצחונה של ראשת הממשלה מרגרט תאצ'ר בשנת 1987 (שלטה בשנים 1990-1979). המפלגה הבטיחה לעצמה רוב מוחלט מרשים בפרלמנט הבריטי, עם 365 מושבים מתוך 650 מושבים. קודם לכן היו לה 299 מושבים, כלומר פחות מרוב מוחלט בפרלמנט. הישג זה אירע בעיקר בזכות העובדה, שהשמרנים ניצחו  במחוזות בחירה מסורתיים של הלייבור בצפון אנגליה, המייצגים את מעמד הפועלים; ההישג בולט גם על רקע העובדה, שבכמה מערכות בחירות קודמות לא הצליחה המפלגה השמרנית להשיג רוב מוחלט ולשלוט לבדה בבריטניה. בשנת 2010 הקימו השמרנים בראשות דייויד קמרון קואליציה עם הליברל-דמוקרטים, ואילו בשנת 2017 נאלצה מיי להקים קואליציה עם המפלגה היוניוניסטית בצפון אירלנד, כדי להשיג רוב בפרלמנט.

בעקבות הבחירות אישר בית הנבחרים הבריטי בחוק (20 דצמבר) את הסכם הברקזיט ברוב מרשים של 358 קולות מול 234 מתנגדים, והחוק צפוי לעבור עתה לטיפולו של הבית העליון, בית הלורדים. החוק מסמיך את הממשלה לשנות חוקים הנוגעים לברקזיט באמצעות תקנות ולא חוקים, למשל בנוגע לצפון אירלנד, והוא אינו כולל סעיפים שהופיעו בהצעת החוק המקורית של ג'ונסון המגנים על זכויות עובדים ועל ילדי פליטים שאוחדו בבריטניה עם משפחותיהם. עם זאת, ג'ונסון הבטיח כי יקדם חקיקה בנושאי הגנה על הסביבה, ובנושאי זכויות עובדים וצרכנים. 

היריבה של ג'ונסון, מפלגת הלייבור בראשות ג'רמי קורבין, נחלה תבוסה בהשיגה 203 מושבים בפרלמנט; היא איבדה עשרות מושבים למפלגות השמרנים והלאומנים הסקוטיים. זה הכישלון הגדול ביותר של הלייבור מאז שנת 1935 ובעקבותיו הודיע קורבין כי לא ינהיג בעתיד את מפלגתו, וכי מפלגתו תמשיך להתנגד לברקזיט.

המפלגה הסקוטית הלאומית, השלישית בגודלה בפרלמנט ואשר מתנגדת לברקזיט, חיזקה מאוד את אחיזתה בסקוטלנד, וזכתה ל-48 מושבים בפרלמנט מכלל 59 מחוזות בחירה, במקום 35 מושבים שהיו לה עד כה. מנהיגתם ניקולה סטרג'ון דורשת עכשיו מג'ונסון לערוך משאל עם נוסף בדבר עצמאות לסקוטלנד, כאשר כוונתה לכונן את מדינת סקוטלנד העצמאית ולהשאירה באיחוד האירופי, אך ג'ונסון הודיע כי הוא מתנגד לכך. כזכור, משאל עם בנוגע לעצמאות סקוטלנד התקיים בסקוטלנד בשנת 2014, בתקופת שלטונו כראש ממשלה של דייויד קמרון (2016-2010), אך אז החליטו הסקוטים כי סקוטלנד תמשיך להישאר חלק מהממלכה המאוחדת. 

בקרב המצביעים בצפון אירלנד, שהיא חלק מהממלכה המאוחדת הבריטית, זה לראשונה התגבש רוב של תומכי האיחוד עם אירלנד, החברה באיחוד האירופי, וזאת בהשפעת הברקזיט. בכך מתחזקת מגמה בסקוטלנד ובצפון אירלנד המנוגדת למדיניות הברקזיט של ג'ונסון.

המפלגה השלישית בגודלה באופן מסורתי בעשרות השנים האחרונות, המפלגה הליברלית-דמוקרטית, איבדה מחצית מכוחה וקיבלה 11 מושבים בפרלמנט במקום 21 מושבים שהיו לה ערב הבחירות. עם זאת יצוין, כי כבר כמה שנים שהמפלגה איננה שומרת על מעמדה כמפלגה השלישית בגודלה בקרב הציבור הבריטי.

