חוגגים 200
מדור 'השבוע בענף היין' חוגג 200 כתבות ו- 200 שבועות. כל שבוע, כמו שעון, בשלוש וחצי לפנות בוקר של שישי, אני לוחץ על כפתור ה- send ומשחרר לעורך רני רוגל את הכתבה. כתבות טעונות מועברות יום-יומיים לפני לייעוץ המשפטי, לקבלת חוות דעת ואת אישורו. כתבות שזקוקות לתגובה יפורסמו רק עם תגובה, ואם זו לא נשלחה מסיבותיו של גורם זה או אחר – הדבר יצוין. לאחר שחרור הכתבה וביקורות יין, יש אנחת רווחה. בסביבות שש וחצי אני מתעורר מהווטסאפ של העורך שמציין שהכתבה באוויר. אני עובר עליה אחרי העריכה, ויותר לא חוזר אליה. מעטים המקרים שאני מגיב לתגובות, וזה נעשה רק לבקשתו של העורך על מנת לחדד משהו. מהר מאוד מתחילות ההודעות לנייד עם תגובות והערות של ייננים, אנשי יחסי ציבור, וכאלה שהכתבה נגעה בהם, שלא פעם אומרים לי שלדעתם זה לא מתפקידו של מבקר יין להתעסק בנושאים אחרים (וירוסים, החלפת אנשי מפתח, שחיתויות וכו'). אני שב וחוזר ומסביר להם כי חרטנו על דגלנו באכול ושאטו את הסיסמה 'ללא מורא, ללא משוא פנים', ועל פי כללי האתיקה שחתמנו עליהם. במדור תמצאו כתבות תחקיר, ראיונות עם אנשי מפתח, פגמים ועוולות שלדעתנו צריכים להיחשף, ביקורות יין, וגם מה שקורה בענף היין בהיבט רכילות עסקית. נמשיך לסקר, לחקור, לטעום ולהביא כל שבוע את כל החדשות שענף היין מספק, ואכן יש והרבה. אז שתהיה שנה נפלאה לכורמים, לייננים, לאנשי השיווק, לעובדי היקבים באשר הם, למשגיחי הכשרות, למשרדי יחסי הציבור, לשליחים שמגיעים עם היינות, וכמובן לכל חובבי היין שבאמת אוהבים יין ישראלי.
היין הראשון של בציר 2019 – נווה מדבר של יקב רמת נגב
יקב רמת נגב השיק מהדורה קטנה, שמשווקת בשלב זה רק במסעדות. מדובר בבלנד של שרדונה וסוביניון בלאן משנת בציר 2019. אכן, גם אני התפלאתי וזה נראה לי תמוה, אבל יועץ היקב ארקדי פפיקיאן סיפק את ההסבר המדעי שמובא כאן לפניכם: "אני יועץ של רמת נגב מבציר 2014. נווה מדבר מורכב משרדונה וסוביניון בלאן שאנחנו בוצרים מאמצע יולי עד 20-25 ליולי. תסיסה קרה עם שבבים עדינים (1,5 גרם לליטר) מתרחשת במשך שלושה שבועות פלוס-מינוס. בסוף התסיסה אנו רואים איכויות ומתכננים בלנד. יוגב צדוק ייצר מכל קטן על מנת לשחרר למסעדות יין שהשיווק דרש, מאחר והיין מ- 2108 אזל". אז הנה ביקורת יין ראשונה של השנה: יין ארומטי, רענן, לעיס, ומאוד קריספי. טעמי השבבים מינוריים, וטוב שכך. מאוזן להפליא. מחירו 75 ש"ח -VFM (תמורה לכסף – תל"כ) לחלוטין. ועוד דבר: בתווית האחורית נפלה טעות סופר, ובמקום תאריך מילוי 2019 הודפס 2020. אז לא, לא מדובר ביין עתידי או עתידני.
יינן השנה – יעקב אוריה מיקב פסגות ויינות שלו
בגלל שהוא יינן לא שגרתי, בגלל שהוא איש צנוע, נחבא אל הכלים – או במקרה שלו אל החביות. בגלל שהוא עושה יין כאומנות, בסגנון ייחודי, מרתק. בגלל שהוא מפתיע גם את עצמו ביינות שאף אחד אחר לא היה מעז לייצר. הוא איש של אשכולות ענבים שנסחטים מתוך כוונה שיתעתעו בנו בבקבוק, וייתנו לנו חומר למחשבה. היינות שלו הם חגיגה ובלגן, והם ממש הדראגיסטיות על המשאית במצעד הגאווה, שכולם מרימים גבה כשהן צוהלות וצועקות דרור וחופש, ולכולם יש מה להגיד אבל אף אחד לא יכול להוריד את העיניים מהן, או במקרה של אוריה לטעום ולשתות, ובסופו של דבר לסנן בין השיניים: 'מניאק האיש הזה, אי אפשר שלא להתאהב בו'.
