מהן מטרות הרגולציה בשוק חופשי? הכותב תוהה האם מנוסחות מטרות הרגולציה, האם הן נגזרות אינטואיטיבית מהאידיאולוגיה של שוק חופשי - ומה אנו בעצם רוצים מרגולציה של שוק חופשי?
גדלנו לתוך אידיאולוגיה מסוימת, וספגנו את האמת שלה, הקפיטליזם הוביל לשגשוג אדיר ביחס למערכות כלכליות אחרות כך שלא ממש התווכחנו אם אמיתות כגון:
- עלינו להילחם כדי להצליח, למעשה קיבלנו גם שעלינו להילחם כדי לשרוד, שהחזקים והמתאימים שורדים ושזו אחריותו האישית של כול אחד להיות כשיר ומתאים למלחמת הישרדות
- מי שאינו נלחם הוא סוג של פרזיט או במקרה הטוב לוזר, בשני המקרים מדובר בפונקציות שאין להן זכות קיום למעט מקרים חריגים של חוסר מסוגלות קיצוני, רובנו לא מתנגדים לתוכנית סעד בסיסית כלשהי
- מטרות הרגולציה בשוק חופשי הן לאפשר ולמקסם צמיחה
- התערבות הממשלה בתנאי השוק היא רעה חולה ויש להמעיט בה ככול האפשר
- יש מחסור ואנו נלחמים בו וגם אחד בשני, במין משחק כיסאות מוסיקליים נצחי
שיוצרת תחרות על משאבים מוגבלים
בכל אחת מאמיתות נאצלות אלה חבוי גרעין של אמת, אך כל אחת מאמיתות אלה עשויה לשמש להכשרת הלבבות להסכין עם חוסר ביטחון, חוסר יציבות, חוסר אמון, ניכור ועם הפיכת ההישרדות למפעל חיים עבור רובנו. המאמר בוחן את העמדות הרווחות ביחס לקפיטליזם, שוק חופשי, תחרות, התערבות ומחסור ואת חיבורן הרופף לעיתים, למציאות.
ניתן לומר כי במידה מסוימת הגולם קם על יוצרו, בתחרות החופשית כולם מתחרים כל הזמן, בהאצה שנוצרת המערכת שואבת עוד ועוד אנרגיה, אנרגיה שחלקה מוטיבציה להצליח וחלקה יצר הישרדות. כותב המאמר אינו מציע מערכת כלכלית חלופית לשוק חופשי, אלה אקסיומטיזציה חדשה של המערכת הקיימת, בחינה מחדש (או לראשונה) של השאלה מה בעצם אנו רוצים משוק חופשי, וניסיון ראשוני להצביע על רגולציה מתאימה ליישום שוק חופשי שיספק מטרות אלה.
שוק חופשי מזוהה וכנראה בצדק עם דמוקרטיה ושוויון הזדמנויות, בתחרות חופשית כל אחד יכול להצליח, והמוטיבציה מניעה את הכלכלה. בתחרות יש מנצחים, הצלחתם מהווה השראה ומראה לכולנו כי כול אחד יכול, יש כמובן גם מפסידים, אך אלה נעדרים בד"כ מהשיח הציבורי, הם אולי נמצאים בשיח הציבורי ככאלה שקשה להם, שלא מסתדרים אבל לא ככאלה שפשוט הפסידו, שהפסידו בתחרות עסקית או בתחרות בשוק העבודה. קבוצה נוספת כוללת את אלה שלא ממש מעוניינים להתחרות, לאלה אין מקום בשוק החופשי, לא ברגולציה הקיימת. דרושה רגולציה שמגדירה את גבול ההפסד, רגולציה שבמידה רבה תהפוך את התחרות לבחירה, אך עדיין כזו שתשמר את השוק החופשי כמנוע מוטיבציה, המאמר עוסק באפשרות לרגולציה כזו, בניסוח ציפיות מרגולציה של מערכת כלכלית, ומדגים מנקודת התייחסות זו את אי הסבירות של המצב הקיים.