עוד 20 וכמה מושבים בפרלמנט ניתנו למפלגות רסיס.

 

כיצד אפשר להסביר את תוצאות הבחירות?

ג'ונסון וקורבין, שני המנהיגים, נחשבים לשניים מהפוליטיקאים הפחות אהודים בפוליטיקה הבריטית. ג'ונסון נתפס בציבור הבריטי כשקרן ובלתי אמין, בן תפנוקים של המעמד הגבוה שאינו מחובר לעם ואף על פי כן הוא זכה בבחירות להישג היסטורי, שלא זכו בו שני קודמיו לתפקיד – קמרון ומיי. אפשר להסביר הישג זה בשני טיעונים:

האחד – מעמדו הבעייתי מאוד בקרב הציבור הבריטי של יריבו קורבין, מנהיג הלייבור, והשני – הפרגמטיזם הפוליטי של ג'ונסון.

 

                                                                   מעמדו של קורבין בציבור הבריטי

בסקרים שנערכו ערב הבחירות נקבע מעמדו בציבור של קורבין כנמוך ביותר בקרב הפוליטיקאים זה עשרות שנים, עם מדד של מינוס 60 אחוזים: 76 אחוזים מהציבור לא היו שבעי רצון ממנו, ורק 16 אחוזים היו שבעי רצון ממנו.

קורבין לא נתפס בציבור כמנהיג אלא כפוליטיקאי קיצוני מרקסיסטי שמעדיף למצב את עצמו בעמדות של מחאה ולא של מנהיגות פוזיטיבית; כמי שתומך בהלאמת חברות, ומיסוי עשירים וחברות טכנולוגיה; כמי שתומך במשטרים רדיקליים כמו רוסיה, ונצואלה וקובה; וכמי שרוחש אהדה לארגוני טרור אסלאמיים ואינו נאבק בנחישות במגמות של אנטישמיות בלייבור. הוא גם נקט במדיניות עמומה בנוגע לברקזיט כדי לא להפסיד מצביעים, אבל נראה כי העמימות הזו הייתה בעוכריו.

עדיין, קורבין זכה לתמיכת המצביעים הצעירים בגילי 24-18 ו- 44-35, עובדה שיכולה לשחק לטובת מפלגתו בעתיד הרחוק יותר.

 

הפרגמטיזם הפוליטי של ג'ונסון, כלפי מצביעי הלייבור והמפלגות של סקוטלנד וצפון אירלנד

ג'ונסון השמרן הצליח להטות לצידו תומכי לייבור מסורתיים על ידי אימוץ פרגמטי של חלק מעמדותיהם, שהן פרו-אירופאיות ופרו מדיניות רווחה יותר מאלה של המפלגה השמרנית.

כבר במצעו בבחירות, תמך ג'ונסון בפרויקטים של תשתית ושל השקעה במשאבי ציבור, ובכך ענה לציפיות ציבור התומך במדיניות רווחה, אך אינו תומך במדיניות הרדיקלית של קורבין, בדבר הלאמת חברות ומיסוי בעלי ההון וחברות הטכנולוגיה. עכשיו מדבר ג'ונסון על אימוץ מדיניות של הגנה על הסביבה ועל זכויות עובדים וצרכנים, לרבות בתחום הבריאות, מדיניות המתאימה למצביעי הלייבור. 

כאמור, החוק החדש שעבר בפרלמנט מסמיך את הממשלה לשנות חוקים הנוגעים לברקזיט בדרך של הפעלת תקנות, ללא צורך בחוקים חדשים. כלומר, החוק מעניק גמישות לג'ונסון לבצע ברקזיט רך ולרכך סעיפים בהסכמים הצפויים עם האיחוד האירופי, כדי לרצות את המצביעים הסקוטים ואת המצביעים האירים, הרוצים להישאר באיחוד האירופי ואף מעלים את האפשרות של פרידה מאנגליה ועצמאות סקוטלנד ואירלנד. ייתכן שכישלונה בבחירות של מפלגת הברקזיט של נייג'ל פרג' כרוך אף הוא בהצלחתו של ג'ונסון לסחוף אחריו את כל תומכי הברקזיט.

