הרצון לפעול מתוך אהבה עצמית וקבלה עצמית זה בהחלט לא להתפשר על עצמך אלא להפך. 

הרבה פעמים אנחנו יוצרות את המציאות שלנו מתוך שלילה עצמית,

קודם כל מה אני לא ואז דרך זה איך אני צריכה להשתפר,

למשל כמה מאיתנו עוסקים במשהו שהמורה בכיתה כלשהי אמרה לנו שלעולם לא

נוכל להיות, ואז הוכחנו לה?

שנים רבות הקפתי את עצמי באנשים שהרגשתי לידם שאני לא מספיק,

זה בכלל לא היה רלוונטי אם הייתי מספיק או לא, זו פשוט היתה ההרגשה שלי,

לא מספיק טובה, לא מספיק יפה, לא מספיק עשירה, לא מספיק מוכשרת, לא

מספיק מגניבה ודרך זה הייתי צריכה להשתפר, בשביל כביכול להיות ראויה,

היום כבר לא, היום אני מקיפה את עצמי באנשים בגובה העיניים, אנשים שאני

מרגישה לידם שאני טובה, יפה, מוכשרת וניפלאה בדיוק בדיוק כמו שאני,

אני כבר לא צריכה להקטין את עצמי בשביל להתנפח ולגדול.

2 דברים אפשריים קורים כשהמנוע לגדילה הוא פסילה עצמית,

-הראשון הוא הנעה עצמית מתוך שלילה שאף פעם לא יספיק בעצם, זו הנעה עצמית

 לכיוון פיסגה שהיא בלתי אפשרית, כייון שתמיד כשאסיג את המטרה שלי, יהיה

עוד מישהו שיהיה יותר ממני ויגרום לי להרגיש לא מספיק.

-השני זה שיתוק, כמו למשל ששנים סיפרתי לעצמי שאני לא יודעת לכתוב כי זו

 וזו כותבת יותר יפה ממני, לאחרונה גם את זה שחררתי ופשוט התחלתי

לכתוב, והפלא ופלא, אני יודעת לכתוב, ואני אפילו ממש נהנית מזה.

פעם הייתי עושה יוגה או פילאטיס מתוך מקום של שנאה ופסילה עצמית, כי אני

חייבת או שאני לא אהיה מספיק רזה או מספיק שווה,

היום אני עושה יוגה, מתוך אהבה עצמית, כי זה עושה לי טוב, ומגיע לי להרגיש

טוב, הצעתי לה את האפשרות הזו למישהי ששאלה אותי אם אני לא בעצם

מוותרת לעצמי ככה, מה שמביא אותי לאפשרות השלישית והאחרונה שהיא

קצת מהפכנית בשביל כל אלו מאיתנו שרגילים לפעול מתוך פסילה עצמית,

וזה באמת לפעול מתוך אהבה עצמית, לא כי אני לא מספיק אז כדאי לי להתאמץ,

אלא כי אני ניפלאה בדיוק כמו שאני, אז איזה כיף לפנק את עצמי , לעשות לי

טוב ולגדול ולהתפתח.

יש לי סטודיו קטן ואינטימי לשמלות כלה, אבל האמת ששמלות כלה זה רק מסווה,

בעצם אני עוסקת בעיקר בלבנות את הביטחון העצמי שלי ושל הנשים שמגיעות אלי,

מנסה ללמד אותי ואותן לאהוב את עצמנו בראי, שמבחינתי זה צעד ראשון לשלום עם עצמך.