למאמר המלא:
גדלנו לתוך אידיאולוגיה מסוימת, וספגנו את האמת שלה, הקפיטליזם הוביל לשגשוג אדיר ביחס למערכות כלכליות אחרות כך שלא ממש התווכחנו אם אמיתות כגון:
- עלינו להילחם כדי להצליח, למעשה קיבלנו גם שעלינו להילחם כדי לשרוד, שהחזקים והמתאימים שורדים ושזו אחריותו האישית של כול אחד להיות כשיר ומתאים למלחמת הישרדות
- מי שאינו נלחם הוא סוג של פרזיט או במקרה הטוב לוזר, בשני המקרים מדובר בפונקציות שאין להן זכות קיום למעט מקרים חריגים של חוסר מסוגלות קיצוני, רובנו לא מתנגדים לתוכנית סעד בסיסית כלשהי
- מטרות הרגולציה בשוק חופשי הן לאפשר ולמקסם צמיחה
- התערבות הממשלה בתנאי השוק היא רעה חולה ויש להמעיט בה ככול האפשר
- יש מחסור ואנו נלחמים בו וגם אחד בשני, במין משחק כיסאות מוסיקליים נצחי
שיוצרת תחרות על משאבים מוגבלים
בכל אחת מאמיתות נאצלות אלה חבוי גרעין של אמת, אך כל אחת מאמיתות אלה עשויה לשמש להכשרת הלבבות להסכין עם חוסר ביטחון, חוסר יציבות, חוסר אמון, ניכור ועם הפיכת ההישרדות למפעל חיים עבור רובנו. המאמר בוחן את העמדות הרווחות ביחס לקפיטליזם, שוק חופשי, תחרות, התערבות ומחסור ואת חיבורן הרופף לעיתים, למציאות.
ניתן לומר כי במידה מסוימת הגולם קם על יוצרו, בתחרות החופשית כולם מתחרים כל הזמן, בהאצה שנוצרת המערכת שואבת עוד ועוד אנרגיה, אנרגיה שחלקה מוטיבציה להצליח וחלקה יצר הישרדות. כותב המאמר אינו מציע מערכת כלכלית חלופית לשוק חופשי, אלה אקסיומטיזציה חדשה של המערכת הקיימת, בחינה מחדש (או לראשונה) של השאלה מה בעצם אנו רוצים משוק חופשי, וניסיון ראשוני להצביע על רגולציה מתאימה ליישום שוק חופשי שיספק מטרות אלה.
שוק חופשי מזוהה וכנראה בצדק עם דמוקרטיה ושוויון הזדמנויות, בתחרות חופשית כל אחד יכול להצליח, והמוטיבציה מניעה את הכלכלה. בתחרות יש מנצחים, הצלחתם מהווה השראה ומראה לכולנו כי כול אחד יכול, יש כמובן גם מפסידים, אך אלה נעדרים בד"כ מהשיח הציבורי, הם אולי נמצאים בשיח הציבורי ככאלה שקשה להם, שלא מסתדרים אבל לא ככאלה שפשוט הפסידו, שהפסידו בתחרות עסקית או בתחרות בשוק העבודה. קבוצה נוספת כוללת את אלה שלא ממש מעוניינים להתחרות, לאלה אין מקום בשוק החופשי, לא ברגולציה הקיימת. דרושה רגולציה שמגדירה את גבול ההפסד, רגולציה שבמידה רבה תהפוך את התחרות לבחירה, אך עדיין כזו שתשמר את השוק החופשי כמנוע מוטיבציה, המאמר עוסק באפשרות לרגולציה כזו, בניסוח ציפיות מרגולציה של מערכת כלכלית, ומדגים מנקודת התייחסות זו את אי הסבירות של המצב הקיים.
למאמר המלא:
קפיטליזם, חברת השפע ועידן הפנאי
הכותב עוסק במחקר עצמאי בנושא דינמיקה של תהליכים רגולטוריים במשק מעורב
כניסה לאתר הבית כאן
הכותב עוסק במחקר עצמאי בנושא דינמיקה של תהליכים רגולטוריים במשק מעורב
כניסה לאתר הבית כאן