 

מהן ההשלכות של תוצאות הבחירות הכלליות?

 

 1. ביסוס מעמדו של ג'ונסון כראש ממשלה

לאחר ששני ראשי ממשלה מטעם המפלגה השמרנית איבדו את משרותיהם עקב הברקזיט, אפשר לומר שהבחירות הכלליות ביססו את מעמדו של ג'ונסון כראש הממשלה לשנים הקרובות.

 

 2. מימוש הברקזיט

נראה כי אחרי משאל עם, שני סיבובי בחירות כלליות – האחת בימי מיי, ועשרות הצבעות סוערות בפרלמנט, נסללה סופית הדרך לפרישת בריטניה מהאיחוד האירופי. כאמור, חוק בנושא עבר בבית הנבחרים וצפוי לקבל את אישורו של בית הלורדים, וג'ונסון כבר הבטיח כי הפרישה מהאיחוד האירופי תתבצע עד ה-31 בינואר 2020, כלומר בעוד כחודש.

עדיין, מימוש הברקזיט רחוק מסיום. ההסכם שהשיג ג'ונסון עם האיחוד לפני הבחירות נוגע לעתיד הקרוב ולהסדרי הגבולות בין בריטניה לאיחוד, אבל יחסי הסחר בין השתיים יימשכו בינתיים כרגיל. שינוי יחסים אלה אמור להתגבש רק אחרי הפרישה. מדובר בהשגת הסכמי סחר שיסדירו את מערכות היחסים הכלכליות בין שני הצדדים – מה יהיה היקף הסחר? אילו מכסים יוטלו על תנועת סחורות בין בריטניה לבין האיחוד האירופי?  יצוין כי בריטניה מתכוונת לעודד הסכמי סחר מול כלכלות גדולות, מארצות הברית וסין ועד הודו, אך נראה כי אלה לא יפצו על הפסדה הכלכלי מול השוק האירופי, אליו היא מייצאת כמעט מחצית מתוצרתה.

השמרנים התומכים בברקזיט כולל קוראים לניתוק כלכלי מוחלט מהאיחוד ולהידוק הסחר עם ארצות הברית, ואילו המתנגדים לברקזיט טוענים כי קשרי הסחר עם האיחוד האירופי מסועפים ויציאה ללא הסכם תגרום לכאוס כלכלי בבריטניה. כבר עכשיו, חברות בין-לאומיות (סוני, דייסון), שעד עכשיו פעלו מבריטניה מול היבשת, עוזבות את בריטניה ועוברות ליבשת, מהלך הפוגע בכלכלת בריטניה ומעודד אבטלה של עובדי אותן חברות, וגם היקף התיירות לבריטניה פחת. כמו כן, לא ברור עד כמה בלימת כניסת העובדים הזרים מאירופה לבריטניה תפחית את האבטלה בה, כיוון שהמקומיים לא ימהרו לעבוד בעבודות השחורות שהמהגרים עובדים בהן.

יוזכר כי לפני זמן מה הודלף מסמך ממשלתי שנערך לפרישה מהאיחוד ללא הסכם, ובו תרחיש קשה של צפי למחסור בדלק, תרופות ומזון, אבטלה ושביתות, והיווצרות תורים ארוכים של כלי רכב בגבולות בריטניה עם האיחוד האירופי, במעבר הימי בצרפת ובמעבר היבשתי בין צפון אירלנד לאירלנד. 

אם תפרוש בריטניה מהאיחוד האירופי צפויה לה תקופת הסתגלות שתארך לפחות עד סוף שנת 2020, אך ייתכן שהיא תארך גם כמה שנים. לאחר תקופה ארוכה של אי-ודאות שבלמה את כלכלת בריטניה, הגיבה הליש"ט בחיוב לתוצאות הבחירות, אך השאלה היא מה יהיה מעמדה אם ייכשל ג'ונסון בהשגת הסכם עם האיחוד האירופי על הסכמי סחר חדשים, ויאיים בפרישה חד-צדדית.

