שירה שלא קוראים 

כל שיר שקראתי עד עכשיו לטובה או לרע הוא כמו המילה האחרונה. כשאין לך כוח יותר להחזיק או כשאתה מלא בזה, שירה בא כמו פסיכולוג אישי - אתה מרוקן בתוכה הכל. אני מכיר עשרות אנשים שכותבים וזה טיפה עוזר להם אבל זה תמיד תהיה טיפה כל עוד שיר לא יפגוש נפש שתזדה איתו ותיקח חלק ממנו.
"שיר שלא קוראים זה כמו להוציא את הנשמה שלך מהכלא של גופך ולסגור אותה בצינוק שונה כשאתה הסוהר".
לאון רום

לחן אנשים יקרים, תפרסמו את השירים שלכם. זה יעזור לכם להשתחרר ולא רק לכם... ואני משחרר עוד שיר.

כורסה

לשבת על כורסה
ספה, לא רע, נחמד
אפילו מענג
זו הדרישה בשביל מסע
מסע בזמן, מהעבר עד ההווה.

63 שנה, זו השתקפות של החכמת חיים שתעבור מדור לדור
מבטיחים הילדים
לא להזיל דמע ולפעמים לבוא
ביקור קטן, פעם בשנה
אולי יותר וקצת לשבת לידו.

חיוך רחב שעל פניו
וצחוק בלי הפסקה
אני מרגיש כל כך בודד
כי הכורסה רקע...