ייננית השנה – לינה סלוצקין מיקב קדמא
השבוע חוגגת לינה עשר שנות עשייה ביקב קדמא. בעשר אצבעות ובעבודה קשה וסיזיפית, הקימה במושב כפר אוריה יקב מטופח שעושה כבוד לתעשיית היין הישראלית. לינה מתמחה ביינות שמתיישנים בכדי חרס גדולים שאותם הביאה במיוחד מגאורגיה. היקב מציע סיורים בהם מקבלים המבקרים הסבר על העשייה המיוחדת, הכוללים טעימות יין. במקום פועלת מסעדה קטנה, שמארחת מאות אנשים במהלך השנה. היינות של לינה מיוחדים, עוצמתיים, עם טביעת אצבע ייחודית של ייננית בעלת תשוקה אדירה למושלמות.
איש השנה – עופר יוכלמן מוביל מועדון היין Wine Style
את עופר יוכלמן הכרתי לפני יותר מעשר שנים, הוא היה מגיע אלי למסעדה בעיקר בגלל יינות הבוטיק שהיו על המדפים, יינות של יקבים שאף אחד לא הכיר. יחד גילינו עולמות חדשים ומרתקים, ולא רק בטעמו של היין. עשרות ייננים ויינניות צעירים, שפתחו את דלתות המחסן הרעוע שלהם בו הם ייצרו את היין. השנים עברו ועופר יצא לגמלאות כעובד מדינה, והחל לעסוק בתחביב שלו. הוא שם לו למטרה להקים קבוצה של אנשים חובבי יין שאוהבים לטייל בארץ ובעולם, וליהנות מיין טוב ומסיפורים שהעולם הזה מייצר. במהלך השנים בהן גיבש עופר את הקבוצה, ראיתי את ההתמדה והעקשנות הראויה לשבח, לתת לקבוצה הגדולה הזו של Wine Style את החוויה הטובה ביותר בכל מקום שהם הגיעו אליו. פרפקציוניסט להחריד, יורד לרזולוציות כאילו שמדובר בביקור בכור גרעיני בדימונה, ולו בכדי שהכוס תהיה מבריקה למשעי ושנהג האוטובוס לא יכבה חלילה את המזגן פן היינות יתחממו. לא פשוט לרתק אנשים שמסתובבים בעולם לבד וכבר ראו כמעט הכל. רק התמדה, נחישות, דקדקנות בפרטים ואהבה ליין (בעיקר ישראלי), הן הדרך הנכונה לקרב אנשים ליין, ואולי אולי להעלות ככה את הצריכה השנתית. חברות במועדון שוחרי היין של עופר יוכלמן אכן מביאה כבוד לתעשיית היין הישראלית .
יין השנה – עוז 2017 סוסון ים
העיתונאי ניר קיפניס כתב לפני כמה שנים ביקורת על הספר 'מנוחה נכונה' של עמוס עוז, ובין היתר אני זוכר את המלצתו שזהו "ספר חובה לכל גבר". כשטעמתי השבוע את עוז 2017 של זאב דוניה מיקב סוסון ים, חשבתי שקיפניס ראה את הנולד. הוא התכוון ליין הזה שהוא חובה לכל גבר (סליחה הפעם מהקוראות המסורות). בטעימה השנייה נזרקתי דווקא לספר 'קופסה שחורה' של עמוס עוז: "עזבי. אני חי לבדי ובשקט. שוכב כל לילה בעשר וישן בלי חלומות. קם כל בוקר בארבע לעבוד על מאמר או הרצאה. כל התשוקות כבר כבו".בלנד מענבי סינסו, גרנאש, קברנה סוביניון ופטיט סירה ("מי שמאוהב בחלומות שלו, שלא ינסה להגשים אותם. מי שמנסה להגשים את חלומותיו כדאי שידע שמחיר ההגשמה הוא פשרה"). היין מתעתע: חיוור בצבעו, אבל אי אפשר להוריד את המבט מהכוס; עדין בטעמו אבל משתולל ותוקף ואז נרגע וחוזר חלילה; קר אבל שורף; תבשיל חורפי אבל ניגוב של לבנה קלילה עם מלא שמן זית בתולי, הבקבוק ריק אבל אי אפשר להשליכו לפח."בליטוף איטי, העביר יואל אצבע זהירה סביב החיבור הסודי בין החי והדומם. בכל זאת היה הפסל יצירת אמן שניחן בעורמה ובכוח ולא עבודת חובב. זיכרון עמום של ציור צליבה ביזאנטי הבהב לרגע במחשבותיו: ציור שגם בו היה משהו לא מתקבל על הדעת ועם זאת מלא כאב" (לדעת אשה).
שף אלון גונן קייטרינג אל בריו, מסעדת LA MIERER in Bastia כתב ומבקר היין של אתר אכול ושאטו ובאתר היין אדום או לבן ובעל טור בהארץ און ליין