 

                                                              3. סכנה לאחדות הממלכה

תוצאות הבחירות מבטאות הלכי רוח פוליטיים בסקוטלנד ובצפון אירלנד המערימים קשיים על אחדות בריטניה. המפלגה הסקוטית הלאומית מייצגת הלך רוח סקוטי פוליטי שלא רק מתנגד לברקזיט, אלא שואף לעצמאות פוליטית של סקוטלנד, ואילו בקרב מצביעי צפון אירלנד גוברת התמיכה באיחוד עם אירלנד, החברה באיחוד האירופי, מגמה העלולה להקשות על ג'ונסון לבצע את הברקזיט. כאמור, ג'ונסון עשוי להיזקק לברקזיט רך, כדי לבלום מגמות אלה.

 

                                                         4. מגמות כלליות באירופה ובעולם

בריטניה היא חברה חשובה באיחוד האירופי, ופרישתה ממנו יכולה להחלישו.

תוצאות הבחירות מבטאות גם מגמה עולמית חדשה, המעדיפה לאומנות כלכלית והסכמי סחר דו-צדדיים מול מדינות בודדות על פני הסכמי סחר בין-לאומיים ובמקרה זה – העדפת בריטניה את הסכמי הסחר מול מדינות בודדות, על פני חברות באיחוד האירופי. מדובר בשינוי כללים אשר נוסחו בתום מלחמת העולם השנייה על ידי בעלות הברית המנצחות ואשר הניחו כי הסכמי סחר בין-לאומיים מפחיתים סכנות של עימות צבאי ומעודדים הבנה בין המדינות. מדיניות זו עמדה מאחורי הקמת הבנק העולמי וקרן המטבע העולמית, כפי שהתבטא אז נשיא ארצות הברית רוזוולט: "הבריאות הכלכלית של כל מדינה היא עניין ראוי לדאגה של כל שכנותיה".

נשיא ארצות הברית, טראמפ, מוביל את המגמה החדשה הסותרת את דברי רוזוולט, ולא מקרה הוא שטראמפ מיהר לברך את ג'ונסון על תוצאות הבחירות, וקרא לחזק את קשרי הסחר והכלכלה בין שתי מדינותיהם.

שאלה גדולה היא האם מגמה חדשה זו של פרוטקציוניזם כלכלי לאומי תתרחב ותביא עימה סיכונים ליציבות הכלכלה ואף ליציבות הפוליטיקה העולמית. כזכור, מדיניות אמריקאית כזו של פרוטקציוניזם החלה בשנת 1930 עם חוק סמוט-האולי שקבע מכסים על 20 אלף מוצרי יבוא, נענתה במדיניות דומה של ענישת ארצות הברית מצד שותפות הסחר שלה, החמירה את השפל הגדול וסייעה לפרק את הסחר העולמי ואת היציבות הפוליטית הגלובלית.

עוד מגמה אירופאית הבאה לידי ביטוי בתוצאות הבחירות בבריטניה היא היחלשותן של מפלגות סוציאל דמוקרטיות ברחבי היבשת. לפני עשר שנים, ראשי ממשלות בריטניה, ספרד, יוון והונגריה היו מהמרכז-שמאל, אך רבות מממשלות אלה איבדו מכוחן (עם זאת, ממשלות שמאל קמו אז בצרפת ובאיטליה). כאמור, בבריטניה ספגה הלייבור מכה קשה; בגרמניה, המפלגה הסוציאל דמוקרטית SPD שהנהיגה ממשלות ממוקמת בסקרים במקום הרביעי; בצרפת מדשדשת המפלגה הסוציאליסטית ולנשיא נבחר מנהיג מפלגת מרכז, בשבדיה מתחזק הימין הקיצוני ובפולין והונגריה עושים חיל מנהיגי ימין כקצ'ינסקי ואורבן. 

ומילה אחרונה בנוגע ליחסיו של ג'ונסון עם ארצות הברית. מצד אחד, היציאה מהאיחוד האירופי צפויה להעמיד בפני בריטניה מציאות כלכלית לא פשוטה ומשום כך, עליה לשמור על יחסים תקינים עם ארצות הברית כדי לייצב את כלכלתה. מצד שני, הציבור הבריטי מואס בטראמפ. לג'ונסון, שזה עתה זכה בהצבעת אמון של הציבור הבריטי, חשוב לשמור על אמון זה, ולכן הוא חייב לשמור על יחסים תקינים עם טראמפ, אבל לא להגזים בהם, כדי שלא להרחיק מעליו את מצביעיו.

