תערוכת הרצל מצייר את הרצל של הצייר הדיגיטלי ישראל הרצל 

בקונגרס הציוני החמישי הבהיר מרטין בובר את חשיבותה ותפקידה של האמנות: "ביצירת האמנות בא לכלל ביטוי כל המייחד את הלאום, ולפיכך האמנות שלנו היא הדרך היותר טובה להתוודע אל עצמנו כעם... אני מצפה מן האמנות היהודית להיות העמקה נהדרת והפנמה של הציונות" – מרכזיותו של הרצל בחלום הלאומי, לצד היות דיוקנו המרשים קל מאד לזיהוי, הביא לשימוש בדיוקנו על ידי התנועה הציונית למין הקונגרסים הראשונים.

האמן ישראל הרצל הינו בן  דוד רביעי  של בנימין זאב הרצל. ישראל הוא צייר דיגיטלי, שפרש לפני 15 שנים מקריירת ניהול מצליחה בהייטק,

אחת התערוכות המעניינות בארץ בשנים  2016, 2017 ו- 2018  הייתה תערוכת "הרצל מצייר את הרצל" . התערוכה הוצגה בארץ ובחו"ל במשך 8 חודשים וביקרו בה מעל 6000 מבקרים.

התערוכה נוצרה ויועדה במיוחד עבור יובל המאה ועשרים לכינוס הקונגרס היהודי הראשון בבאזל, בשנת 1897, והיא מקיימת את דבריו של מרטין בובר.

זוהי תערוכת הציורים השישית של הצייר הדיגיטלי ישראל הרצל.

ישראל מאמין בכוחה של אמנות הציור לעקוף את השכל שלנו ולהגיע הישר ללבנו. בשביל ישראל אמנות הציור היא  גם ההרמוניה וגם הניגודים, משחקים של צבע וצורה, של קצב ותנועה שמתממשים  בכל אלמנט בעולם  החיצוני שמסביבנו ובעולמנו הפנימי.

היום אולי יותר מתמיד קיים בלבול גדול בכל מה שנוגע להגדרה של אמנות טובה ולהגדרה של אמנות בכלל. כמו כולנו מטרידה אותו השאלה  האם האמנות המופשטת הלא פיגורטיבית מבלבלת את קהל הצופים הממוצע, מרחיקה את הקהל מתערוכות של אמנים עכשוויים, ומיועדת רק לצורכי ה"מבינים" באמנות.

 את תשובותיו לשאלה גדולה זו הוא מנסה לענות בעזרת ציוריו, המביעים דרך חדשה של ציור – ציור בעזרת תוכנות מחשב, כאשר התוכנה, העכבר והלוח, מהווים את המכחול והצבעים של הצייר הקלסי, לדעתי תתפוס דרך חדשה זו מקום  גם בארץ, כפי שרואים כבר היום  ברשת, באינטרנט, ובאתרי מוזיאונים מכובדים בחו"ל.

המחשב אינו מחליף את האדם, הוא רק כלי בידיו של ישראל,  המחשב חסר כושר שיפוט לחלוטין.  תקוותי היא שדרך ציור זו  בגלל מגוון האפשרויות האינסופי בצורות וצבעים, תחזיר את הקהל הרחב לאהבת האמנות המופשטת.

עבודתו  דורשת  ממנו שלבים רבים ומאמץ רב, חלק מהעבודות בפיגורטיביות, אחרות מופשטות, והוא מצליח להעביר לצופה את תחושותיו  ועולמו הפנימי דרך הצבעים, האווירה, היופי  והטקסטורות. ראיתי את קהל הצופים בעת עמידה מול יצירת אומנות של ישראל הרצל – ואת ההשתוממות אצל המתבונן, לנוכח ריבוי הצבעים, הצורות, ושפע הדברים שקורים ביצירה.

מנהל משרד החוץ מר יובל רותם ביקר בתערוכה כאשר הוצגת במוזיאון הרצל בהר הרצל, התרשם עמוקות וביקש להציגה בעוד חמש תערוכות בחסות משרד החוץ – בירושלים,, אתונה, וינה, ג'נבה ובאזל.

התערוכה הוצגה  בשש מקומות שונים: מוזיאון הרצל בהר הרצל באוקטובר-דצמבר 2016, גלריית משרד החוץ (האטריום) בפברואר2017, Atelierhaus der Akademie der bildenden Künste Wien  בווינה במאי 2017, במוזיאון היהודי השוויצרי בבאזל באוגוסט 2017, באוניברסיטת ג'נבה בנובמבר 2017  ובבית האמנים בכפר סבא בינואר 2018. מאחר והמועד בכ"ס ובאתונה היה חופף נאלץ האמן לוותר על אחת התערוכות, והוא העדיף להציג בעירו כ"ס.

מדברי מנהל משרד החוץ מר יובל רותם בפתיחת התערוכה בגלריית משרד החוץ "התערוכה ייחודית בכך שכולה מוקדשת לאישיות אחת, התערוכה הגיעה למשרד החוץ אחרי שהוצגה במשך שלושת החודשים האחרונים במוזיאון הרצל בהר הרצל. משרד החוץ מתכנן לנייד אותה לבאזל וג'נבה לציון יובל המאה ועשרים לכינוס הקונגרס היהודי הראשון. התערוכה הועמדה לרשות משרד החוץ ע"י ישראל הרצל, ששילב כאן את כישוריו המיוחדים בציור דיגיטלי עם היכרותו את דמותו של חוזה המדינה. בתקופה של שמונה שנים בלבד שהחלה עם כינוס הקונגרס היהודי בווינה, הצליח הרצל למקם את הציונות כתנועה עולמית מוכרת ומכובדת, בעלת מוסדות שהביאו להקמת המדינה. דבריו של ברל כצנלסון – "יש לי חשש שהדור הבא, ידע את הרצל כשם, כסיסמה, כדגל, או לכל היותר כאגדה נאה" ודבריו של עמוס איילון – "בישראל של היום, הרצל הוא לכל היותר שם של רחוב", מסבירים את הצורך לעשות תערוכה למען לא ישכח פועלו."