מי מנהל אותך - את או העבר שלך? 

כשהייתי ילדה קטנה וחמודה איבדתי את האמון שלי באנשים. 
כתוצאה מכך בניתי סביבי חומות שלא יביישו אף מבצר. 
הייתי בודדה, לא אפשרתי לאף-אחד להיכנס והלב הגדול שלי נסגר יותר ויותר.  מנעתי מעצמי מערכות-יחסים, וכשהייתי באחת - כל הזמן שמרתי על רגל אחת בחוץ, מוכנה לחזור למבצר שלי בו הייתי מוגנת ואף-אחד לא יכול היה לפגוע בי (וזה כלל לא משנה שאף-אחד לא רצה לפגוע בי). 
כל הזמן הייתי עם יד על הדופק, חסרת מנוחה ומתוחה.

חוסר האמון שלי נבע מהיעדר היכולת להבין אותי מתוקף היותי עם "מטען אחר", מחוסר היכולת לתת לי מענה שהוביל לשיפוטיות כלפיי (בעקבות חוסר ההבנה), מהרגישות הגבוהה שלי, שהדגישה את חוסר העידון מסביבי-וגרמה לי להיסגר כדי לשמור עליי.

השנים חלפו, והמשכתי לחוות את העולם דרך המסננים של הילדה הקטנה חסרת האמון.  אפילו אם לא הייתה לכך סיבה ממשית, חושיי שחזרו, בסיטואציות שונות, את החוויות ההן ותחושת חוסר האמון השתלטה וניהלה אותי שוב ושוב.

הבנה ראשונית בדרך לריפוי הייתה שבתקופות שונות בחיי, נושא האמון, שנותר לא פתור, צף כל פעם מחדש וימשיך לצוף עד שייפתר.
לפני ההבנה הזו השלכתי, באופן אוטומטי, את מסך אי-האמון על כל סיטואציה. 
לא הייתה אפשרות אחרת מבחינתי.  המסך הזה הסתיר לי את מה שבאמת התרחש, את העובדה שכבר אפשר לתת אמון, שיש הרבה אנשים שראויים לכך.
לאור ההבנה הזו התחלתי לעשות מאמצים אדירים כדי להבחין בין העבר לבין ההווה.

ההבנה השנייה הייתה שהחושים שלי, שכביכול קלטו חוויה חדשה בהווה, למעשה עשו יבוא של החוויה מהעבר.  על-כן, גם התחושות והתגובות לחוויה נוהלו על-ידי הילדה הקטנה והתוצאה הייתה אותה תוצאה.
אנחנו בטוחות שמה שחושינו קולטים בהווה זו המציאות המוחלטת.
לאור ההבנה הזו לא סמכתי על חושיי שאחראים ליבוא הזה, והטלתי ספק במידע שנקלט באמצעותם.

סיטואציות בהן נושא לא פתור עולה וצף מאופיינות, פעמים רבות, בתחושות שליליות:
פחדים, זיכרונות לא נעימים מהעבר, האשמות, אשמות, שיפוטיות, הלקאה עצמית...
איכות השינה נפגעת לרעה, תחושת חוסר מנוחה מורגשת, הראש "קודח" והתקשורת עם הסובבים אותנו מושפעת לרעה, בעיקר עם מי שעורר את הטריגר, על אף שאין לאותו אדם כל קשר ישיר לסיטואציה מהעבר.
אותה התניה מהעבר, כביכול מגינה עלינו, אך למעשה פוגעת בנו קשות.

כאשר את מזהה הימצאות בסיטואציה כזו, חשוב לדעת ש:

• נגעת במשהו מאוד משמעותי, פצע שמבקש ריפוי.
• ביצעת יבוא של העבר להווה וישנו שחזור של מה שהיה.
• "שחזור" זה מנהל אותך כרגע.
• זכרי שהמחשבות שלך לא יכולות לפגוע בך.

ישנם אירועי עבר שאחיזתם עלינו היא כמו של כלב אמסטף שמסרב להרפות.
ישנם אירועי עבר שאחיזתם יותר רופפת, אם בגלל שהצלקת פחות עמוקה או בגלל תהליך שכבר עברנו.

אז איך אפשר לצאת מהלופ הזה, להשתחרר מחוויות ואמונות מגבילות מהעבר, ולהתחיל לחיות בביטחון עצמי, בחופשיות ובהנאה מלאה ממה שיש לחיים להציע?

הנה 4 דרכים לשחרור מתפיסות מגבילות מהעבר:

• תנועה - תעזור לשחרור הקיבעון של הפחד או הכאב, שמסרבים להרפות.
הזיכרונות שלנו רשומים בגוף שלנו, כמו חותמות, ותנועה תעזור לו מאוד לשחרר את האחיזה הבלתי מתפשרת שלהם בו.
• למחשבות שליליות יש נטייה לתקוף מיד עם ההתעוררות בבוקר ופעמים רבות הן אלו שמעירות אותנו, הרבה לפני השעון המעורר.
הכיני מחברת ועט ליד המיטה - כתיבת המחשבות שלנו עם ההתעוררות משחררת.
יש משהו מנקה בריקון המחשבות על הדף, ללא שיפוטיות, בידיעה שאף-אחד לא קורא את זה, אפילו לא את.
• כאשר מדובר בנושא שמשפיע על מערכת-יחסים, משמע – ישנה מעורבות של אדם נוסף – חשוב שיהיה גורם שלישי (חבר/ה, עמית/ה, מטפל/ת) נטול פניות אליו נוכל לפנות, שהרי אין טעם להתעמת עם אותו אדם שאתנו באירוע, כשהחוויה השלטת היא בכלל מהעבר האישי שלנו, ולא קשורה אליו.
• ברגע שיש "מתקפה" של מחשבות לנסות לשבת בעיניים עצומות ולשאול מי הדמות הפנימית שנמצאת במצוקה.
זכרי שזהו מצב בו משהו מהעבר מושלך על ההווה ונדמה כאילו זה קורה עכשיו, אבל זה לא – את נמצאת בעיצומו של סרט.
אם כן, לשאול מי הדמות הזו - חזרה לזיכרון בעבר ייתן מענה לכך.
לאחר זיהוי הדמות, נהלי עמה שיחה וספרי לה שאת זו שמובילה והיא יכולה לסמוך עלייך.  החזירי לעצמך שליטה. 

אלו הן 4 דרכים עוצמתיות להביא לשינוי חיובי בתגובותינו, כשמשהו בהווה מעורר בנו תגובה לצלקת כואבת מן העבר.