 

                                                    ומה בנוגע ליהודים בבריטניה ולישראל?

היהודים בבריטניה (300 אלף איש, כחצי אחוז מאוכלוסייה המונה 66 מיליון) קרועים בין שתי מגמות. מצד אחד, הם חוששים מאוד ממגמות אנטישמיות ואנטי ישראליות בקרב הלייבור ואצל קורבין, התומך בחמאס ובחזבאללה. בסקרים שנערכו ערב הבחירות נמצא כי רוב מכריע של היהודים ראה בקורבין אנטישמי, ואמר כי יעזוב את בריטניה אם ינצח ומצד שני, קיימת התנגדות לג'ונסון מצד היהודים, מכמה טעמים. ראשית, היהודים מתנגדים למדיניות הברקזיט שג'ונסון מוביל, מתוך תמיכה היסטורית יהודית במגמות המעודדות שלום, שיתוף פעולה וחשש מהיבדלות. הם גם חוששים, שאם ניצחונו של ג'ונסון יוביל לברקזיט "קשה", בשמאל יאשימו בכך את היהודים על שהבליטו את האנטישמיות בקרב הלייבור.

שנית, ג'ונסון מחזק את הלאומנות באנגליה בכך שהוא תוקף מוסלמים, לא-לבנים ומהגרים, דבר המאיים על לגיטימיות קיומו של המיעוט היהודי במדינה (ומעודד תמיכה של רוב המוסלמים במפלגת הלייבור). תופעה זו, והאנטישמיות הפושה במפלגת הלייבור, יכולות להסביר את הגידול בשיעור פשעי השנאה נגד יהודים בבריטניה במהלך שנת 2018.   

שתי המפלגות הגדולות בבריטניה נגועות באנטישמיות (שני חברי פרלמנט שמרנים הושעו משום כך ממפלגתם), תולדת מאות שנים. עם זאת, היהודים מודאגים יותר מגישת קורבין לסוגיה זו, משום שהוא מזהה את ישראל ככזו המנהלת מדיניות קולוניאלית נגד הפלסטינים, ומשום שהוא תומך בארגוני טרור אסלאמיים. עם זאת, ניצחונו של ג'ונסון ותבוסתו של קורבין עשויים להרגיע במידת מה את חרדותיהם של יהודי בריטניה.

ג'ונסון מבטא גישה פרו ישראלית. בעברו היה מתנדב בישראל בקיבוץ כפר הנשיא, קיבוץ בגליל העליון שנוסד על ידי עולים מבריטניה בשנת 1948. הוא מתנגד לחרם על ישראל, ומקיים יחסים הדוקים עם הקהילה היהודית בבריטניה. עם זאת, כמו כלל אירופה, הוא מציג קו רשמי של התנגדות להתנחלויות, והוא מתח ביקורת על מבצע "צוק איתן", כפעולה שיצאה מכלל פרופורציה.

הדעה הרווחת היא כי ג'ונסון יקדם את קשרי הכלכלה עם ישראל ובכך ייטיב עם הכלכלה הישראלית. ג'ונסון כבר מדבר על כך שיקדם חקיקת חוק נגד חרם על ישראל המתבצע על ידי מוסדות הממומנים על ידי המדינה ועל ידי עיריות מקומיות (אבל לא יכלול את ההתנחלויות, שאינן נחשבות חלק מישראל על פי החוק הבין-לאומי). גם כוונתו להשקיע בתשתיות היי-טק בצפון בריטניה מחזקת את הקשר עם ישראל שהיא מעצמת היי-טק, ודאי לאחר הפגיעה בכלכלת בריטניה בעקבות ביצוע הברקזיט.

מאידך גיסא, בריטניה השמיעה בקביעות קול חשוב פרו-ישראלי באיחוד האירופי, ויציאתה ממנו עלולה להקשות עוד על יחסי האיחוד עם ישראל. 

 

 

 

 

 

 

 

 

תמיר דובי עורך וכותב ביוגרפיות וסיפורי חיים.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב